בגרות שנייה 

הפיכתי לסבתא הביאה אותי להתבונן על מהלך חיי כמו ציור של קו זמן על פני הדף, קו המשנה את גווניו, גודלו וכיוונו לאורך החיים. התבוננות על קו זה בשלב זה של חיי עוררה מספר שאלות:

מה המשמעות של כל מה שעשיתי עד עכשיו?

האם "גיל המעבר" מעביר אותי מתקופת שיא חיי אל מעבר לנפילה?

האם לאט לאט אני אהפוך להיות מיותרת?

מה עם אותם דברים שאני לא אוהבת בעצמי, האם עוד ניתן לשנותם?

מה מטרת קיומי מעכשיו והלאה?

האם מותר לי עדיין לחלום על הישגים והגשמתם?

וכמו שאתם יודעים שאלות נדרשות לתשובות, התשובות לשאלות אלו יצרו את מה שנקרא    CrazyTata" - סבאות עם משמעות", והמאמר שאתם קוראים עכשיו הוא חלק ממנו.

אריק אריקסון פסיכולוג שחיי בין השנים   1902 - 1994    פיתח מודלה שבה ההתפתחות הפסיכו חברתית מחולקת לשמונה תקופות. התקופה האחרונה מגיל 50 ועד למוות נקראת "אחדות האני -  שלמות מול ייאוש"

זהו שלב בו עורך האדם סיכום של חייו ושוקל את הצלחותיו אל מול כישלונותיו. אם המאזן נוטה להצלחה האדם מגיע ל"שלמות" הוא מרגיש שהוא חי חיים בעלי ערך והוא "נינוח ומרוצה, מסוגל להתמודד ביתר קלות עם עובדת מותו ההולך וקרב" - "ילדות וחברה" אריק אריקסון 1950.

במקרה והמאזן נוטה לכישלון, האדם יחוש ייאוש, החמצה וידיעה שאין מה לעושת, הוא נמצא בערוב ימיו , אין לו אפשרות לתקן את הנעשה והוא ימתין בתחושה זו למותו. במידה ושלב זה נפתר בצורה חיובים חווה שאדם תבונה, חווה את היכולת לתחושת השלמות של האני, הבנה החיים וקבלת ללא רגשות חרטה ותסכול.

אני חושבת שאם אריק אריקסון היה חי בימים אלו הוא היה מוסיף מספר שלבים לתוך השלב השמיני, תוחלת החיים שעלתה, החיים בעולם המודרני שינו במידה מסוימת לפחות את הגיל שבו שלב זה מתחיל.

לפי קארל יונג יש הבדל בין שלבי החיים , הם שונים ויש להתייחס אליהם כך,  אך לדעתו אין שלב הבגרות השנייה מהווה סיום חיים. וכך הוא  אומר: "בלתי מוכנים לחלוטין יוצאים לדרך של המחצית השנייה של החיים.. גרוע מזה, אנו עושים צעד זה בהנחה המוטעית שהאמיתות והאידיאלים שלנו ישרתו אותנו כפי שעשו עד כה. אבל איננו יכולים לחיות את אחר הצהריים של חיינו על פי התוכנית של בוקר חיינו, מפני שמה שהיה נהדר בבוקר יהיה לא חשוב לעת ערב, ומה שהיה נכון בבוקר יהפוך בערב לשקר".  מתוך המאמר The stage of life" " 1969.

בבגרות השנייה מגיעים לשלב בו נמאס מהצורך לרדוף אחר כל אדם ולתקן כל דבר ומתחילים להתרכז באמת במה שחשוב. כפי שחיפוש אחר משמעות היה חשוב בבגרות הראשונה הוא גם נכון בבגרות השנייה המשמעות יכולה להשתנות אך היא חשובה בכל גיל.

משמעות לחיים אפשר למצוא בכל מצב לפי גייל שיהי : "הסוד בחיפוש אחר משמעות הוא למצוא את תשוקתך שלך ולהוציאה אל הפועל" "מעברים חדשים" גיל שיהי 1999.

הבגרות השנייה איננה ויתור או שייט חופים שאין בו משמעות, יש למצוא לבגרות השנייה ערך חדש לחיים.

אני אוהבת את הכינוי "בגרות שנייה" הוא אופטימי, אפשר להמשיך ולהתבגר. כינוי זה גם מעודד למרוד ולא ללכת לפי התכתיבים החברתיים המורים על פרישה בגיל 67 לגברים ו 62 לנשים.

לחלום אפשר תמיד, אפשר להגיע לשיאים חדשים בכל גיל ויש דוגמאות רבות לכך, אנו עדים היום לשימוש במושגים "קריירה שנייה" ו"קריירה שלישית", אנשים עושים שינויים בחייהם בגיל 40, 50 ויותר.

לקו הזמן של חיי עוד דרך ארוכה לעבור.