מאת: נסים גבאי gabbai@012.net.il 050-5206511
בחודש אחד של תחילת שנת 2007, בישראל, נהרגו 28 בני אדם חפים מפשע.
לא, הם לא נהרגו במלחמה, פיגועים, רצח על כבוד המשפחה או שלמותה.
28 אזרחים תמימים מתו כך סתם כי הכביש גבה את קורבנו החודשי. איש מהממסד לא קם כדי להזכיר את המתים (שאינם נופלים, לא עלינו) ? ולמנוע בדרך אמיתית את אסון חודש פברואר העקוב מדם שיבוא עלינו לרעה.
מן הדין והצדק לומר את כל האמת: מספר ההרוגים בינואר 2007 נמוך יחסית למספרם בינואר 2006... אז היה יותר מ-40.
אין אני רואה עין בעין את משוואת הקטל בדרכים ? כפי שמתגאים בה ראשי הרשויות השונות האמונות על תחום תחבורתי ובטיחותי זה. המשוואה עם הנתונים של 28 הרוגים בדרכים, שאינה שווה להרוג אחד שנרצח ע"י פלשתינאי מתאבד ? איננה מקובלת עליי כלל ועיקר. המשוואה של 470 הרוגים בתאונות דרכים בשנה, שאינה מוציאה את המדינה למלחמת חורמה ? לעומת שני חטופים שגורמת לראשי המדינה לאבד את הראש במלחמה בה נהרגים 160 מילדינו ? טרם נספגה בהבנתי, ולמעשה מוציאה אותי מדעתי.
על האדישות הציבורית בישראל ? כבר נכתבו גלילי נייר שיכולים למלא את כל חדרי השירותים... בעולם. את מחדלי כל השרים וחברי הכנסת בניסיון מניעתן של תאונות הדרכים המתבקשות מעצם מחדליהם ? כבר טחנו רוב אמצעי התקשורת. העובדות הקרות מלמדות שעיקר עיסוקם של נבחרינו ובכירי המערכות השונות במשרד התחבורה והמשטרה ? מסתכם בצבירת כותרות בימי זיכרון לנספים ו/או העלאת הנושא במסגרת שתי הדקות שיש לח"כ להתרברב על אכפתיות ממשהו...
במסגרת מאמצים בלתי פוסקים שאני ואחרים עושים כדי להרים את רף הציניות והאדישות הציבורית שמחליק כטפלון על נושא השכול המתמשך בדרכים ? אין אני משלה עצמי, מהמר, ואפילו לא חולם... שמישהו באמת יקרים את הכפפה ויתחיל לעשות. אחרי שכבר נקבעה הנורמה שתאונות הדרכים יכולות להמשיך ולתבוע קורבנות באין מפריע... אף אחד לא ייעדר או יחסיר שום מסיבה מתוכננת או ספונטאנית ? ואת המספרים השנתיים על מספר ההרוגים יסבירו תמיד בכל מיניי פעולות שנעשו... או שלא...
תמיד יהיו גופים או נציגי ציבור שבמקרה של ירידה במספר ההרוגים יחסית לתקופה המקבילה אשתקד... ינתחו זאת לכיוון העשייה הרבה של משרדם. במקרה של אזעקת אמת... וחו"ח תרשם בתקופה מסוימת עלייה במספר ההרוגים... או אז ינדבו להסביר עד כמה המשרד השני לא עמד ביעדים שהציב לעצמו...
כך, בין תכלת ללבן, במקום שלמעשה נראה אפלולי ואפרורי יותר מתמיד... נצפות המשפחות השכולות הקוברות את מתיהן בבתי עלמין נידחים וממודרים מנבחרי ציבור... כי אין תשתית ביטחונית ראויה לאלה שנוהגים לקבל כותרות בתקשורת... שהרי אין כמו חשיפה רגשנית וחמורת סבר - כמו בעת נפילת חייל או איש ביטחון... ואת הכאב האיום השגרתי והאזרחי הזה - ימשיכו לסחוב המשפחות השכולות שילדם נקטף ע"י רכב... בעצמם, על גבם הכואב... ועד יומם האחרון.
אבל... החודש... ישנה ירידה במספר ההרוגים בתאונות דרכים... יחסית... לתקופה המקבילה בשנה שעברה...
יהי זכרה של השנה שעברה ברוך, ותהא נשמתה צרורה בצרור החיים. אמן !!
מומחה תחבורה, עיתונאי, מנהל שיווק, ופעיל ציבור נגד עוולות ציבוריות.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
