מיון אמצעי ההוכחה לקטגוריות השונות (ראיות בעדים, ראיות בכתב וראיות חפציות)
עו"ד יניר הראל
1. סיווג נכון של אמצעי הוכחה מביא את בעל הדין לבחירת דרך ההגשה הנכונה של אמצעי ההוכחה ומונע תקלות בניהול תיק ההוכחות. המבחן לסיווגו של אמצעי הוכחה באחת הקטגוריות, נעשית באמצעות מבחן מטרת ההוכחה ולא באמצעות סיווג פונקציונלי גרידא. כך מחד כאשר מוגש הסכם בכתב והמטרה הינה הוכחת קיומם של סימנים מיוחדים המצויים על הנייר - הרי זוהי ראיה חפצית. במקרה זה בעל דין נדרש להוכיח רק את קבילותה החפצית של הראיה. מאידך אם מוגש ההסכם בכתב כראיה לאמיתות תוכנו - הרי שהמדובר בראיה בכתב. במקרה זה בעל הדין חייב להגיש את הראיה באמצעות אחד החריגים לכלל הפוסל עדות שמועה, שכן נדרש לעמוד בתנאי הקבילות המהותית. להבדלים בדרכי ההגשה של אמצעי ההוכחה, ראה את הדיון בפרק זה במונחים : ראיות בעדים, ראיות בכתב וראיות חפציות. החשיבות הטמונה במיון נכון של אמצעי ההוכחה עולה בענין ע"א 458/87 הכשרת הישוב נ. האפוטרופוס, דינים עליון, כרך יב, עמ' 705 :
" אם מטרת ההוכחה היא, להוכיח את תוכן הדברים הכתובים, ולא את החומר שעליו הם כתובים, חייב בעל-דין להציג את "הראייה הטובה ביותר", היינו, את המסמך במקורו. הסיבות לאבחנה זו בין מסמכים לבין חפצים סתם, לגבי דרכי-הראייה, מתוארות על ידי ויגמור בספרו על דיני הראיות ".
2. ראיה אשר לא הוגשה בדרך אשר נקבעה לכך בדיני הראיות וסדרי הדין. רשאי בעל הדין שכנגד להתנגד להגשתה בהליך. אם התקבלה ההתנגדות, משמעות הדבר כי אמצעי ההוכחה יפסל מלשמש כראיה בהליך.
עו"ד יניר הראל
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
