"הארמדה הפוליטית התורכית, שבינה לבין עזרה הומניטרית, מפריד ים התיכון, היא אוסף של פעילים קיצונים, תומכי אל-קאידה שהתקבצו באוניה התורכית. בניגוד להצהרות שלהם – שלא תהיה התנגדות אקטיבית, הם הכינו מארב תוקפני מתוכנן.
התקשורת וההסברה שלנו – שוב הוכיחו שהם מפגרים אחרי המאורעות - חיוורים מגמגמים ולא למדו לקח מאירועי העבר.
ציון לא עובר – בהסברה העולמית. ציון טוב – לציפי לבני שהתגייסה והצליחה בהסברה כלפי העולם.
• מאת: עו"ד אברהם פכטר
האירועים באוניה התורכית מרמרה הם לא כשלון של שייטת 13 שהביא לכמות הנפגעים המצערת אלא כשלון הפרובוקציה הטרוריסטית של העמותה שארגנה את המשט, עליה חלה האחריות להרוגים והפצועים ועל מצפונם. האם העולם יבין ויקבל זאת – בספק רב?
השתלטות חיילי צה"ל על המשט לעזה, לא התנהל בהתאם למתוכנן – בשל הערכה לקויה וכשלון הקונספציה.
לאחר שבוע של הצהרות, מטעם מארגני המשט שלא תהיה התנגדות פיזית, אלא הפגנת נוכחות עם אלמנטים הומניטריים, התברר שהקיצוניים הטרוריסטים, תומכי חמאס ואל קאידה, רימו את כל העולם ותכננו מראש להתנגדות אלימה אקטיבית. על פי התמונות בטלויזיה, היתה ההתנגדות על סף עשיית "לינץ" בחיילים – שנאלצו לפתוח באש.
שלא תהיה טעות, לא בהבנת הנקרא ולא בהבנת הפוליטיקה הישירה והעקיפה. מטרת מארגני המשט הימי, עמותה תורכית שהוכרזה ע"י ישראל כ"עמותה תומכת טרור" – התכוונה מלכתחילה, לפרובוקציה ימית, להתנגשות עם חיילי צה"ל וציפו לפצועים והרוגים כדי לקבל כותרות גדולות, בתקשורת התורכית האירופית והעולמית.
בעברית פשוטה – היה מדובר ב"מארב תקשורתי" מתוכנן ומתוזמן.
ההערכה הישראלית המודיעינית והפוליטית טעתה, בכך שלא העריכו נכונה את קבוצת הקיצוניים שהתקבצו על האוניה התורכית ובעיקר בכך שהאמינו ברב תמימותם לטענות הסרק של מארגני המשט. כאשר הם עצמם דיווחו מהאוניה והתארגנו לתגובה באופן פומבי.
ההסברה הישראלית:
שוב כשלה ההסברה הישראלית, בהסברת האירוע לפני ובמיוחד בזמן אמת.
יתירה מכך: היה זמן מספיק גם לפני האירוע להסברה ושכנוע וזה לא נעשה.
צה"ל היה חייב, להתחיל את המבצע עם גל תקשורתי פתוח ורצוף בטלויזיה וברדיו, בליווי העיתונאים שהתלוו לכוחות. תיאור האירועים ב"ריאליטי" לכל העולם היה מוכיח את הטיעונים של צה"ל – שנתקל במארב אלים ומאורגן, שהגיע עד כדי סכנת חיים וסכנת לינץ וזה חייב פתיחה באש – שהיא מוצדקת בנסיבות העניין. צירוף של עיתונאים זרים – היה מנטרל במידה רבה את עוינות העולם, תוך פתיחת גל פתוח ארצי ובינלאומי – כדי שלא יקבלו חומרים מאל-ג'זירה.
שוב הוכח – שחסרה יד מרכזת ומכוונת אחת בהסברה, כמו שר הסברה, שיביא את דבר עמדת הממשלה לתקשורת העולמית. מלחמת לבנון השניה, מבצע "עופרת יצוקה" שבעקבותיה בא דו"ח גולדסטון, נבע בחלקו מאיחור בהסברה, באיחור בתיאורים חיים של עיתונאיים מהשטח וחבל שלא למדו מלקחי העבר.
הפקרת הזירה הבינלאומית, לתמונות מגמתיות, חד צדדיות מצד יושבי הספינות ולא תמונות מדובר צה"ל – יוצרת בעולם דימויי פגום ומזיק לישראל.
פעילות מחוץ למים הטריטוריאליים:
גבולותיה הבינלאומיים של מדינה ריבונית הגובלת בים היא בדרכך כלל 6 מייל ימיים. יש מדינות שהרחיבו זאת ל-12 מייל ימיים ומספר מדינות בודדות אף הרחיבו זאת מעבר לקווים אלה.
ככלל – כל מדינה זכאית להגן על גבולותיה הימיים כמו על גבולותיה היבשתיים.
מבחינת המשפט הבינלאומי – מותר למדינה ריבונית לבצע פעולות הגנה ומניע, במקרה של חשש ממשי או סכנה מוחשית לביטחונה וגבולותיה, גם במים הבינלאומיים, כלומר מחוץ למים הטריטוריאליים – דוגמת הפעולה הנוכחית של ניסיון לפרוץ את המצור, שהטילה ישראל על רצועת עזה, מאז השתלטות החמאס, שהיא ישות טרוריסטית על עזה. לכן – עליית צה"ל על האוניות האזרחיות, שמגמתן המוצהרת היתה עזה, מוצדקת ותקפה מבחינת המשפט הבינלאומי.
הבאתן לנמל אשדוד – היא תוצאה מתבקשת כמו יירוט מטוס עוין שחודר לתחום האווירי ומאלצים אותו לנחות בשדה תעופה בישראל. לדוגמא: פעולה תוקפנית כמו ירי טילים מחוץ למים טריטוריאליים מצדיקה תגובה צבאית כך שהגבול בנושא זה גמיש.
לגבי תגובת צה"ל:
ברוב תמימותם של מנהיגי ישראל, שהאמינו לשקרים של מארגני המשט – שלא תהיה התנגדות אלימה, הם עלו לספינות עם ציוד "לפיזור הפגנות", כמו רובי צבע, כדורי גומי וכו'.
התוצאה – החיילים נתקבלו בנשק קר, אלות, סכינים, מוטות, נבוטים – רבים נפצעו, ואחרים כמעט נעשה בהם "לינץ" – נוסח "הלינץ" ברמאללה.
עמדת ערביי ישראל:
תגובת הח"כים הערביים, ח"כ זחלקה, בראקה ואחרים – היתה צפויה. שר הביטחון ברק – תכנן מראש לפגוע ולהרוג "לוחמי חופש" והיתה זו החלטה מוכנה מראש לפגוע ולהרוג.
התקשורת הישראלית – ברצותה להיראות אובייקטיבית ומאוזנת, נתנה במה נרחבת לדברי-הבל אלה במנות גדושות מדי.
לפי התרשמותי מהשידורים והדיווח, השדרנים והפרשנים בחלקם, די גמגמו, היו אנמיים, לא אקטיביים, לא אגרסיביים ולא עמדו בפרץ מול טענות כזב, סרק, השמצות ופגיעה בחיילי צה"ל ובממשלת ישראל.
יש הבדל – בין ביקורת לגיטימית ולפעמים אף מתבקשת, לבין התבטלות, גמגום והנמכת ציפיות לא משכנעות.
עמדת ממשלת ישראל והסברתה:
כפי שאמרתי לעיל – יש להפסיק את מדיניות ההסברה הבנויה על תירוצים, הסברים מפותלים, רצון למצוא חן בעיני הגויים והשונאים שמסביב.
רק עמידה איתנה, לא מצטדקת, אמונה במעשים ובהחלטות, הם ערובה להרתעה וקבלת כבוד מהגויים.
על שר הביטחון, מפקד חיל הים ודובר צה"ל לשוט הביתה:
מפקד חיל הים, העריך כנראה שעל האוניה התורכית נמצאים 600 גמלאים שבאו לטיול בליווי סטריפטיזאיות, ולכן שלח מעט חיילים, לא מצוידים מספיק למצב להשתלט על האוניה.
במקום לנקות את הסיפון העליון, באמצעות זרנוקי מים, צבע ורימוני עשן ואח"כ לעלות עליו, עשו הכל הפוך. על כשלון זה עליו לשוט הביתה. כאשר הרמטכ"ל ושר הביטחון ברק לא יוצאים נקיים גם הם.
דובר צה"ל, כיועץ מקצועי, כשל בפרסום תמונות 5-6 שעות באיחור וניהול מערך ההסברה בכלל וגם עליו לצאת לפנסיה.
כטיפ לצה"ל – ניתן היה לדעת מראש מה נעשה והוכן באוניה, מדיווחים שלהם בטלויזיה ומאתרי אינטרנט שלהם, אם היו מתאמצים יותר.
נקודות למחשבה בענייני דיומא:
1. חכמי הפרשנים והפוליטיקאים – הטוענים שהיה צריך לתת למשט לעבור לעזה – שוכחים שישראל מגנה על עקרון של שמירה על המצור, שהרי אחרת ניתן להוריד את המצור הימי, האווירי ולהסתפק במילים ובהצהרות ריקות מתוכן.
2. אישור כניסת אונייה אחת – פירושה אישור כניסת עשרות אוניות עם מטען כמו: נשק כבד, טילים, חומרים לבניית ביצורים ומתנדבים מחזבאללה, אל קאידה ואיראנים.
3. חבל שלא השתמשו בגל תקשורתי פתוח, מטעם צה"ל, בליווי עיתונאים ישראלים וזרים.
4. מעניין מה היו עושות כל המדינות המטיפות לנו מוסר ותוקפות אותנו, אילו היה קורה אצלם מקרה דומה? מעניין. אבל אנחנו לא מעצמה כמו ארה"ב, רוסיה, סין, להם מותר, בעיראק, אפגניסטן, טיבט, צ'צ'ניה.
* הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר מדריך בקורס קציני שריון, פרקליט צבאי, יועץ משפטי ביו"ש וברצועת עזה, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז, משנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות ופרשן משפטי בהווה.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
