אני מאשים: עבודת הפוליטיקאים - עבודה זרה 

אני מאשים: עבודת הפוליטיקאים - עבודה זרה  /  נמרוד נוי

6/4/2010

המערכת הפוליטית בישראל ד'היום הגיעה לזמן בו עליה לבצע שינויים יסודיים בהילכותיה ובדרכי התנהלותה. ההפסדים שהיא מייצרת למדינת ישראל בגין מצב של דריכה במקום וקפיאה על השמרים הם כה גדולים ועצומים שאי אפשר עוד להמשיך עם המצב הקיים, ונדרשת לנו מחשבה חדשה שתתן תשובות הולמות לדברים.

במעגלי החיים של חברות וארגונים, כמו גם מערכות אנוש גדולות ומורכבות אחרות, ישנם זמנים בהם ניתנת עדיפות להמשך המצב הקיים. גם אז לא נפסק לעולם תהליך השינוי וההתאמה הנדרשים לתנאים המשתנים בסביבה החיצונית הרלוונטית. אך מגיע העת שללא שינויים נרחבים ואף ראדיקלים לא יהיה ניתן יותר להגשים את מטרות הארגון הנמצא בתהליכי שקיעה והתנוונות קשים.

עד גבול מסויים אפשר עוד להיות סלחנים כלפי הפוליטיקאים של היום. במובנים רבים הם קורבנות של 'תפיסת המצב הקיים' במערכת הפוליטית, שחולשותיה החלו לבצבץ בעוצמה הולכת וגוברת מאז העלמות האבות המיסדים של המדינה. הם צמחו לתוך המציאות הזו ונדמה להם שמה שהיה הוא שיהיה לנצח נצחים. זה מה שהם מכירים ויודעים לעשות ותו לא. אך מנגד מוטלת על הפוליטיקאים הנבחרים חובה ציבורית להבטיח את בטחונם ורווחתם של אזרחי המדינה. כל בריחה שלהם מאחריותם זו, במודע ושלא במודע, היא בחזקת הפרת אמונים יסודית המשולה לשחיתות ציבורית. השממת המערכת הפוליטית, על ידי הפוליטיקאים, והפיכתה לגל חורבות היא פגיעה יסודית באושיות חיינו שיהא עליהם  לתת את הדין עליה.

 שלושה כשלים עיקריים מאפיינים כיום את דור הפוליטיקאים הנוכחי שלנו: (1) הסתת הציבור והדחתו באמצעות מלל תפל ובלתי מושכל ומקצועי באופן קיצוני; (2) בריחה מאחריותם לנעשה במערכת הפוליטית ולתוצאות הרעות שהיא מייצרת; (3) חוסר הבנה יסודית בחשיבותם הגדולה והמרכזית של דרכי התנהלותינו ואופניהם במערכת הפוליטית ובכלל חיינו הציבוריים.

הדרך בו הפוליטיקאים בורחים מאחריותם לתוצאות הרעות שמספקת לנו המערכת הפוליטית היא ברורה וחדה. הם תופסים את עניין ניהול המדינה כמעשה הפוליטי האמיתי והמשחק היחידי בעיר, ומקריבים בכך את המערכת הפוליטית על 'מויילך' המדינה. לראייתם, זו הפוליטיקה לאמיתה ואין בילתה. בכך מלאימים הפוליטיקאים למעשה את הפוליטיקה ואין בקרבנו חיים פוליטיים של ממש. וכדי להשלים את התמונה ולצאת ממנה טוב, הם מרוממים עת עצמם בעשיית יתר, שאינה בהכרח מושכלת די, בעבודת משכן הכנסת. כל אחד מהם נצמד לאיזו נישה ועסוק בה מעל לראשו, עד שלאיש מהם לא נותר זמן לראות את התמונה הכוללת ולהתמודד עם שאלות היסוד שלנו ומסרי השורה התחתונה שלהם. ובטח ובטח שלא להקדיש זמן ותשומת לב ראויים לשמם למערכת הפוליטית עצמה שאינם מכירים בה כלל כיישות אוטונומית. האופטימום הלוקלי בעבודתם בכנסת גובר על האופטימום הגלובלי ואת התוצאות הגרועות פוגשים כולנו בוקר בוקר. כל אחד מן הפוליטיקאים הוא שחקן יחיד במערכת, וכולם נגועים בחסך יסודי אחד גדול באשר לאחריותם הקולקטיבית לנעשה בקרבנו.

ישנן תקופות במעגלי חיינו, ואף במעגלי ההיסטוריה האנושית, בהם הכוח המניע של החברה הם הערכים והאידאולוגיות. אך, ישנן תקופות בהן דרכי התנהלותינו הן שקובעות ומשפיעות על כלל נגזרות חיינו יותר מכל. וכשהן איכותיות הן אשר מבטיחות את קייומנו הפורה והמשגשג. אני סבור שבעת הזאת שם המשחק הוא התנהלות התנהלות ושוב פעם התנהלות. התנהלות איננה תפיסה טכנית אלא מהות הדברים, בבחינת נתנהל נכון - נוכל להמשיך ולהבטיח את בטחוננו ורווחתנו ולתת תשובה הולמת גם לשאלות ערכיות, מוסריות ותרבותיות המעסיקות אותנו כבני אדם ויהודים בארץ הזאת. ועל רקע מציאות חיינו העכשווית דברים אלה נתפסים כ'מהפכה קורפרניקאית' של ממש. התנהלות איכותית היא גם מקור לשביעות רצון רבה בקרב כלל אזרחי המדינה. זהו מצב בו הציבור חש סיפוק רב בחיו והשתלמות רבה, המאפשרים לו לגבש את תפיסת חייו הטובים במדינה. התנהלות לקויה היא פתח לפורענות. זוהי קרקע פורייה לצמיחתם של הגיגים ודעות קיצוניות ולפיצול והתפוררות חברתית. את זרעי הפורענות ניתן כבר לראות בבירור. הם מצויים בכל פינה בחיינו הציבוריים. את שיקול הדעת המושכל והמקצועי ואת התבונה מחליפים מעתה הלכי רוח ורעיונות המנותקים מן המציאות שנזקם רב וסופם מי ישורנו. כאמור, הפוליטיקאים ד'היום אינם מזהים דבר ממצב זה וממשיכים לעסוק באינטנסיביות רבה ובאופן לא מושכל בדיבורי סרק על ערכים, חזון ואידאולוגיות.

הסתת הציבור והדחתו הוא אולי הכשל הגדול ביותר בו נגועים הפוליטיקאים. במספר מאמרים שכתבתי התייחסתי לכך. הדבר הבולט ביותר הוא שמעולם המערכת הפוליטית לא ספגה אל תוכה תשומות מקצועיות מתחומי הניהול השונים, וככך תהליכי העבודה, החשיבה וקבלת ההחלטות בה לקויים מן היסוד. תהליכים בלתי איכותיים לא יכולים להניב תוצאה איכותית, ובודאי לא מסרים רעיוניים כלשהם, אשר להם רגלים ועוגנים בעלי משמעות וחיוניות אלמנטריים. בכל מקום שניגע בו יבצבץ הכשלון הדורי הנחרץ הזה. כמעט ולא ניתן למצוא מסר אחד שנוסח באופן מושכל וראוי לשמו. זה מתחיל בקשקוש ריק על ערכים חזון ואידאולוגיות, כאמור, כשאיש מאיתנו לא דן בהם בדורנו במערכת הפוליטית כנדרש וכראוי למושגים חשובים שכאלה. וזה עובר לדיבור על שתי מדינות לשני העמים שגם הוא אינו מושכל דיו ולוקה בכשל לוגי יסודי אחד לפחות. אחר כך אנו מרבים לתפלל את עצמנו לדעת בנושא שינוי שיטת הבחירות והממשל במדינה, שגם בו לא נעשתה עבודה יסודית ראויה לשמה. אשר למדיניות חברתית וכלכלית אנו מדברים על 'תפיסת החמלה' כלפי החלשים בקרבנו, ואיש מאיתנו לא השקיע כל חשיבה נוספת בדבר חשוב כל כך כמו זה. וככה וככה וככה. והנה עוד: בתי קדימה; תקנון התנועה; הגדרת תפקידי הפוליטיקאים הנבחרים וגבולות הגזרה שלהם - באף לא אחד מהם נעשתה עבודת חשיבה מקצועית ראויה לשמה.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי