ביום 28.03.10 התקבלה טענת "הגנה מן הצדק" בפס"ד פ 004787/08 מדינת ישראל – פרקליטות ת"א (מיסוי וכלכלה) (להלן: "המאשימה") נ' מרדכי גרינוולד ואליעזר אבוגני (להלן: "הנאשמים"). החלטה דומה להחלטה זו, נתקבלה בשנת 2009, ע"י כבוד השופט דן מור, בת"פ 2213/08, פרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה) נ' רונן ספוז'ניקוב, במקרה בו הואשם המייצג בעבירה חמורה מזו של הנישום – הנהנה העיקרי.
במקרה דנן, הנאשמים הועמדו לדין בגין עבירות לפי פקודת מס הכנסה במסגרת עיסוקם כרואי חשבון. בטענותיהם המקדמיות העלו הנאשמים טענת הגנה מן הצדק מכוח סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ"), מטעמים של צדק והגינות, משום, שהמאשימה נקטה מחד גיסה בעמדה המפלה את הנאשמים ומאידך גיסה עמדה המקלה עם מעורבים אחרים וביניהם הנישומים.
נקודת המוצא של כתב האישום, הייתה בעובדה, שמלא התמורה בגין העסקה הייתה חייבת בדיווח
ובתשלום מס בישראל וחבות זו הייתה ברורה לנאשמים. המאשימה תולה בנאשמים את האחריות לכך שהדיווחים של הנישומים ושל החברות שבבעלותם כללו מצגים כוזבים, הן לגבי טיב העסקה וזהות המעורבים והן לגבי שוויין של המניות אשר מומשו ע"י הנישומים.
הנאשמים עתרו לביטול כתב האישום מטעמים של צדק והגינות משפטית, מכוחו של סעיף 149(10) לחסד"פ. טענה זו שאובה מכך, שהמאשימה קיבלה את טענת ההגנה שהעלו הנישומים בהליכים המקדמיים, שלפיה פעלו על סמך עצתם של הנאשמים (להלן: "טענת ההסתמכות"). לפיכך, החליטה המאשימה להעמיד לדין את הנאשמים ללא הנישומים, החלטה זו מהווה אכיפה בררנית שהיא פסולה ביסודה, די באמור בכתב האישום כדי להגיע למסקנה שמעמדם וחלקם של הנישומים והנאשמים בפרשה זהה. העובדות שבכתב האישום מדברות בעד עצמן: הנישומים היו בעלי השליטה בחברות והם אלה שהכתיבו את התנהלות התאגידים, הנישומים הם אלה שקבעו באורח שרירותי את מחיר העסקה, הם אלה שהגישו את הדוחות הכספיים וחתמו עליהם והם אלה שצפויים ליהנות מהגשת הדוחות. לפיכך, אין מנוס מהמסקנה שהמאשימה הפלתה אפליה ברורה ובלתי צודקת בין הנאשמים לנישומים על בסיס טענת ההסתמכות הקלושה של הנישומים. היתדות שאליהן קושרים הנאשמים את טיעוניהם יצאו מבית המשפט העליון שלפיהן, השוויון באכיפה הוא ערך חברתי ראשון במעלה ועל כן, אכיפה סלקטיבית ובלתי שוויונית פוגעת באמון הציבור ברשויות האכיפה. לכן, העמדתם לדין של הנאשמים תוך הפלייתם לרעה, לעומת אחרים שעברו את אותה עברה ולא עמדו לדין, מצדיקה את ביטול כתב האישום מכוח דוקטרינת הגנה מן הצדק.
בית המשפט קיבל את טענת הנאשמים לעניין שני האישומים הראשונים בקובעו כי, הנאשמים והנישומים כרוכים יחדיו בפרשה בכל שלביה למעט האישום השלישי. החלטת הפרקליטות להעניק פטור מאשמה לנישומים בטרם הוגש כתב האישום, פוגעת בנאשמים ובאינטרס הציבורי בדבר שוויוניות האכיפה, יפים לעניין זה דבריה של כבוד השופטת דניאלה שריזלי "בעוד שהאישום הראשון והשני עוסקים בחובת הדיווח על הכנסות, דיווח שחל במקרה זה על הנישומים ביחס להכנסותיהם מהעסקה, והעלמת מידע מפקיד השומה, מתמקד האישום השלישי בהתנהלות המייצגים מול פקיד השומה" לפי האישום השלישי, הנאשמים הסתירו דו"חות כספיים והציגו דו"ח מימושים כוזב, כדי להביא את הנישומים למיסוי בשיעור נמוך. לפיכך, "קיימים טעמים עניינים המצדיקים את החלטת הפרקליטות שלא לייחס לנישומים אחריות פלילית לגבי סעיף אישום זה"
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח ועו"ד אברהם שהבזי או לעו"ד שלומי לוי ממשרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע"מ.
שלומי לוי, עו"דמנחם בגין 7 (בית גיבור ספורט) רמת גן 52681 טל 03-6134111:פקס: 03-6133113Mail: shlomi@artzi-hiba.co.ilhttp://www.artzi-hiba.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
