מתכון להכנת קומפוסט 

הרעיון של קומפוסט הוא עתיק יומין, כל גנן מתחיל מכיר בחשיבות הדישון, שמטרתו לשמור על פוריות הקרקע. חשוב ביותר להחזיר לאדמה את המרכיבים בהם היא משתמשת לתמיכה בגידולים (מינרלים, אורגניזמים שונים). שיטות הדישון הכימיות תורמות לדלדול משאבי הקרקע ופוגעות באיזון העדין הקיים בין המרכיבים השונים הלוקחים חלק יחדיו ביצירת פירות האדמה.

מתכון להכנת קומפוסט:

כל אחד יכול להכין קומפוסט. לא צריך להיות ממש מנוסה או בעל שטח אדמה גדול או אפילו גינה. מספיקים כמה מאות מטרים של אדמה, מה שבקלות נמצא בבתים משותפים, בתי קרקע, בתי- ספר וגני ילדים, מוסדות, בתי תנועות נוער וכו'.
העקרון הבסיסי הוא שכל מה שנוצר ע"י האדמה, צריך לחזור אליה: עלים, ענפים, פירות, ירקות, עשבי בר, דשא קצוץ, קליפות אגוזים ודגנים ועוד. לשם כך יש להתחיל ביצירת הפרדת זבל ראשונית, צריך שיהיה בבית פח זבל נפרד לפסולת אורגנית (שאריות פירות וירקות, מאכלים, קליפות ביצים, עצמות, דגים וכו').
אפשר להוסיף לקומפוסט גם נסורת (אסור שתהיה מעצים המרוססים בחומרים כימיים), קש וזבלים של חיות (עופות, בקר, סוסים, יונים, חומרים מקרקעית בריכות דגים ועוד).
הקומפוסט זקוק גם לתוספת אדמה, שתספק מקור לאורגניזמים המפרקים. כדאי להוסיף אדמה לפי הסוג החסר באזור הספציפי.
ניתן להוסיף מינרלים בצורת קמחי סלעים וכדאי גם להוסיף אפר של מדורות ופסולת תנורים.
עפ"י האווארד, מאבות רעיון החקלאות האורגנית, ערימת הקומפוסט צריכה להיות מורכבת מ- 2/3 שאריות מהצומח ומ- 1/3 שאריות מעולם החי בתוספת אדמה ומינרלים.
ערימת הקומפוסט תהיה במקום מאוורר בחצי צל.
את הקומפוסט בונים משכבות של צומח, חי, אדמה עד לגובה של כ- 1.5 מטר. כשהערימה מגיעה לגובהה הרצוי יש ליצור לה חיפוי שיגן עליה מפני קרינה וישמור על הלחות הדרושה לתהליכי הפירוק. לשם כך אפשר להשתמש באדמה, דשא קצוץ, קש, עצים גרוסים (שאפשר למצוא ביערות קק"ל), או במעטה של שקי יוטה. הקומפוסט צריך להישאר לח ומאוורר וכדאי לדאוג לבסיס טוב לניקוז. זה יכול להיות מורכב משכבת ענפים ירוקים, גבעולי תירס, חמניות, ענפי הדרים וכו'. אם האדמה קשה יותר אפשר להוציאה וליצור בסיס מחצץ או חול ועליו לשים את הערימה.
חשוב שחומרים שאינם טבעיים ומתפרקים ו/או מרוססים בחומרים כימיים חזקים לא ייכנסו לערימה (פלסטיק, ניילון, זכוכיות, פסולת בניין וכו').
רצוי להשקות את הקומפוסט, כך שיהיה לח, אך לא יותר מדיי, שלא יירקב.
בתחילה צריכה להיות התחממות של הערימה, כדי להשמיד זרעים ומחוללי מחלות. אח"כ תהיה ירידה בטמפרטורה. אם דואגים להפוך את הערימה מדיי פעם, תיווצר שוב התחממות וזה רצוי מאד, כי תהיה חדירה נוספת של חמצן שתאיץ את פעולת הפירוק.
חשוב לבדוק שאין ריחות של רקבונות, או יותר מדיי זבובים מסביב לערימה. מצב זה יעיד על כך שמשהו בתהליך הפירוק אינו פועל כהלכה, שיש איזשהו חוסר איזון בין מרכיבי הערימה או שהכיסוי לא נעשה בצורה נכונה.
בארץ אפשר לייצר קומפוסט תוך 6-3 חודשים. הקומפוסט יהיה מוכן כשהוא אחיד ופריך ולא ניתן יהיה לראות כבר הרבה שלשולים (נגמר להם כל המזון והם עברו הלאה). פרטים והסברים נוספים אפשר למצוא בספר של שלמה אילן "הגן הפורה" (אפשר להשיג דרך משפחת אילן 9978811-04).
גם אם אין לכם שטח אדמה גדול או בכלל, עדיין אפשר לגדל דברים רבים באדניות (אפשר להכין לבד עם שאריות עצים, כיורים ואמבטיות ישנות ועוד), כמו עשבי תה ותבלין, עגבניות, פלפלים, פרחים וצמחי נוי שונים ולהשתמש בקומפוסט תוצרת בית.
אפשר למצוא היום קומפוסטרים- מתקנים סגורים להכנת קומפוסט, זו בהחלט אופציה.
גם מי שלא ממש מעוניין להתעסק בסוג כלשהו של גננות יכול פשוט לזרוק את הזבל האורגני שלו במקום אחד ובכך להחזיר לפחות לאדמה את מה שנלקח ממנה, ומי יודע אולי הדורות הבאים יעשו בזה שימוש.
בהצלחה והעיקר שתיהנו מכל האלתורים והמיחזורים למיניהם.

ורד לב- מטפלת בתזונה
לייעוץ תזונתי ובישולים 6372906-04 / 527755-058

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי