השחיתות מתחילה בקריצת עין ובכאילו / נמרוד נוי
27/4/2010
בשנת 1986 יצא לאור ספרו המצויין של פרופסור אהוד שפרינצק "איש הישר בעיניו: אי לגליזם בחברה הישראלית". כשנתבקשתי לאחרונה להתייחס בכתובים לנושא השחיתות שפשטה בחיינו הציבוריים, נזכרתי בספר שקניתיו וקראתיו באותם ימים. פרופסור שפרינצק - שחקר וליווה לאורך זמן את גוש אמונים ודרכי פעולתו בהגשמת חזונו על יישוב שטחי יהודה ושומרון - טוען בספרו, כי בישראל נוצרה תרבות פוליטית המעודדת שימוש בכוח ואינה שוללת הפרות חוק, הגמשת גבולות החוק והתעלמות מכללים, אם כל אלה נעשים למען מטרות קולקטיביות הנחשבות נעלות.
תרבות זאת, על פי שפרינצק, היא פרי של מסורת יהודית ארוכת שנים, המצווה "לסדר את הגויים", שהוצדקה כצורך קיומי בגלות. לדבריו היא התבטאה לפני קום המדינה בהערמה על שלטונות המנדט הבריטי. נוסף לה גם החן הצברי-פלמ"חניקי שהגדיר גנבה כסחיבה אם נעשתה בשביל החבר'ה. לטענת שפירנצק תרבות זאת חילחלה אלינו גם לאחר קום המדינה ומקבלת תמיכה גם מגורמים בתוך הממסד הפוליטי. בשל כך אקטים של הפרות חוק ואלימות, וכן פעילויות של קבוצות המערערות על עצם הדמוקרטיה בישראל, מתקבלות לעיתים קרובות בהבנה ואינן מרוסנות.
אי ליגליזם מוגדר על ידי שפרינצק כתפיסה שאינה שוללת בהכרח את שלטון החוק והנובע ממנו אלא מייצגת את הפער העמוק בין התפיסה המשפטית לבין המציאות. זוהי אוריינטציה שאינה רואה בשלטון החוק ערך עליון אלא צורת התנהגות שאפשר גם שלא לנהוג לפיה. זו גישה אינסטרומנטלית לחוק.
ברור מעליו שכל דיון שיעסוק בשחיתות במדינת ישראל מן הראוי לו שיצא מן המסגרת הרחבה הזו שהותוותה על ידי שפרינצק, ולא יתעלם מן היסודות התרבותיים שלו. יש אף הטוענים, כי חוסר בחוקה לישראל הוא עוד מרכיב המעודד שחיתות בקרב הפוליטיקאים הנבחרים שלנו. בכך שריבונותינו מופקדת בידי חברי הכנסת ולא בידי חוקה הקובעת סייגים עקרונון ועיקרים להתנהלותינו, פרוצה הדרך לדברים לא טובים למיניהם ולהתחזקותה של תרבות האי ליגליזם בחברה הישראלית.
במאמרי זה אני בא לטעון כי 'חולשת המערכת הפוליטית בישראל' היא מקור שופע לשחיתות ציבורית בקרבנו. בחיפושיי ובנסיונותיי לפצח את החידה הזו של חולשתנו ולמצוא לה מענים נפרשה לנגד עיניי, בין יתר הדברים, תמונת מציאות בה בהתנהלותם של הפוליטיקאים שלנו גלומה הפרת אמונים יסודית שהיא המקור הראשוני לשחיתות בקרבנו.
בשיטה הדמוקרטית הייצוגית שלנו אנו בוחרים את נציגנו הפוליטיקאים שייצגונו בשכל טוב, במקצוענות רבה, ובאחריות. נדרשת מהם מידה רבה של ריסון ואיזונים, יכולת לקיים משאים ומתנים מורכבים ביניהם, להגיע לפשרות מתבקשות, ובעיקר להבטיח את הובלת הספינה הזו, הנקראת מדינה ישראל, אל עבר חוף מבטחים. דור הפוליטיקאים הנוכחי שלנו מתגלה כדור שאיננו קורא נכון את המציאות, איננו מבין את חומרת המצב אליו הגענו ובעיקר ובעיקר איננו מתרומם לגודל העשייה והאחריות המתחייבים ממנו.
שלושה כשלים עיקריים מאפיינים את דור הפוליטיקאים שלנו: (1) הסתת הציבור והדחתו באמצעות שימוש במלל תפל ובלתי מושכל ומקצועי באופן קיצוני; (2) בריחה מאחריותם לנעשה במערכת הפוליטית ולתוצאות הרעות שהיא מייצרת; (3) חוסר הבנה יסודית בדבר חשיבותם הגדולה והמרכזית של דרכי התנהלותינו ואופניהם במערכת הפוליטית ובכלל חיינו הציבוריים. כל אחד מכשלים אלו הוא בחזקת סוג של הפרת אמונים יסודית הנגזרת מחבותם של הפוליטיקאים כנציגי הציבור ושליחיו וכנושאי המשרה הבכירה במערכת הפוליטית בישראל.
התוצאות הרעות וההפסדים העצומים הנגרמים למדינה ולחברה בה בגין כשלים אלו הם כבר מזמן בעלי משמעות אסטרטגית מן המעלה הראשונה הנוגעת לאושיות חיינו כאן, ולא מתקבל על הדעת שאיש מנציגנו הנבחרים איננו נושא באחריות לכך, ולא נותן את הדין על הדברים. זו השחיתות האמיתית של חיינו. זהו המקור להפסדים הגדולים הנגרמים לנו ואשר עולים בהיקפם ובמשמעויותיהם הנרחבות על כל העברת כסף אישי כשוחד לאיש ציבור כזה או אחר. ואם אנו רוצים להתמודד עם השחיתות עלינו לטפל בשורשיה ואחד מהם, כאמור, מקורו בחולשת המערכת הפוליטית שלנו ובדרכי התנהלותם של הפוליטיקאים.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
