הליכה לקנוסה של ארה"ב כמעצמת-על / נמרוד נוי
4/4/2010
אף כי אני סבור שבנימין נתניהו מתנהל באופן לא איכותי מול הממשל בארה"ב, אני בא לטעון כאן שבראייה היסטורית ורחבה יותר מהלכיו האחרונים של נשיא ארה"ב באשר למדינת ישראל שגויים מלכתחילה. ברמה העקרונית ישראל למעשה כבר מזמן קיבלה על עצמה את עקרון שתי המדינות לשני העמים, ואף הלכה רחוק יותר, אל עבר פתרונות קונקרטיים ומפורטים מאוד, במסגרת מגעים ושיחות שהתקיימו עם הפלשתינאים עוד בתקופתו של אהוד ברק כראש ממשלה והנשיא האמריקאי ביל קלינטון, וגם בתקופתם של אהוד אולמרט כראש ממשלה וציפי ליבני כשרת חוץ. בצעדיה אלו של ישראל היא העבירה למעשה את הכדור אל הצד השני - הפלשתינאים והערבים.
ככך, אפשר בהחלט לקבוע שאי ההתקדמות במאמצים להגיע להסדרים ולהסכם שלום עם הפלשתינאים מקורה בעובדה הבסיסית כנראה שהפלשתינאים, וגורמים ערביים ואיסלמיים אחרים, אינם מוכנים לוותר עדיין על חלומם הגדול לדחוק את ישראל החוצה מן המזרח התיכון. במצב הקיים ישראל חייבת להיות זהירה ביותר באשר למהלכיה הקונקרטיים בשטח. יש אומנם דברים שאפשרי ונכון לעשותם באופן חד צדדי, אבל בעיקרו של דבר לא ניתן לבצע הרבה ללא נכונות אזורית כוללת לקבל את עובדת קיומה של ישראל.
מסעו הראשון של ברק אובמה למזרח התיכון ונאומיו בקהיר ובטורקיה, תוך שהוא פוסח על ישראל, היו בחזקת הליכה לקנוסה של ארה"ב כמעצמת-על. תחת לבוא בדרישות לעולם הערבי ולאיסלם - ולהציב בפניהם אתגרים חדשים של השתלבות במציאות הגלובלית והמודרנית, וככך לקרוא להם לאחריות רבה לנעשה בארצותיהם, ולדאגה אמיתית לעמיהם תוך תרומה ממשית לאנושות ולשלום העולם - אובמה וממשלו סברו שנכון יותר להתרפס ולהתבטל בפניהם. הקשר שעושים הנשיא וממשלו בין ישראל לאירן הוא חמור עוד יותר. זה כמעט לומר שעדיף שמדינת ישראל לא תתקיים, כי היא מקור כל הבעיות באזור והיא המאיימת על השלום העולמי. פשוט בושה לחשוב שכך מתנהלת מעצמה כארה"ב.
להתעלם מכך שהאיסלם והערביות מצויים בקונפליקט היסטורי ורב ממדי עם המודרנה והתרבות המערבית, והם חיים באינטנסיביות רבה תחת הסיפור האדיר של ימי גדולתה וזוהרה של האימפריה האיסלמית העולמית, זה להודות בכך שאין אנו מבינים דבר באשר להיסטוריה של הערביות והאיסלם. מי מפריע כיום לערבים לנהל את חייהם בתבונה ובאחריות. איש לא שולט בהם מלבד הם עצמם. ארצותיהם רחבות ידיים ומבורכות במשאביי טבע רבים. מה דוחף אותם לעורר כל כך הרבה אי שקט באזור ובעולם כולו אם לא אותו משהו שקשור לדתם ולתרבותם. גדולתו של אובמה תבחן רק על ידי הבנתו והפנמתו העמוקה את המציאות הזאת, ומציאת דרכים להשפיע על החלת שינויים ותמורות מעצבות בקרב העולם הערבי והמוסלמי כמתחייב מן המציאות הגלובלית על כל מרכיביה ומשמעויותיה.
במאמר יוצא דופן מסוגו, שפורסם הבוקר בעיתון הארץ, כותב חנן שי, מרצה בכיר למדע המדינה במכללת אשקלון, את הדברים הבאים: "הרס הסדר התנ"כי-נוצרי, הסדר במערכת העולמית שמתנהל מאז ינואר 1917 לאור "14 הנקודות" של הנשיא האמריקאי וודרו וילסון, ומפץ ערכים, שיסודו באיסלאם קיצוני החותר לעבר ברבריות מצד אחד, ובליברליזם רדיקאלי השוטף בתקופתנו את מדינות המערב מצד שני - עלולים להביא להתפרקות מדינות הלאום הדמוקרטיות המערביות". והוא מסיים את המאמר בקטע הבא: "גרעין, שהוא תוצר הנאורות והמדע המערביים, בידי רודנות איראנית נחושה, בלי המוסר הווילסוני, מול דמוקרטיה מערבית מבולבלת, משום שהתרחקה מהמוסר הווילסוני, מבטיחים שהסדר העולמי שווילסון ייחל לו יסתיים כנראה באסון. רק "וודרו וילסון חדש, ש"ירד מההר" ויכתוב את "הלוחות" שוב, יוכל אולי למנוע את האסון והשיבה אל המדבר".
מהלכיו האחרונים של ברק אובמה אינם בחזקת וודרו וילסון חדש וככך אנו צפויים לימים קשים באזורנו ובעולם כולו.
צא ולמד וחשוב.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
