דרך חדשה 

בחירה בדרך

בוקר של שבת. מזג אויר נעים. רוח קרירה מנשבת לה לאיטה. כמעט צהרי היום - צהרי השבת ואני לאחר בוקר של פעילות. קמים בשעה חמש וחצי בבוקר. כן, זו אינה טעות. זו השעה של סימה לקום ולהתייצב במחלקה לרפואה דחופה. אחות במקצועה עם נטל אחריות כל כך גדול על כתפיה הנאות. אני מתעורר לבוקר של פעילות מול המחשב. עניינים רבים נדרשים לתשובה ופתרון. אין כמו בוקר שבת לנסות ולפתור חלק מהם. מכין את ארוחת הצהריים. קורא, חושב, כותב.

 צעדתי את צעדת הבוקר שלי. יום נעים מצאתי לי לצעידה. גם שבת, גם שקט, גם מזג אויר נפלא. הלכתי וחשבתי על האירוניה שבחיינו. עד כמה אנו באמת לא יודעים ולא מבינים את הקורה איתנו. עד כמה הלא המוחלט של האתמול הופך לכן ודאי היום.

 יש פתגם שאני מאוד אוהב. איני יודע את מקורו , אך משתמש בו כדרך חיים. "היום זה המחר של האתמול שחשבת שלא תוכל לעמוד בו". משפט המקפל בתוכו משמעות כה רחבה עלינו בני האדם, על מורכבות החיים מצד אחד והאקראיות מהעבר השני. "האדם מתכנן ואלוהים צוחק" קובע פתגם עממי, כתוספת משלימה. זה פשוט נכון.

 לאחרונה , אני מוצא את עצמי בתכתובת מכתבים אלקטרוניים עם אדם נבון. אדם שאם היו אומרים רק לפני שנה שאהיה החבר שלו הייתי ממליץ למוסר הידיעה לאשפז את עצמו מרצון בבית חולים פסיכיאטרי. אבל, בהמשך לאותו ביטוי של צחוק האלוהים, אני וסימתי מוצאים עצמנו חברים טובים שלו ושל רעייתו. שנינו חולקים עבר משותף משני צידי המתרס. שנינו חולקים כיום, הווה משותף מוצלח ואוהב עם בנות הזוג שלנו. צפוי לכל אחד מאיתנו עתיד סוגה בשושנים. כן, איני מפריז בעוצמת התיאור הכה בנאלי הזה.

 הדיון בינינו הוא פשטני להחריד. "האם זה היה שווה?"  זו השאלה הנשאלת על ידי אותו חבר המתייחס להחלטה שלי שתוצאותיה נמשכו למשך יותר משנה. החלטה אחת שגררה אחריה החלטות משנה רבות, פעולות שונות ואולי גם נזק אישי. השאלה שלו נבעה ממדיניות חיים אותה אימץ ושאותה אפשר למצות במשפט "החיים נפלאים מידי מכדי לבזבז זמן על אנרגיות שליליות מכל סוג שהוא"

 קל לנו, בדיעבד להעריך החלטות ופעולות. קל לנו גם לדעת לכאורה באם צדקנו או לא. כתבתי לכאורה כי איני בטוח שאי פעם נדע בוודאות מלאה את התוצאות של כל החלטה. "דלתות מסתובבות" של קבלת החלטה אחת היא  דחיית האחרת בהגדרת הבחירה של הדרך הראשונה. הבחירה שלנו כחלופה אחת מתוך אין ספור חלופות בטור גיאומטרי.

 בכל החלטה קשה נדרשות תעצומת נפש, הכרה בצדקת הדרך והליכה באותו תלם. קל לנו לעזוב, לפסוח, לתת לאחרים לנהל אותנו. קל לנו שלא להחליט אבל, כמו שכתב לי אותו חבר חכם: "כשאתה בוחר בדרך - אתה בוחר בתוצאות". לקיחת אחריות על הדרך ועל התוצאות היא בעצם "סוף מעשה במחשבה תחילה + מודעות". 

 בחרתי בדרך, מודע לתוצאות. אני לכשעצמי שונה עתה ממה שהייתי בעת  שיצאתי לאותה דרך, שונה במובן החיובי של המילה. האם השוני נובע מהליכים רגילים? האם הוא נובע מעצם התהליך? מהתובנות החדשות שנוספו? מה הבנת המשמעות? או, זה אכן שינוי שנבע מקבלת אחריות על הדרך ועל התוצאות? אני נוטה לחשוב שהתשובה הנכונה מקופלת בשאלה האחרונה. בנשיאת האחריות על הדרך והתוצאות.

 לפעמים האלוהים צוחק איתך.

  ד"ר אבי זלבה

 תודה לאוריה שי על הסיוע.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי