הקשר ההדוק של העם היהודי עם יבשת אמריקה מתחיל עוד בגילויה. יש המשערים כי לקולומבוס היה מוצא יהודי (ג'יין פרנסיס אמלר Christopher Columbus's Jewish Connection""), הם מבססים את דעתם על כמה עובדות:
1. קולומבוס נהג להוסיף סימנים משונים בראש-רשומותיו, כאלה המזכירים את ה-'בס"ד' של היום.
2. קולומבוס הוסיף לצוותו את לואיס דה טורס, מתורגמן יהודי שהתנצר כמה ימים לפני היציאה למסע, בגלל שהאחרון שלט בשתיים-עשרה שפות ובכללן עברית וארמית. קולומבוס ציפה להגיע למזרח הרחוק והאמין למצוא שם מצאצאי עשרת השבטים.
בין אם קולומבוס היה יהודי, ובין אם לאו, ברור ש"מסע קולומבוס" שיצא לדרכו בי' באב, 3 באוגוסט 1492, יום לאחר ההכרזה על גירוש יהודי ספרד, פתח פתח-הצלה ליהודים במהלך מאות השנים הבאות.
ההיסטוריה של יהדות ארצות הברית מחולקת לחמישה עידנים עיקריים:
• העידן הספרדי - קולניאלי (1654-1775).
• עידן המהפכה האמריקאית ואחריה (1775-1820).
• העידן הגרמני (החל מ-1820, בעיקר בשנים 1840-1880).
• העידן המזרח אירופאי (בעיקר בשנים 1881-1924, אך המשיך אף לאחר מכן).
• העידן האמריקאי (1944-היום).
במאמר זה, שהוא חלק קטן ממאמר מסכם על היסטוריה של יהדות ארה"ב, אדבר על העידן הראשון - העידן הספרדי,קולוניאלי.
אמריקה הדרומית משכה אליה את אנוסי ספרד ופורטוגל, שם מוצאם היהודי לא היה ידוע, וכך יכלו להשתלב בחברה הסובבת. ואכן הם מלאו תפקיד חשוב בפיתוחה של יבשת זו. אלא שהאינקוויזיציה הבינה זאת ופתחה גם שם סניפים רבים.
היהודים הראשונים שהגיעו לצפון אמריקה במטרה להשתקע בה, היו 23 אנוסים, פליטים מברזיל (הייתה תחת שלטון הולנדי אך ב-1654 נכבשה על ידי הפורטוגזים), שהגיעו בספטמבר 1654 לניו-אמסטרדם ההולנדית על סיפון האוניה "סנטה קתרינה". לאחר דיונים ממושכים הותר להם להקים את הקהילה היהודית הראשונה ביבשת הצפונית. קהילת ניו-אמסטרדם התרחבה וגדלה על ידי מהגרים אנוסים מספרד ופורטוגל, ויהודים מאיי הודו המערבית, לונדון, אמסטרדם ומזרח אירופה. ספר התורה שהגיע מאמסטרדם בסוף 1655 הווה את המרכז הרוחני של הקהילה.
גם הבריטים שכבשו את ניו-אמסטרדם ב-1664 והחליפו את שמה לניו-יורק, השאירו את מצב היהודים כמו שהיה, במטרה לשמור על מסחר רגוע ומשגשג. אך כאשר בשנת 1685 בקשו היהודים רשות להתפלל בציבור, הם נענו בשלילה תחת הנימוק כי "התפילה בציבור מותרת... רק למי שמצהירים על אמונה בישו".
עוד בתקופה זו אנו רואים שהאתגר הקשה ביותר של היהודים הוא כיצד לשמור על יהדותם, למרות הלחץ החיצוני המופעל עליהם להשתלב. התגובות לאתגר זה נעות בין מעשהו של סולומון פיטרסן, שהיה היהודי הראשון שהתחתן עם נוצרייה באמריקה, לבין אשר לוי ,יליד וילנה שהגיע לניו-אמסטרדם מרושש אך חזק בדתו, ונאבק על שוויון בין יהודים לנוצרים. ההערכות על שיעור התבוללות היהודים בתקופה הקולוניאלית נעות בין 10 ל-15 אחוזים, רובם גברים שלא השתתפו במסגרת קהילתית.
עם כל הרב גוניות ששררה בקרב יהדות אמריקה, כבר מתקופה זו אנו רואים שני עקרונות בסיסיים שהמשיכו לאחדם: נאמנות לכלל ישראל, שדחפה אותם לעזור לכל יהודי בעולם, והאמונה באל-אחד שבידלה אותם מאחרים.
אמנם היו קיימים ביטויי אנטישמיות בעידן זה כמו: חילול בתי עלמין יהודיים בניו-יורק 1746, כתבות אנטישמיות בעיתונים וכן מושבות שלא אפשרו ליהודים להתיישב בתחומן (ג'ורג'יה). אך יהודים נמשכו לשם, בעיקר מפני שעליית רעיונות של חירות דתית בקרב הפרוטסטנטים גרמה למיעוט האנטישמיות באופן יחסי למדינות אירופה.
וכך, בשנת 1775 היו בצפון אמריקה (כולל קנדה) 6 קהילות יהודיות המונות יחד כ-2,000 נפש, אוכלוסייתם ספרדית עם גרעין אשכנזי. רובם עובדים במסחר, מיעוטם בעבודת אדמה, בוקרות ומקצועות חופשיים.
מאיר שכטר, כותב מאמרי דעה וכתבות מחקר על יהדות ארצות הברית במטרה לפתח בישראל דו-שיח ציבורי בנושא. מומלץ לראות את המאמרים השלמים בבלוג זה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
