לג' בעומר שמח, חברי וידידי המרכז הרוחני, וכל בית ישראל!
הרוח נושבת קרירה, נדליק עוד קיסם במדורה..
תודו, שאין תחליף לישיבה מול מדורה! אפילו קטנה, עם זרדים אחדים,
לחימום הלב, ולהחייאה של זיכרונות השוכנים בתאי הגוף ובנבכי הנפש:
זיכרונות מזמנים בהם מדורת השבט הייתה מקום ההתכנסות, ובישול המזון, זיכרונות מזמנים בהם הצטופפו לוחמי המרד ביערות סביב מדורונת והבעירו את האש הפנימית של גאווה עצמית ולאומית ושל שמירה נחרצת על עקרונות מול מעצמות שאיימו לכבות את הגחלת.
זיכרונות מזמנים בהם כך העברנו מסרים: ממדורה למדורה, מהר להר, קילומטרים על פני קילומטרים, טרם המצאת הטלפון הנייד והאינטרנט...
ילדים משוגעים על ל"ג בעומר! פתאום יוצא מהם משהו פראי, חייתי, עצמאי! אלו לא אותם הילדים שיושבים בכיתה בבית הספר, ובבית מול המחשב והטלוויזיה במשך שעות. ומן הצד השני יוצא מהם גם משהו אינטימי: אינטימי עם שאר הילדים בחבורה, אינטימי עם כוחות הטבע, עם העצים שצריך למצוא ולסחוב למדורה, עם הלילה, עם האש, ולפעמים גם אינטימי עם האחד או האחת שמוצאים חן בעיניהם במיוחד...
עד איזשהו גיל ההורים מצטרפים למדורות "כדי לשמור על הילדים". אחר כך הילדים מסרבים, הם רוצים להיות עצמאיים. כל עוד הילדים קטנים, ההורים זוכים בעצמם, דרך הילדים להיזכר במדורה, באש ובסודותיה. אחר כך, כשהילדים גדולים מספיק לחגוג בלי ההורים, מעט מאוד הורים ומבוגרים עושים מדורות. הם יושבים בבית ומחכים שהילדים יחזרו בשלום.
לאש אמיתית שבוקעת מעצים אמיתיים אין תחליף! את זה כולם יודעים. שום תנור גז או נפט בייתי עם שלהבת לא יכול להתחרות בריח, באווירה, ובאנרגיה הכובשת של המדורה! ל"ג בעומר הוא הזדמנות נפלאה לחזור לחוויה בראשיתית ויסודית שאף פעם לא תפסיק להיות רלוונטית עבור כולנו. שהרי, האש היא אחד מהיסודות הטבעיים עליהם מושתת העולם.
האש מעוררת בנו את אחד מהיסודות הבסיסיים במבנה החיים ובמבנה הנפש: את השלהבת הפנימית, את העוצמה, את הכמיהה לחירות, את הכוח, את הדחף והתשוקה, את החום !
שמעתי שיש בשנים האחרונות קול הקורא לצמצם את עניין המדורות משום שרבות מהן מסתיימות בזיהום אויר (בגלל שמבעירים בהן גם כלים חד פעמיים מפלסטיק), בשרפות של יערות (בגלל חוסר זהירות) ובפגיעות של ילדים (בגלל חוסר אחריות). אני אומרת: בשום אופן לא לבטל את החיים ולא לכבות את החג או את האש בחיינו! זה לא יוביל אותנו בטווח הארוך לביטחון. אי חיבור לאלמנטים הבסיסיים וסירוס עצמי לא יוצרים איזון! מה שכן, חשוב כמובן לדאוג שהאש תושגח. אחריות ולא סירוס הם הפתרון. פה ושם אנחנו פוגשים חברות מערביות בהן הכל מושגח ונשלט מדי, סינטטי, מתורבת עד כדי שעמום. אין זה הכיוון הנכון. בסופו של דבר זה מסתיים או בשיממון או בהתפרצות אלימה. עם כוחות חזקים צריך לדעת לעבוד בצורה מאוזנת.
את ילדינו כדאי ללמד ליהנות מהאש מבלי לאבד גבולות ומבלי לשכוח מהי אחריות כלפי עצמנו וכלפי הסביבה. את עצמנו המבוגרים כדאי ללמד לא לוותר על האש, להמשיך להחיות את עצמנו כל הזמן, מתלהבים כמו הילדים וכמו האש.
ל"ג בעומר זה החג של כולנו. גדולים כקטנים, מסביב למדורות, מחוץ לבתים הנוחים ולמכוניות הממוזגות, ובלי טלוויזיה לכמה שעות, אפשר להרגיש חום אמיתי ולשמוע את האש מפצפצת, שוחקת, מפתה ורוקדת
חג שמח!
באהבה, תמי יערי
תמי יערי, מורה רוחנית הילרית ומתקשרת, בעלת "המרכז הרוחני" - קליניקה ובית ספר בת"א: להתפתחות פנימית, למודעות עצמית ולריפוי דרך תקשור. טל': 077-7671761, www.tami-yaari.com
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
