המילה "בלוג" מיצתה את עצמה וחייבת להתפורר. כמו שיש "ספר" ויש "עיתון" ויש "כתב עת" ויש "יומן" ויש "מכתב" ויש "פלקט" ויש "פתק" וכו'. בשביל לכתוב בשרת שנקרא "ישראבלוג" צריך לפתוח "בלוג"? אז מה זה אומר, שצריך להיות איזשהו מכנה משותף בין ה"בלוגים"? "קהילה"? ו"בלוגרים" זו המילה החדשה לקיבוצניקים? החזקת "בלוג" זו תופעה שהיא בדרך להיות נפוצה כמו בעלות על רכב, ואף אחד לא מייחס איזשהו מכנה משותף לבעלי רכב, או לבעלי רשיון נהיגה, ואין דבר כזה קהילת בעלי תעודת-בגרות. כבר מזמן עבר הזמן שבו בעלי PC היו קומץ של משועממים, ועכשיו הגיע זמן העבר-הזמן של ה"בלוגים".
תחושת השייכות המוסד-סוציאלית היא מגוחכת! לא רק שכבר עברתם את אחוז החסימה אלא שאתם כבר בשלטון! מפלגת השלטון!
ובכל זאת "האח הגדול" ממדר אתכם ואתם מקבלים את המידור שלו באהבה. כאילו, לפחות כאילו שאתם מפצירים בו שיקטלג אתכם. ו"האח הגדול" - איך אתם לא קולטים את זה?! - ממש מת שתסתופפו ב"קהילות" ותכלו את עצמכם זה בזה, וזה בתוך זה, מ"שינאה" או מ"אהבה", לדידו אין הבדל. כי קיומה של קהילתיות (מה שבעידן הפרה-אינטרנט נקרא פרובינציאליות) היא קריטית לגבי האלפיון יותר מאשר בכל תקופה קודמת בהסטוריה, כי כמי שהמציא את האון-ליין מי כמוהו מזהה את פוטנציאל "המהפכה המתמדת" שבו, כן, נכון, "המהפכה המתמדת" זה מושג סוציאליסטי-מרקסיסטי:
עד המצאת האון-ליין "חופש הביטוי" היה לא הרבה יותר מאשר נמר-של-נייר. כי הדפוס בכל מקרה לא באמת יכול להגיע אל כל קורא בעולם, ובשביל להפיק ולהפיץ במת-נייר צריך להיות לא פחות מבעל-הון. וגם אפשר לצנזר, ולקרוע, ולהרטיב, ולקפל למטוס. ולעטוף! דייגים אוהבים דגים ועיתונאים אוהבים לעטוף אותם. הנייר אף פעם לא היה חומר ממש אפקטיבי, ולכן האנרגיות העצומות המושקעות בימי גוגל-ומגוגל אלה בשטיפת המוח הנקראת "קהילה", בקיבוע האינטרנט כבמה פרובינציאלית-סקנד-בסטית.
אנסה שוב: ה"קהילה" משרתת בייחוד את אלה שפיתחו וממשיכים לפתח את הטכנולוגיה הזאת - מיקרוסופט וכיוצא בה. למימסד העיסקי/ פוליטי/ אקדמאי, לכל מימסד באשר הוא יש אינטרס שקוף לפמפם את האוריינטציה - את החולשה! - הזאת. תארו לעצמכם איזה עולם חדש מזומן לכם כאשר תפסיקו להענות להפצרתם של המימסדים לבנות ולהבנות ב"קהילות" אדיפליות-סריסיות, כאשר תפסיקו להעתיק את נתוניכם מצד לצד בנוסחה סגורה ותסתערו על העניין אשר לשמו התכנסתם בגילגולכם זה. האינטרנט הוא כרגע הסיכוי היחיד של "פועלי כל העולם" להתגבר על ה"הפרד ומשול" התנ"כי, "לתקן".
ואם חייבת להיות מילה אחת כוללת שתגדיר את הבמות שלכם אז עדיף כבר "אתר". ואם אתם מעוניינים בהגדרה שתעשה הבחנה בין האתר שלכם לבין ynet, לצורך העניין, אז אפשר "אתר אישי".
הקשר האמיתי-מהותי בין כל הטקסטים שמתפרסמים ב"הוצאת ישראבלוג" - על משקל "הוצאת הקיבוץ המאוחד" - הוא טכנולוגי בלבד. (אפשר גם "הוצאת י.חבוט", על משקל "הוצאת מ.מזרחי" הזכורה בעיקר לזקנים כמוני). ושאלות האיכות והחשיבות הציבורית והרווח הכספי אינן רלוונטיות לדיון זה.
אני נחוש באמונתי שהאמירה "המדיום הוא המסר" חייבת להיות בעלת משמעות לגמרי דומה לאמירה "הגולם קם על יוצרו", כלומר אמורה להצביע בעיקר על סכנה, לא על שאיפה אלא על חולשה, על הסחפות שאי אפשר להתעלם ממנה.
עד הזמן האחרון נהגתי לומר "יש לי בלוג", ו"הבלוג שלי" - מצאה חן בעיניי הצניעות שההגדרה הזאת מקרינה. לאחרונה החלטתי שלא-עוד, מעכשיו אני אומר רק "יש לי אתר" ו"האתר שלי", למרות שהאתר שלי כפוף - טכנולוגית ועסקית - ל"ישראבלוג" ולמרות שלא נהייתי פחות צנוע.
להתראות בדיון ב"שאלות האיכות והחשיבות הציבורית והרווח הכספי". ועד אז תחזרו על מה שהסברתי לכם לגבי אותה מחלה אשר באינדקס מחלות הנפש גיליתי ששמה המדעי הוא NINET - ניק-ניים, נק-ניק, שם בדוי (ראה מאמר שלי באתר זה שנקרא "לא על הנקניק לבדו").
מאת יצחק שפי
מאמרים, הירהורים, סיפורים ושירים באתר "מארס בעקרב":
http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991
כתובת אימייל:
sheffi39@walla.com
שיר צריך להיות גם מאמר.
אבל העיקר שמאמר יהיה גם שיר.
ואם אפשר אז שהוא יהיה גם סיפור.
ובקיצור.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
