רובדי זיכרון שקופים 

מריאנה קורול

"רובדי זיכרון שקופים"

אוצר: ד"ר אנטון בידרמן

מריאנה קורול  נולדה בטשקנט, אוזבקיסטאן. את הידע האמנותי ואת הכלים ליצירה היא רכשה במכון לאמנות הפלאסטית בין השנים 1978-1990. המשיכה בלימודיה בפקולטה להוראת אמנות וזכתה לתואר שני בהוראת אמנות. את שנותיה בישראל מחלקת האמנית בין הוראת אמנות ובין יצירה אישית המחפשת את דרכה כאמנית ישראלית. מריאנה מחפשת את ה"ייחודי" ואת "המיוחד" שיבטא מצד אחד את עולמה הרגשי ואת האמת הפנימית הקשורה לתרבותה ובעיקר היא מחפשת אחר "זהות" אישית ואמנותית כאן בישראל.

הזיכרונות לתרבות המקור בטשקנט אוזבקיסטאן מפרים את מחשבותיה של האמנית שמנסה לבחון את הקונפליקטים התרבותיים החלים בתוכה. האמנית שואלת על מאפיינים וויזואליים שפגשה בילדותה ובבגרותה שהם מקור השראתה ומאמת אותם עם מאפייני התרבות ודימויי- מקום כאן בישראל. המחשבה והרגש נעים כמטוטלת בין "שם לכאן", בין חלום למציאות, בין רצונות וכמיהות לעיתים גם אכזבות ואי שביעות רצון.

ציוריה המוקדמים נשענים על מתודות ואסכולות של ציורי הקאנון הרומנטיים בייצוגם את הריאליזם הערכי ויסודותיו האיתנים המלווים ביופי המלטף של הראייה באחרות אנחנו מזהים עולמות מיסטיים ושל הפנטזיה על גבול המופשט ומעט סוריאליזם. על כך כותבת Tanya Sternson אצרת התערוכה של The Jewish Heritage Museum – Slovak's national Museum, Bratislava, 2007 שם הציגה האמנית תערוכת יחיד גדולה ורחבת ממדים. מקורות ההשראה של מריאנה קורול מושרשים במורשת היהדות עם זיקה ברורה לאמנות המודרנית.... מאז ילדותה בטשקנט, אוזבקיסטן, מריאנה נחשפת למגוון של תרבויות ומסורות ובעיקר התמקדה במאפיינים האמנותיים של המזרח והמערב שהוו חלק מאקלים הסביבתי בה היא גדלה והתחנכה. דיכוטומיה תרבותית ודואליות, תפישתית ורגשית מלווים אותה בהבניית זהות של ה"אני" הייחודי.

האסכולה הרומנטית נוצרה בסוף מאה ה - 18 כנגד האסכולה הקלאסית שהייתה שלטת בתרבות אירופה (אנגליה, צרפת, גרמניה) ומגיעה לתרבות רוסיה ואמריקה באמצע המאה ה – 19. על פי התפיסה הרומנטית האדם נחשב ליצור רגשי הפועל על צו רגשותיו ולא על פי השכל הישר ועל היוצר להתבונן פנימה אל תוך עצמו ולספר על רחשי ליבו. אצל מריאנה קורול היו סיבות היסטוריות נוספות. בתחילת מלחמת העולם השנייה אמנים מובילים מרוסיה נמלטו ממוסקבה לנינגרד (סנט פטרבורג של היום) לטשקנט - עיר הבירה של אוזבקיסטן. הבריחה ממוסקבה לטשקנט הביאה איתה יסודות תרבות שכללו תיאטראות, התזמורת הפילהרמונית ואת האקדמיה למוסיקה. קללה לנמלטים וברכה למארחים... בשנות ה 50  של המאה ה 20 חזרו רובם לאירופה. עקבות התרבות האירופית הגבוהה השאירו סימנים תרבותיים ברורים בטשקנט בירת  אוזבקיסטאן. ההכלאה בין התרבות המזרחית והמערבית הובילה לתרבות ואמנות חדשה שהתפתחה שעליה התחנכו דורות של אמנים. יתר על כן, ההיסטוריה של אזור זה, הווה נקודת מפגש בין מזרח למערב, שם פרחה קהילה יהודית אשר השפיע לא מעט על האמנות העכשווית. העלייה לישראל בשנת 1990 והמפגש עם אקלים תרבותי מנטאלי וויזואלי אחר ושונה העלו אצל האמנית שאלות של זהות ושייכות למקום.

מריאנה פילסה את דרכה בישראל דרך שני מישורים מקבילים: כמחנכת לאומנות וכאמנית פעילה שהשתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות בישראל וכאמנית ישראלית שהשתתפה בתערוכות קבוצתיות בחו"ל וכמייצגת אמנות ישראלית. כאן הדומה והשונה בהבנת  יצירותיה של האמנית. כיהודיה שחייה בפזורה היא עסקה בזהות יהדותה, נושאים שכללו חגים יהודיים, מסורות, נוף, ובחיפוש ושימוש בטכניקות מתחדשות. חלק אחר של עבודות מבוססים על תצלומים ישנים של נופי ישראל הנראים בחלקם כריאליזם פנטסטי. בעבודות אחרות הופך האובייקט היומיומי לאניגמאטי, דשא נראה כמו היער, אנשים שנראים כמו רוחות רפאים. לרוב היא מתמודדות עם נושאים ציבוריים, חברתיים ומסורת כחיפוש אחר חזון אישי ייחודי. החקירה הויזואלית, הרעיונית והתמטית הובילה אותה להתפתחות הסגנון והשפה האישית.

בעבודות החדשות, מקלפת מריאנה את קליפת המציאות ואת מעטפת האריזה של הראייה וחודרת לחומר ולדימוי הלירי המאפיין את חומריה השקופים כדיאלקטיקה העונה על המעבר התרבותי משם לכאן. מפרקת את ההוד והדר של הדימוי הקלאסי לתחביר ציורי של מסומנים ושל כתב יד אישי הבנוי על שכבות צבע שקופות של אקוורלים על חומר אריזה לבן בוהק מנוכר וחצי שקוף. דרכם היא בונה ומרכיבה מחדש עולם של תרבות מקומית, תרבות הנשענת על יסודות המודרניזם הישראלי שחיפשו אחר מהות וזהות מקום וכמראה מקום.  עבודת המברשת והמכחול שלה  מגלים רבדים של צבירה שקופה וחושפים את הרגישות המיוחדת שלה כצליל ומארג וכארכיטקטורה המרכיבה את השלם האחר... הבחירה לעבוד בצבעי מים על חומר חצי  שקוף ובלחש חרישי כראיית רנטגן חודרת אל הפנים, מבטלת את התחושה של זמן-מחזורי ומעבירה אותנו לזמן הנמצא בין גבולות של תפר מתמוסס. לא אור ולא חושך, לא מציאות ולא חלום, לא חומר ולא רוח,  אלא מסמני עקבות והסמלה פרטית בין מערב ומזרח.

בחירה בדימויים של עצי זית ועצי תות, פרחים וקוצים, ראשי שום, ותפוחים קשורים לשכבות תרבותיות דומות/שונות כהבעה דואליות בין תרבות וחינוך מערבית שבה היא גדלה והתחנכה  לרוח המזרח  והמנטאליות בה היא חייה ויוצרת כאן בישראל. מריאנה בוחרת להעביר את עולמה הרומנטי בלחש חרישי ובאמצעות חומרים נמוכים וזולים, מעט צבעי מים על מצה לבן חצי שקוף שבמקורו נועד לשימוש של אריזה ועכשיו הוא מכיל את עולמה של האמנית. בסדרת הברושים ועצי הזיית של האמנית נמצא אזכור ישיר ודומה לציור הלירי ובתפיסת מרחב מקומי של הריק והמואר בלובן של אפרוריות דהויה. ברושים זקורים מאורגנים במבנה ובפרספקטיבות המובילות אל "מקום"... מקום שאין ממנו חזרה.. תחושה של  נוכחות   א-פיזית נצחית... עצי הזיית כמטאפורה לבגרות ולבשלות, לזקנה ולחכמה.

המשורר יהודה עמיחי אמר פעם בהרצאה: "ברגעי שיא אמוציונאליים כמו מוות, לידה, חתונה וכד' אין לנו מלים בכדי להביע את רגשותינו. תפקידו של המשורר למצוא את המלים". ותפקידו של האמן למצוא את הדימויים... הסימבוליקה של העץ ביערות מכיל איכויות מיתיות רבות. הסמליות של העצים מושרשים עמוק בתרבויות השונות ומבטא מטאפורות נפוצות, כגון עץ החיים ומורשת אבותינו  ליערות יש תמיד משמעות סמלית עמוקה בתרבות, Forests are the abode of the nature spirits. היערות הם משכנם של רוחות טבע. Forests are a refuge from danger as well as a source of dangerous wild animals. היערות הם מפלט מפני סכנה, כמו גם מקור של חיות פרא מסוכנות. Forests are mysterious and constantly changing. היערות הם מסתוריים ללא הרף. עץ הזית עשיר בקונוטציות; הוא נמנה עם שבעת המינים, נמשל לחוסן, לשורשיות, לעוצמה ולקדושה. יגאל צלמונה היטיב לתמצת את ההקשרים הכרוכים בעץ הזית בהקשר לעיסוקו של תומרקין בו. לדברי צלמונה, "עץ הזית הוא שייכות, קשר למקום, הים התיכון, צבעוניות מקומית, סמל לשלום, תנ"ך, היסטוריה של התרבות, פוליטיקה, אמנות ישראלית (עצי הזית של גוטמן, ראובן, אנה טיכו), נצחיות, פאגאניות ..."   (יגאל תומרקין, "הגדרת עץ הזית"- מוזיאון ישראל, ירושלים, יוני- דצמבר, 1982.

דימויים מרכזיים נוספים בתערוכה הם השום, הקונכייה והתפוח. ראשי השום המצוירים בשקיפות ולובן המייצגים את הקשר וזיכרון בין התרבות של כאן ושם... הוא משמש גם כקמע אישי וקולקטיבי במזרח ובמערב כאחד...  יש האומרים שהעבדים במצריים העתיקה קיבלו לתזונתם שום באופן קבוע בכדי לחזקם. ישנם תרבויות בעולם  ששום משמש אצלם כנגד רוחות רעות...  מקור התפוח התרבותי  (Malus domestica), מקורו במין הבר Malus sieversii, המגיע ממרכז אסיה וגדל גם כיום בהרים בדרום קזחסטן, לתפוחים תפקיד חשוב ברוב תרבויות העת העתיקה, ביניהן יוון העתיקה, רומא העתיקה ועוד. בעקבות פרשנויות נוצריות של סיפור הבריאה בספר בראשית, רבים מחשיבים את התפוח כפרי האסור מסיפור אדם וחווה בגן העדן. בראש השנה מקובל לאכול תפוח בדבש - "שתהיה שנה מתוקה כדבש". בתרבויות מסוימות מקובל לאכול תפוחים בליל כל הקדושים.

התוכן הסיפורי מתחלף לתוכן ציורי, באמצעות עקבות של צללי מציאות על המצה הציורי מתקבלת מציאות חדשה המרוחקת בזמן ומקום. תחבירי הצבע ועבודת המכחול (בחלקם נספגים, בחלקם צפים) נשען על הרישום המעולה שלה, הקומפוזיציות של העצים עולים כלפי מעלה לעומתם התפוחים וראשי השום נמצאים בנפילה... פירוק הדימויים למרכיביו, שבירות וקוהרנטיות, רמזים, גילוי והסתרה, נוכח ונעלם,  משמשים כדימוי מטפורי ליסוד האדם ולתהליך הכרת זהותו. תחושת השבירה אצל הצופה, כמקבילה לשבירה וחיפוש הזהות העצמית, כאשר למעשה גם איחוד חלקי הגזע השונים אינו מביא לכלל גיבוש של דימוי קוהרנטי של העץ. כידוע לנו מטאפורות נשענות על ה"טבעי" או ה"אורגני" כדי לתאר את מצבו הרצוי של האדם; מטאפורות ששואבות השראה מהטבע כדי לסייע לנו לבנות תרבות. הן תמיד יפות, ופואטיות. הדגש הוויזואלי מושם על תהליך הבנייה של יסוד הרישום הצומח ממעמקי הנייר... הפירוק והרכבה מחדש אצל מריאנה נע על שני צירים, פירוק והרכבה תרבותי ושל הזהות וגם פירוק והרכבה מחדש של הסגנון האמנותי, נושאים משותפים בין התרבויות והטקסטורה השקופה מגשרת ביניהם. האידיאה היא הרקמה הפרטית הבוחנת את עצמה ומציעה את סיפורה.

פתיחת התערוכה: מוצ"ש , 22 למאי בשעה 20:00.

נעילת התערוכה: 14 ליוני 2010  

ימים ושעות ביקור:

ב' – ה' , בוקר: 12:00 – 9:00, ערב: 20:00 – 17:00

כניסה חופשית..

בית האמנים חדרה

הנשיא פינת רוטשילד, חדרה

קישור לסרטון.. 

http://www.youtube.com/watch?v=08JIXMUOyB8

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי