ואני אומר WELLCOME...
"קום התנערה עם חלכה
עם עבדים ומזי רעב
אש הנקמות הלב לחכה
לקראת אויב הכון לקרב.
עולם ישן עדי היסוד נחרימה
מגב כפוף נפרוק העול
את עולמנו אז נקימה
לא כלום מתמול,
מחר – הכל".(תרגום א. שלונסקי).
המילים המקוריות נכתבו בסוף המאה ה - 19, ע"י פייר דגייטר , שנה לפני שהחזיר את נשמתו לבורא, ולכבודה של הקומונה הפריסאית ששלטה בפריס במשך קצת יותר מחודשיים, עד שאנשיה פוזרו, ובחלקם חוסלו ע"י ביורוקרטים מוצלחים מהם, כי כפי שזה נראה גם בימינו, זה באמת מה שקובע.
ידידי, אמן נרגן וחביב, שמזכיר במידותיו את כותב השורות האלה, (לא לגמרי בטוח בעניין החביבות, אבל שיהיה, הרי מעט קוראי יכולים לדמיין אם ירצו שאני כפילו של נלסון מנדלה נניח), מייחס למוסד החברתי הזה, את כל החוליים של האנושות ועוד קצת.
הראשון שהחל לחקור את הביורוקרטיה היה מקס ובר, (MAXIMILIAN CARL EMIL WEBER, 1864 - 1924), מראשוני הסוציולוגיה ומייסד דיסציפלינת "תורת המנהל הציבורי", והיה גם הראשון לעשות חיבור בין תפיסות עולם דתית להתבססותן של מערכות כלכליות - פוליטיות, כגון הקפיטליזם.
ובר טען כי השיטה הקפיטליסטית יכולה להיווצר ולהתבסס רק בחברה הפרוטסטנטית האירופית, (טענה שמי שירצה לבדוק את האימפליקציות שלה בימים אלה, יוכל להסביר על נקלה את מה שקורה ביוון ובמדינות "קלב מד", יוון, ספרד, איטליה ופורטוגל גם יחד).*
כי המשותף לכל המדינות שכלכלתן מאיימת בעת זו על גוש היורו, (והעולם כולו), שהן אינן פרוטסטנטיות.
מיסד הפלג הפרוטסטנטי בנצרות, הוא מרטין לותר, שב – 95 התזות שלו, הניח את הבסיס האידיאולוגי של הדת החדשה בשנת – 1517. לותר התקומם נגד השחיתות של הכנסייה הקתולית והאפיפיורות, שכדי לממן את הפרויקט המגלומני של בנית בזיליקת פטר הקדוש, מכרה מיליוני "גאולות נצח" למאמינים אידיוטים בכל רכבי היבשת.
בסופה של הפרשה הזאת, הבזיליקה אמנם נבנה ומפאר את מדינתו של האפיפיור גם בימינו, (בעזרתו האדיבה של מיכאלאנג'לו כמובן, שבלעדיו, יכול להיות שהפיאסקו הזה היה נגמר באופן עוד יותר גרוטסקי), והפכה את הוותיקן לאטרקציה תיירותית פופולארית, ואילו כל המדינות שאימצו את 95 התזות של לותר, הפכה לאימפריות כלכליות.
ההבדל העיקרי בין הדת הפרוטסטנטית לבין קודמתה הקתולית, שבראשונה, חשובה האמונה שבלב, לעומת הפרקטיקה, או הפולחן והתפאורה, שנמצאים במרכז החוויה הקתולית.
וכך, באמצעות ניתוח בלתי כלכלי של אירועי הימים האחרונים, כזה שמתבסס על הסטוריה, סוציולוגיה וקצת תיאולוגיה, (דיסציפלינות שאבד עליהן הכלח, תחי הכלכלה המודרנית!), ניתן להסביר את "אירוע אתונה" באופן הרבה יותר מוצלח מניתוחי הכלכלנים, שהברברת שלהם ממשיכה לדרדר את כולנו לעבר הגיהינום, ועוד נזדקק גם אנחנו לגאולות הנצח של האפיפיור, כדי להיחלץ ממנו.
ומה לזה ולדגל האדום ולשירת האינטרנציונל, שהפכה לפופולארית מחדש, בעקבות התדרדרות הכלכלה העולמית.
וכאן אני הולך לכתוב כמה דברים שיכולים להשמע ככפירה גמורה בכל דיסציפלינה.
אני מניח שבין מניפי הדגל האדום בתמונה שבו פתחתי את הפוסט, אין אף אחד שהכנסתו החודשית חורגת בהרבה מן הממוצע המקובל ביוון בימים אלה.
אולם בניגוד למקובל, אני רוצה לטעון שאצל רבים זה לא בדיוק גזרת גורל, אלא מעשה של בחירה, שמתבססת בין היתר על הסתפקות בפחות, בהרבה פחות ממה שיש לרומן אברמוביץ' נניח.
כלומר, אפשר שאחרי הכל, לא כל בני האדם שווים, (בפן של זהות בשאיפות, תאוות בצע וכאלה), והאמירה הזאת, תישאר עוד אמירה חלולה, שטובה להיגד פה ושם, בעיקר על ידי פוליטיקאים שעוד יותר חלולים מן האמירה עצמה.
אולם ההבדלים המשמעותיים אינם קשורים לפוטנציאל, אלה לשאיפות דווקא.
כך, יש אנשים שמעת שדעתם הוענקה להם, אינם רוצים את המיליארדים של רומן, (אולי מפנטזים על זכייה בטוטו פה ושם, אולם מעבר לזה, לא ינקפו אצבע), אלא בחיים סבירים, "אמצעיים", (ממוצע גם), שמסתפקים בו מכאן ועד פרישתם, ללא כל טרוניה או תלונה, וללא פזילה פה ושם ליכטה של אברמוביץ, בעיקר כי זה באמת לא ממש מדבר אליהם, וגם אין שום אידיאולוגיה דתית שמדרבנת אותם לפזול לצדדים, ולישר שורות עם הפוץ שהחליט, במקום לצעוד עם כולם, לדלג הרבה צעדים קדימה.
כמובן ששורה כזאת לא ממש קיימת במציאות, אולם חזיון השוא על קיומה נמכר לנו מן הבוקר עד הערב על ידי "קומיסריי המחשבה" הקפיטליסטים, החברים מן הברנז'ה והפרסומאים, שעושים ככל יכולתם, לשרת את ה"אברמוביצ'ים", ולשכנע אותנו שבעזרת כך וכך "גאולות נצח", גם אנחנו, יכולים להגיע שמה, בעת שבעצם, בדרך ל"שם הבלתי מושג", כולנו תורמים את מיטב כוחותינו ויצירותינו, לכיס של רומן.
אז מה אני טוען בעצם:
יש הבדל תהומי בין עולמו הפנימי של היווני האורתודוקסי, לבין עולמו של הפרוטסטנט הגרמני.
למרות מגמת החילון בעולם, ה"דתות הלאומיות" עדיין קובעות את ה"מנטאליות של העם" וזו דומיננטית ברמת המקרו וברמת המיקרו, (אינדיבידואל), כאחד, ויכשילו כל ניסיון לכפות על אומה התנהלות שאינה תואמת את "רוחה".
אני מניח כי גם טריליון יורו שיודפסו ויזרמו לשוק האירופי בקרוב, לא יצילו את האיחוד האירופי, ומרבית הכסף הזה, ימצא את דרכו בסופו של יום, לכיסו של רומן. אולם קיימת סבירות מסוימת שנושאי הדגל האדום ידביקו את המסות, ואלה מרוב תסכול, ירמסו את רומן. למי שמקבל את התזה, כדאי שיתרחק מן היכטה של רומן, כדי שגורלו לא יהיה דומה לגורל "עגלת התינוק", בסרטו של סרגי אייזנשטיין, שמתדרדרת ב"מדרגות אודסה" של הנמל בסנט פטרבורג, (מהפכת אוקטובר הרוסית), שהביאה הרבה דגלים אדומים, והרבה מאוד חורבן, אולם גם הצילה את העולם מהיטלר.
מה יוליד הדגל האדום בסיבוב הנוכחי?אין לי צל של מושג, אולם אני מנסה לקוות שהוא יאריך ימים קצת יותר מזה של הקומונה בפריס, בשלהי המאה ה – 19.
***
ואני כמובן לא יכול שלא לקשור בין הביצה המקומית, לזו הגלובלית. ישראל נולדה כמדינה חילונית, ולא הייתה באה לעולם, לעולם, אילו לא הייתה חילונית.
בעקבות טעות בגישה של דור המייסדים, כזו שאפשרה למעט החרדים שהיו כאן בתחילת הדרך, לשגשג על חשבון הרוב, והישגיה של ה"ביורוקרטיה הדתית", אשר השכילה להפוך את הטעות לעובדה דמוגרפית מצמררת, האומרת שבעוד דור פחות או יותר, המיעוט הזניח של אז, יהפוך לרוב במדינתנו, הציבור החרדי הפך לפצצה מתקתקת, יותר מכל מוצר שייצרו האיראנים או הפלסטינים.
להתחרדות של ישראל השפעות גלויות וסמויות גם על חוסנה הכלכלי של המדינה. (ראו את עוצמתה של אמונה דתית והשלכותיה על מדינות אירופה).
עלינו לעצור את המגמה, אתמול, כי מדובר בסכנה הכי גדולה להמשך קיומה של המדינה (הישראלית), שלא השכילה להפריד בזמן, בין דת ומדינה, ולא הבינה את פוטנציאל ההרס לישות המדינית, בדת ובהשלכותיה על הפרט ועל הציבור שנבנה ממנו.
החברים האלה אמנם צנועים, אבל הם מכירים רק את אלוהים, וכלל לא סופרים אותנו.
ואסיים במילים של השורה הראשונה בבית השני של האינטרנציונל: " עולם ישן עדי היסוד נחרימה".
במקום להיאחז בעולם ה"ישן" ונציגיו החרדים כמו בקרנות המזבח, (מה גם שהמזבח הזה מזכיר יותר את המזבח הקתולי מן הפרוטסטנטי, שמסתפק באמונה שבלב, ולא זקוק לבאבות), אפשר לתת לו להתקיים, אבל לא לשלוט ולהשתלט על כולנו.
*כמובן שאין כמו אירלנד הקתולית בצפון, כדי לתמוך בטענה הזאת, כי הרי גם היא אי שם בתחתית של הכלכלה האירופית.
כותב, מבקר ומייחל.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
