האימונים נעשים לרוב בצורה מבוקרת, המונעת מהספורטאי לחרוג ממגבלותיו הפיסיות.
אולם, מעבר לבקרת האימונים, קיימת שחיקה כתוצאה מן המאמץ. השחיקה גורמת לכאבי ברכיים, לנקעים ולמגבלות בדריכה. ריצה, רכיבה על אופניים, ריקוד אירובי וטניס הם דוגמאות לדרכים בהן אנשים חותרים לשיפור כושרם הגופני והמנטלי.
לאתלטים לרוב אין שאיפות להיות מקצוענים או להגיע לרמה עולמית. הם פשוט נהנים מהתחרות הספורטיבית ומהכושר הגופני שהם מקבלים.
לאתלטים דרוש טיפול רפואי המאפשר להם להמשיך להתאמן תוך כדי הקלה על פציעה או בעיה המגבילה אותם. זוהי "רפואת ספורט".
רוב הפציעות נובעות משימוש מופרז הנובע מחזרות אין ספור על אותה פעילות פיזית. תכנית הטיפול האופטימלית מחייבת הכרות וידע על הספורט המבוצע, על האזורים האנטומיים ועל המנגנונים המעורבים. בנוסף, המטפל חייב להכיר את האתלט: שיטות האימונים וסביבת האתלט חיוניות לקביעת תכנית הטיפול, כמו גם להערכת הפציעה. סביבת האתלט כוללת בתוכה משתנים כמו באילו סוגי נעליים האתלט משתמש, על איזה משטחים הוא רץ, דיאטה ושינה ? והכל חיוני לאבחנה מתאימה ולטיפול נכון בבעיה. כל משטח ריצה גורם לסימפטומים משלו, כמו שנעל לספורט אחד צריכה לספק תמיכה באזורים אחרים מנעל לענף ספורט שני. כמו כן, חשוב לדעת את ההיסטוריה הרפואית של האתלט.
טיפולים קודמים:
זהו מידע חיוני למטפל. כשיש פציעות חמורות, חשוב לדעת מה המטופל עשה בנושא עד עכשיו. רבים אינם מכירים ומיישמים את מושג ה- RICE (מאנגלית: מנוחה, קרח, לחיצה והרמה) והטיפול העצמי שהם משתמשים בו יכול לשנות את מצבם. כמו כן, חשוב מאד שחזרתם לפעילות תהיה הדרגתית. במקרה של פציעות כרוניות, השאלה העולה היא מדוע המטופל לא החלים כיאות, גם אם היה במנוחה תקופה ארוכה. תכופות זה קורה כיוון שהמטופל לא חיזק מחדש את השרירים. הניוון מתרחש מהר ואם השריר לא מחוזק מחדש, תהיה רגישות לפציעות. רקמה צלקתית גם היא גורמת לנפיחות ולהתקשחות בולטת. צריך לבדוק את אורך הרגליים, כי גם לפקטור זה השפעה על פציעות כרוניות (הבדלים באורך הרגליים לא תמיד ניכרים לעין, ואף לא מורגשים בדריכה. רק בדיקות מדויקות מאבחנות בעיה זו). שריר מתוח מהווה גם הוא פקטור. אי יציבות בתפקוד דורשת לעתים קרובות תהליך של חיזוק, אחרת תיגרמנה פציעות חוזרות ונשנות.
בזמן הטיפול, למטופל אסור לעשות שום דבר הגורם כאב. זמנית, יתכן שיידרש לעסוק בספורט אלטרנטיבי על מנת לשמור על כושר.
אחרי האבחנה, מתחילים ליצור תכנית טיפול, יתכן עם תכנית המשך. אחרי תום התכנית ייתכנו מספר מצבים:
1. אין שיפור או הרעה במצב.
2. שיפור קל.
3. שיפור גדול.
4. בריאות מלאה.
אם הפציינט בריא לגמרי, חזרה הדרגתית לפעילות היא הכרחית.
שטף דם תת ציפורני
פציעה כואבת זו נפוצה אצל רצים ושחקני טניס, בגלל לחיצת הבוהן אל החלק העליון של הנעל. דם מנימים שנקרעים מתאסף מתחת לציפורן בבוהן ויוצר לחץ ומתח באזור.
האשמה יכולה להיות בחוסר התאמה של הנעל לרגל ? קצרה מדי, צרה מדי או לא עמוקה מספיק.
הטיפול יאפשר לדם להתנקז, בין אם בניתוחון ובין אם דרך חירור הציפורן.
אבעבועות - שלפוחיות
זהו לחץ שנובע מחיכוך ממספר גורמים:
1. אבנים או עצמים זרים בתוך הנעל.
2. נעלי ריצה רפויות מדי או לא מתאימות.
3. נעלים לא מתאימות לפעילות.
על הנוזל באבעבועות להיות מנוקז בצורה סטרילית ואחרי כן יש לשטח את העור להגנה.
נקעים בקרסול
אלה פציעות נפוצות מאד, בעיקר הנקעים ברצועה הלטרלית (שבצד החיצוני). אלה גם הפגיעות הכי מפוספסות ולא מטופלות. הנקעים דורשים טיפול והחלמה רבים על מנת לא להישאר עם קרסול חלש ובלתי יציב. נקעים בקרסול המדיאלי (הצד הפנימי) נדירים יותר מאלה הלטרליים, כיוון שהרצועות המדיאליות עבות וחזקות יותר. לחמישית מהאנשים חסרה אחת מרצועות הקרסול הלטרלי, כך הקרסול שלהם אינו יציב וחשוף לנקעים חוזרים. התנוחה בה הייתה הרגל בזמן הנקע תקבע איזו רצועה תינזק. הערכה איזו רצועה ניזוקה חשובה לטיפול נכון.
רוב הנקעים הלטרליים מתרחשים בספורט בו נעים מצד לצד, כמו טניס וכדורגל, כיוון שהגידים לאורך השוק - בצידו הלטרלי - מתעייפים ולא שולטים יותר על הקרסול. כמו כן, בענפי ספורט אחרים, כגון ריצה, גדל הסיכוי לנקע כשהספורטאי עייף, לא ערני ומשטח הדריכה לא ישר. הטיפול בכל נקע תלוי בחומרת הנקע.
בתוך 36-48 השעות הראשונות לאחר שנגרם הנקע, יש לשים קרח להפחתת הנפיחות תכופות ככל שניתן. יש לבצע חבישה למניעת תזוזת החלק הקדמי. בנוסף, יש לשכב או לשבת ולהניח את הרגל שהיא תהיה גבוהה מגובה הגוף. ברגע שהכאב האקוטי עובר, ניתן לחזור להעמיס משקל על הרגל. על הרגל להיות תמוכה בחבישות. אלה תאפשרנה לפצוע ללכת ? באיטיות בלבד. חשיבות פעולה זו צריכה להיות מודגשת, על מנת שימשיך בצורת ההליכה הרגילה שלו ככל שניתן. זה עדיף על צליעה, על אף שניתן לזוז דרך הצליעה יותר מהר. בשלב זה חיזוק השרירים יתחיל, בייחוד אלה הלטרליים. כעבור 48 שעות כדאי להניח רטיות עם מי בורוב, או מים פושרים. השיקום הוא בעזרת תרגילים, כמו למשל "שרטוט" בעזרת הבהונות.
מניעת פציעות וחזרה לפעילות אחרי פגיעה
ניתן למנוע נקעים ונקעים חוזרים, ולמנוע היווצרות שלפוחיות. זאת ע"י שימוש בנעליים יציבות, סגירת השרוכים בצורה טובה, עירנות לתנאי השטח ובאמצעות שימוש במדרסים. המדרסים היחידים שיכולים לתת מענה הולם לנושאים הנ"ל הינם מדרסים בשיטת EFS. יעקב חיים וינברג - מומחה לפתרון בעיות רגליים.
מדרסים-
וינברג אורטופדיה
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
