כדי להשיב בצורה מסודרת על שאלות אלה יש לבחון קודם כל באופן ביקורתי את עקרון הייצוגיות, המקודש בעיני מקלסי הדמוקרטיה במתכונת זו. האם הדמוקרטיה הייצוגית אכן עונה על רעיון "שלטון העם", או שמא היא מייצגת את האליטות בלבד? האם שיטת הייצוגיות היא לא זו שגרמה לכך שבשני העשורים האחרונים סולד הציבור בדמוקרטיות מערביות ובישראל מן הפוליטיקה ומנותק מן המתרחש בה ובמוסדותיה, אף שהתהליכים המתגבשים בה קריטיים לשלומו ולרווחתו?
מאת: אורית גלילי צוקר
ההשקפה ההפוכה רואה ב משאלי העם את הרחבתה של הדמוקרטיה. אמנם תוכנית ההתנתקות של שרון תובא להכרעה בקרב מתפקדי הליכוד ולא הציבור כולו, אך עדיין זוהי מציאות דמוקרטית יותר מזו שהיתה מותירה את ההחלטה בידי 2,900 חברי מרכז הליכוד שעל אורחותיהם הדמוקרטיים ניתן היה לעמוד בכינוס המרכז המפורסם שבו נבחרה רשימת נציגי הליכוד לכנסת בבחירות האחרונות.
נכון הוא שמשאלי עם אינם חלק מהמזג הפוליטי הנהוג בישראל, אך מדוע לא להשתמש במכשיר זה כניסוי בזעיר אנפין, שבו ישתתף הציבור בהכרעות חשובות גם בין בחירות לבחירות? מדוע תיחשב לפסולה דרך עוקפת – אך דמוקרטית יותר – המנסה להתגבר על משוכת אינטרסים צרים של קבוצה אוליגרכית שהקשר בינה לבין רצון הציבור רופף ביותר? תפישת הדמוקרטיה הישירה, הכוללת את משאלי העם, היא תפישה ליברלית.
היא מייצגת סדר פוליטי חדש המתמקד לצד הייצוגיות גם ביעילות. באמצעות משאלי עם יכול השלטון לטעת בציבור את התחושה שהוא קשוב לרצונותיו, מבין את תחושותיו ופועל לשיפור ענייני היום-יום המאפיינים את שגרת חייו. לכן, בהתייחסות תועלתית לתהליכי דמוקרטיזציה ניתן לראות במשאלי העם פתרון לבעיית המשילות בעידן שבו מתקיים פרדוקס עמוק בין תהליכי פרסונליזציה לבין התהליך השלטוני המסורתי המחייב יצירת בריתות וקואליציות פוליטיות לשם קידום תהליכי קבלת החלטות.
יש לומר עוד, כי גם אם לא הדיון הפילוסופי בסוגיית הייצוגיות הוא שהניע את שרון לבחור בהליך של משאל העם, אלא היו אלה קשייו להעביר את ההחלטה בתוך מוסדות מפלגתו, הרי שבמהלך שהוא טווה, כמו גם בסיסמה שטבע – "ההתנתקות טובה לישראל" – מייצג שרון את הגישות הפוליטיות העכשוויות. בגישות אלה שמים המנהיגים הפוליטיים את הדגש על רצונות הבוחר, בצד טיפוח המוניטין האישיים שלהם.
לכן הם נסמכים יותר על ידע הנשאב מסקרי דעת קהל ופחות על האידיאולוגיה המפלגתית בבואם לקבוע מדיניות. מי שמבין את הגישות הפוליטיות העכשוויות אפילו טוב יותר משרון הוא כמובן בנימין נתניהו, שבדרכו לראשות הממשלה כרת ברית פוליטית עם המעמד הבינוני בישראל, שיותר מכל מעוניין בהתנתקות מן הפלשתינאים כדי לקדם את רווחתו האישית.
לפיכך לא צפויה לשרון התנגדות מצד נתניהו, שלא יקלע את עצמו לעמדת מנהיג האופוזיציה, גם אם יהיה זה למגינת לבם של המתנחלים, ואולי למגינת לבם של ממשיכיו הטבעיים של שרון בתוכניתו המדינית – שאול מופז ואהוד אולמרט.
מאת: אורית גלילי צוקר
ד"ר אורית גלילי - צוקר, מרצה, מתמחה בקשר בין פוליטיקה ומדיה
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
