פרשת "בהעלתך": אור זך מלב טהור / מוטי לקסמן, תש"ע
שמעתם על תגלית?
לא איני מתכוון ל למפעל שמביא בני נוער יהודיים לישראל.
אני מתכוון לתגלית ממש.
אכן, יש לי תגלית מרעישה, הסכיתו ושמעו:
כאשר אישה מדליקה נר, הנר מפיץ אור; כאשר איש מעלה את מתג ההפעלה בנורה עולה אור.
ממש תגלית, לא כן?
אבל, ברצינות,
האם יש טעם לומר בהציתך את הגפרור, הגפרור דולק?
תמיהה זו עולה למקרא פתיחת פרשת השבוע, פרשת "בהעלתך": "וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" [1].
בבחינת "בהעלתך את הנרת" מביא לתוצאה המתבקשת, "יאירו שבעת הנרות".
והאין זה מובן מאליו? "בהעלתך את הנרת" >>> "יאירו שבעת הנרות"?
האם אין בכך אמירה מיותרת?
לפני שנדון בשאלה, נעלה נתון נוסף.
פרשת "בהעלתך" מופיעה לאחר פרשת "נשא" שעוסקת, בין השאר, בתיאור חנוכת המזבח. אירוע שכובדו בו "הנשיאים בדרך מרשימה ומכובדת, ברוב עם ובהידור גדול" [2].
המפתיע הוא שבאותו אירוע מרשים, אירוע חנוכת המזבח, לאהרון הכהן לא היה כל חלק [3].
פרשנים ערים לנתונים אלה ומתייחסים לכך.
רש"י שואל: "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים?" הוא משיב, כרוח מדרש [4]: "לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות" [5].
במלים אחרות, רש"י מבין את הדלקת המנורה בפרשת השבוע כפיצוי לאהרון על שלא כובד בתהליך חנוכת המזבח.
אבל, רמב"ן מעלה תמיהה: "ולא נתברר לי למה נחמו בהדלקת הנרות, ולא נחמו בקטורת בקר וערב [...] ובעבודת יום הכפורים שאינה כשרה אלא בו, [...] ועוד מה טעם לחלישות הדעת הזו, והלא קרבנו גדול משל נשיאים, שהקריב בימים ההם קרבנות הרבה כל ימי המלואים" [6].
נשאל אחרת, מה יש בהדלקת המנורה שרואים בו פיצוי לאהרן?
התייחסות לכך מצויה בדברי נכדו של רש"י, הרשב"ם: "לפי שמלאכת תדיר היא זו, הזכירה כאן, אעפ"י שכל מלאכות המשכן נגמרו, מלאכת הדלקת המנורה [לא] נגמרה כי תדירה היא" [7].
כלומר, בניית המשכן היא תהליך שבא אל סיומו בשלב מסוים, ואילו העלאת אור היא פעילות שחוזרת ונמשכת, אם זה בחנוכה "אמר לו הקב"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו, יש חנכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנכה שקרויה על שמם, והיא חנכת בני חשמונאי, ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנכת המזבח" (רמב"ן על אתר).
ואם זה בנר התמיד בבתי הכנסת או בנרות שבת בבית יהודי.
כך גם לייבוביץ, בעקבות מדרש תנחומא, רואה בכך עליית מדרגה: "הדלקת הנרות במקדש מבוטא בכינוי "להעלות נר" ולא נאמר 'להדליק נר', ללמדנו כי זוהי עלייה לעם-ישראל" [8].
אבל איזו עלייה יש בהדלקת הנר או המנורה? האם באור לכשעצמו טמונה ההתעלות?
הלא האור הוא תופעה שבטבע שאפשר לנתחו במושגים פיזיקליים, האם בתופעה פיזיקלית, שבטבעו של העולם, יש משמעות של התעלות?
נעיין לרגע בסיפור הבריאה, בריאת העולם. תהליך הבריאה נפתח בבריאת האור: "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור"[9]. זהו תהליך הבריאה הפיזי, אבל, האלוהים מוסיף לתהליך הבריאה של האור, וגם של כל מרכיבי הבריאה, את ההתייחסות או את ההערכה "וירא אלהים את האור כי טוב" [10].
"טוב" אינו תואר פיזיקלי. רש"י רואה בכך שהאור הראשוני "אינו כדאי להשתמש בו רשעים והבדילו לצדיקים לעתיד לבא" [11].
החשוב לענייננו הוא שהאור הפיזי לכשעצמו, גלי האור כפי שהם אין בהם לא טוב ולא רע.
נר דולק, יהא זה נר שבת או נר חנוכה, אחד רואה בכך קדושה, ולאחר זהו סתם נר שמאיר.
החשוב הוא, אפוא, לא מה אני מדליק אלא איך אני מדליק, ומה אני רואה באור הפיזי שהועלה.
ברצינות, האם אפשר לראות דברים שונים בנר או בנורה, האם העין אינה מדווחת באופן אחיד ומהימן?
לא, העין אינה מדווחת באופן אחיד ומהימן!
עם פתיחת מוזיאון ישראל בירושלים בסוף יולי, יציג לראשונה, האמן הדני-איסלנדי הנחשב אולאפור אליאסון, יצירה בשם "והנה הקשת".
מה מיוחד בכך?
הוא טוען שהיצירה תאפשר לצופים בה לראות לחוד את מה שהעין האנושית מחברת יחד ולפיכך מפספסת: את כל צבעי הקשת.
ובהסבר נוסף:
העין מצליחה להבדיל רק בין חמש יחידות אורך של גלי אור [12] בעוד שאת ההבדל בין שתי יחידות אורך של גלי אור העין האנושית אינה קולטת ולכן אנו תופסים זאת כצבע אחד [13]. .
במלים אחרות, האמן אליאסון טוען שהעין מראה לנו רק חלק מהמציאות, שלכאורה ניצבת מולנו.
טענת האמן מחוזקת גם ממקור אחר: ב – YouTube מופץ סרט על שיגור אפולו 11 לחלל. המיוחד בסרט זה שהוא צולם במצלמה בקצב של 500 פריימים לשנייה, וכך הפך אירוע של 30 שניות לסרט באורך של 8 דקות. ובשל כך העין רואה דברים, תופעות שבצילום רגיל לא הייתה מבחינה בהם.
מן הצד השני: גם כן ב – YouTube קיים שם סרט שמתאר ילד שרואה בלי עיניים [14].
כלומר, העין מראה רק חלק מהמציאות, ולעיתים אפשר לראות מציאות גם ללא עיניים.
במלים אחרות המציאות הנראית בעיניים משמעותה נקבעת אך ורק על ידי הרואה!
לכן, לא עצם העלאת האור היא החשובה אלא באיזו כוונה, באיזו משמעות אתה מצית את הלהבה בנר.
כך אני מבין את שימושו של לייבוביץ, לעיל בכתבו "זוהי עלייה לעם-ישראל".
אהרון הכהן קיבל תפקיד חשוב ומכובד ביותר: "שאתה מדליק ומטיב את הנרות בקר וערב" [15]. בפעילות שגרתית יומיומית "בקר וערב". אהרון "מדליק ומטיב".
אהרון צריך להטיב, לגלות, בפעילות של חולין כמעט, אור רב. אהרון יכול לעשות זאת רק אם הוא מתעלה נפשית ורוחנית ובהתעלות זו מעלה אור בנדות ואז מופץ אור רב, אור זך בנרות.
והמספר שבע, אינו מקרי.
כאשר הנרות מודלקים במאור פנים, אורם זורח שבעתיים.
על זה נאמר: "מאור עינים ישמח לב" [16].
ומי ייתן ואור ימלא את נפשנו ופנינו, נאיר פנים זה לזה, ואז גם נר שעווה זעיר יפיץ אור יקרות!
<><><><><>
הבהרות ומקורות
[1] במדבר ח, א–ב.
[2] חנוך בן-פזי, "פרשת בהעלתך: הכרח וחירות בפרשת המנורה: הרב יצחק הורטנר בתוך נפתלי רוטנברג, הוגים בפרשה, ירושלים 2005, עמ' 434).
[3] במדבר, פרק ז.
[4] מדרש תנחומא, פרשת בהעלתך, סימן ה.
[5] רש"י: במדבר ח, ב.
[6] רמב"ן: במדבר ח, ב.
[7] רשב"ם: במדבר ח, ב.
[8] ישעיהו לייבוביץ, שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, ירושלים תש"ס, עמ' 647.
לייבוביץ טוען כך בעקבות המדרש: "אמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אתה אומר שנאיר לפניך? אתה הוא נרו של עולם והאורה דרה אצלך [...]. אמר להם הקב"ה: לא שאני צריך לכך אלא שתאירו לי כשם שהארתי לכם. למה? לעלות אתכם בפני כל האומות שיהו אומרים ראו היאך ישראל מאירין למי שהוא מאיר לכל" (מדרש תנחומא, פרשת בהעלותך סימן ד).
[9] בראשית א, ג.
[10] שם, ד.
[11] רש"י מתכוון כאן לאור הראשוני שהוא בבחינת "אור גנוז".
[12] ננומטר = מיליארדית המטר או 10-9 מטר אורך הגל של אור נראה נמדד במאות ננומטרים.
[13] על-פי: אלי ערמון אזולאי, הארץ גלריה שבועות 18/05/10, עמ' 1–2.
[14] The boy who sees without eyes
[15] רמב"ן: במדבר ח, ב.
[16] משלי טו, ל.
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
