היות ויש לנו הקפדה מאוד גדולה על איכות החיים ולא רק על תוחלת החיים אזי נושא האין-אונות עלה לכותרות והצריך מענה פרמקולוגי.
מעבר לפתרון הרפואי טמון בתחום ממימד כלכלי, וישנו שוק מכובד לתרופות הפועלות בתחום.
זכרים מייצרים תאי זרע תקינים במשך כל חייהם,בעיית הפוריות העיקרית הינה האין אונות.
אין שום בעיה תאורטית לאדם זקן בן 90 להעמיד צאצאים בדיוק כמו בן אדם בן 20. יש מספיק תאי זרע תקינים בזירמה של אדם מבוגר כמו שיש לאדם צעיר.
בסביבות גיל 70, כ 30% מן הגברים יתלוננו על אין-אונות, כאשר השכיחות עולה עם הגיל.
הגדרה של אין אונות : בעיה של חוסר ארקציה או חוסר שימור של ארקציה לזמן מספק, כך שישנה ירידה בהנאה מיחסי מין.
לפי מחקר של NIH בתחילת שנות ה90 , 30 מיליון איש בארה"ב (20% מהאולוסיה הגברית) סובלים מבעיות אונות.
גורמים לבעיות פוריות הגבר
ישנם שני מרכבים לבעיה:
א. אורגנית- בעיות פיזיולוגיות במערכת המין או מחלות נלוות (לחץ דם. גבוה, סוכרת , הגדלה שפירה של הערמונית ועוד) המשפיעות על התפקוד המיני.
ב. פסיכולוגית- ירידה בביטחון העצמי עם העלייה בגיל תורמת גם היא לתופעה ("חרדת הביצוע").
אצל רוב האנשים הבעיה הינה שילוב של שני הגורמים.
גורמים נוספים:
ג. טיפולים תרופתיים - עם העלייה בגיל האוכלוסייה ישנה עליה בכמות ובסוג התרופות הניטלות.
תרופות רבות משפיעות גם על הפוטנציה:
• תרופות ליתר לחץ דם: חסמי בטא, clonidine, methyldopa,hydrochlorothiazide.
• תרופות פסיכוטיות : MOA inhibitors ,tricyclic ,antidepressant phenothiazines ,Benzodiazepins.
תרופות נוספות יהיו תרופות סדטציה וכן תרופות הורמונאליות שונות.
Cemetidine- עובד על מע' ההסטמין ,עובד ללא בעיות אצל נשים ,אך אצל גברים יכול להיות (במקרים מסוימים) אנטגוניסט לטוסטסטרון, כתוצאה אצל הגברים הללו ישנם הופעת סימני מין נשיים (הגדלה של שדיים וכן אין אונות).
בניגוד לנשים שם הצליחו להפריד בין ההתנהגות המינית לבין הפעילות ההורמונאלית לא הצליחו לבצע זאת אצל הגברים.
בהרבה מן המקרים הבעיה תהיה "אין אונות" חלקית, והאנשים יבקשו טיפול בכדי להחזיר להם את התפקוד הנורמלי.
מגנון הזקפה:
גירוי עצבי (או גם גירוי ויזואלי) גורם להתרחבות כלי הדם , הרקמה הארקטילית מתרחבת והאיבר מתמלא בדם, הגירוי גורם גם למניעה של חזרת הדם מאיבר המין ולכן מקבלים זקפה.
במחלות מסוימות, ישנה בעיה בניקוז של הדם מן האיבר ואז ישנם כאבים קשים , מה עוד שישנה סכנה של היוצרות קרישים.
בעקבות הגירוי NO נוצר מן האנדותל וגורם לעליה בcGMP הגורם לרילקסציה וכך האיבר מתמלא בדם.
ה-cGMP- עובר פירוק טבעי בגוף ע"י Phospodiesterase . (במקרה זה PDE 5).
טיפול תרופתי
מעכבי Phospodiesterase:
PDE-5 הינו ה- Phospodiesterase שפועל בזקפה, התרופות מיועדות לפעולה של עיכוב עליו.
תרופות המעכבות את האנזים כדוגמת Caffeine יכולות להאריך ארקציה.
מעכבי הPDE 5 (כמו הויאגרה Sildenafil) לא גורמות לזיקפה בעצמן אלא , דרוש גירוי ראשוני ,התרופה רק תשמור על הזקפה לאורך זמן.
יש לנטול את התרופה , כ 2\1 שעה לפני המגע המיני, מה שגורם לכך שישנה ירידה בספונטניות
תופעות לוואי:
התרופה מעכבת גם PDE במקומות אחרים במיוחד בשריר חלק ,כך שחלק מן תופעות הלוואי הינן הרחבה של כלי דם ואז נפילת לחץ דם
תרופות נוספות:
Alprostadil –על בסיס הפרוסטגלנדין PGE1 – מוביל להרפיה של השריר החלק , הרחבה של כלי דם בcavernosom וזקפה.
הפעולה מהירה תוך 5-10 ד' והמשך הינו ארוך מאוד.
התרופה ניתנת כטבליה המוכנסת לאיזור השופכה, מתמוססת ונספגת ברקמה מסביב.
תופעות הלוואי היא זקפה לזמן ארוך (priapism) (מעל 6 שעות).
אפשרות אחרת הינה להזריק ישירות את הפרוסטגלנדין לאיבר המין אולם אז ישנם כאבים
יחידת טיפול ייחודית עבור פוריות האישה ו/או פוריות הגבר, במרפאת ד"ר דיין בתל-אביב - המרכז הגדול והמנוסה בארץ המשלב רפואה קונבנציונאלית עם טיפול טבעי ומומחי רפואה טבעית. התקשרו עכשיו ל03-6441185 לייעוץ ראשונימקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
