חסך חושי 

חסר חושי "בעוד שכיכר העיר שמשה לזירת מפגש ביו אישי ורב חושי (אכן,ראינו ,הרחנו,שמענו,ואולי אף נגענו וכד') ובעקבות כך תהליך קבלת ההחלטה של הפרט התבססה לרוב על מצרף פרמטרים ושיקולים. בעידן הרשתות החברתיות העכשוויות ,שם המשחק הוא וירטואליזציה של מפגש בו תהליך קבלת ההחלטה שלנו נטול פרמטרים רב חושיים (כמוקדם) תומכים . יחד עם זאת מפעילים הצדדים פרמטר "חדש" – פנטזיה ואילוסטרציה לצורך השלמת המפה הקוגניטיבית שלנו לקבלת החלטה. ועוד משהו.....בתהליך החשיבה וקבלת ההחלטה משתתף פרמטר חדש לחלוטין –ניהול הסיכון שבקבלת החלטה על בסיס וירטואלי ואילוסטרציה בחסך (כמעט) מוחלט של הערכת מצב על בסיס הפעלת החושים הטבעיים שלנו (ראייה ,שמיעה,מישוש,ריח וכד')"

כך כתב לי ידידי ד"ר יוסי שוכמכר בעקבות מאמר שלי על רשתות חברתיות שבו השוויתי את הרשת החברתית לכיכר העיר בימי קדם. הוא כתב כה נכון ומדויק. בהסתמך על הבחנתו החדה ניתן להבין את "הצלחת" כל אותן רשתות חברתיות, אתרי הכרויות, מכירה ברשת ועוד ממבחר הטובין אותו מציעה רשת האינטרנט בכמויות הולכות וגדלות. בעבר הלא מאוד רחוק התייחסנו לדברים באמצעות כלל החושים שלנו ככל שיכולנו. בעבר הלא רחוק קיבלנו החלטות קלות ככבדות על סמך מידע שצברנו ועל סמך זמינותו. היום, לכאורה, זה קל יותר. הרשת פתחה בפנינו את האפשרות לקבל מידע רב ממקורות שונים. הזמינות והמבחר הפכו להיות חלק בלתי נפרד מנוף חיינו.

 עד כמה זה טוב? עד כמה זה נכון לנו? אלו חלק קטן משאלות רבות וגדולות הקשורות להתפתחות הטכנולוגית הכה מואצת ולאו דווקא באינטרנט. הכול זמין, הכול קרוב, הכול בטווח הגשת היד והכול מצוי ואינו מצוי. מצוי ברחבי האינטרנט. אין לנו את היכולת החושית להעריך את המוצר, את האדם ממול, את היופי או הגודל. מדהים עד כמה, אנו האנשים לא מודעים לחסך החושי ופועלים מבחינתנו במעין מציאות קיימת ונכונה כפי שכתב לי ידידי ד"ר שוכמכר. הענישה הגדולה ביותר גם בימי קדם וגם כיום היא הכנסת האסיר לצינוק אדום ונטול חושים. זה המקום שבו האסיר מפעיל את הדמיון ואת " פנטזיה ואילוסטרציה לצורך השלמת המפה הקוגניטיבית שלנו לקבלת החלטה".

אנו, בחלק מהזמן מצויים במצב מעין זה מבלי להיות מודעים לו. אסירים במרחבי האינטרנט. אסירים מרצון וללא ידיעה. אין זה נדיר ואולי זה המקרה השכיח שאנו מקבלים מוצר שקנינו באינטרנט ונדהמים מההבדל התהומי שבין המוצר הממשי לבין הדמיון שלנו לגביו. אין זה נדיר גם לגבי חדר במלון אליו הגענו בעקבות קניית אינטרנט ואין ובין התיאור המהמם שלו ולא כלום. אנו נוהגים להתאכזב מהר בעת ששאר החושים שלנו מופעלים. אותם חושים שהיו בחסר בעת שגלשנו באותן רשתות חברתיות, באותם אתרים וריטואלים.

 מתי היה טוב יותר? מה נכון יותר? אלו שוב שאלות שאינן נכונות וגם לא כל כך רלוונטיות. זה המצב בו אנו מצויים. לא כולם מקבלים זאת. זו הסיבה שמביאה יותר ויתר אנשים להיכנס למצב של טכנופוביה, לברוח לשקט ולדברים של פעם.

זו הסיבה לחזרת אופנת הרטרו בתחומים רבים. רגרסיה? שמרנות? אי קבלת המציאות? תלוי מי השואל ומי הנשאל.

 ד"ר אבי זלבה

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי