ממבחר דעות רחוב שערכתי באקראי, ניתן להגיע למסקנה חד משמעית, קצב בנאומו הצליח להגיע ללבבות ההמונים, ויתכן כי רבים מהם שינו דעתם, וכיום סבורים כי אכן הנשיא נרדף על לא עוול בכפו. ברמה התקשורתית, קצב פישט את הדברים ביוצרו קו משווה של שחור ולבן, טובים ורעים, אין טעם להיצמד לעובדות, במיוחד כאשר חומר החקירה אינו מונח בפנייך וחסוי בשלב זה. אין שיטה טובה מזאת בכדי להעביר מסרים מסוג אלו בצורה שתקלע לרוב הדומם בקהל ההמונים.
אין ספק כי הרטוריקה של הנאום היתה טובה מאוד , והנשיא הוכיח כי הוא עדיין יודע דבר או שניים בתורת הנאום.
מנגד, מבחינה משפטית וציבורית כאחד דומני כי עדיף היה לנשיא למתן את דבריו. יש משום פגיעה בממלכתיות אשר היתה בו עת תקף בחריפות את התביעה הכללית ובראשה את היועץ המשפטי לממשלה,בדומה למשטרת ישראל, שלטענתו, השניים מדליפים חומרים לתקשורת ואינם מעוניינים להגיע לחקר האמת. כמו כן גם מקומה של התקשורת לא נפקד בתור זו שהניחה את חפותו על מזבח תרבות הרייטינג.
טעותו של קצב הינה בשני מישורים, במישור הציבורי, נאום מליטנטי שכזה יכול לבוא דקה אחת לאחר שהתפטרותך נכנסת לתוקף. נשיא שמהווה חלק אינטגרלי מהמערכת הציבורית, יכול להטיל צל כבד על אותה מערכת עם התבטאויות מסוג זה. במישור המשפטי, אם באמת פניו מועדות לשימוע בלשכתו של היועץ המשפטי לממשלה, עדיף שלא להטיח בו האשמות אישיות ערב השימוע, שהרי בסופו של יום כולנו בני אדם, שיכולים, הגם בלי כוונה תחילה, לראות, ובצדק בהתבטאויות אלו מתקפה אישית.
כסניגור פלילי, אני סבור שעדיף היה לקצב להתפטר עוד הרבה קודם לכן, וגם לוותר על הליך השימוע, שיש מי שיאמר כי תוצאותיו ידועות מראש. שוב איני מצוי בסוד הדברים,ויתכן כי אחד השיקולים להחזיק בתפקיד הינו להגיע לשימוע מעמדת נשיא המדינה ולבקש כתב אישום "רך" יותר, לדוגמא ללא עבירת אינוס. יחד עם זאת, אדם אשר כבול בכבלי הממלכתיות הציבורית, אינו יכול לנהל את מאבקו כאדם העתיד לעמוד לדין בפלילים. במידה וקצב היה מתפטר, זרקורי התקשרות לא היו מופנים כלפיו בעוצמה חסרת תקדים שכזו, יתרה מכך, מאחר וברור לכל כי משפטו מתנהל כבר חודשים ארוכים בעין התקשרות, במצב דברים שכזה, כנשיא בדימוס, היה ביכולתו להגיב במהרה על כל ההכפשות כלפיו, ולהתראיין באופן אישי ללא כל מעצורים.
תיק קצב כתיק איש ציבור, הוא התיק המושלם עבור התביעה הכללית בכדי לשקם את יוקרתה אשר נפגעה בשורה ארוכה של זיכוי אישי ציבור אחרים בתיקי צווארון לבן, או בסגירת תיקים שכאלו מחוסר ראיות (ראו פרשת האי היווני של ראש הממשלה לשעבר, מר אריאל שרון). הגם שהאזרח הפשוט אינו יכול להבחין בהבדל הגדול בין שני סוגי תיקים פלילים אלו, המדובר הוא על אבחנה משמעותית ביותר. תיק קצב הוא תיק עם חשד לעבירות צווארון כחול קלאסיות, אינוס, בעילה אסורה בהסכמה, מעשים מגונים, סבך ראיתי לרוב של עדות מול עדות, וכידוע בשיטת המשפט שלנו ניתן להרשיע אדם בעבירת אינוס על סמך עדות יחידה. אלו תיקים פחות מורכבים להתמודדות מבחינה משפטית, במיוחד למול תיקי הצווארון הלבן בהם יותר קשר לתביעה להוכיח את קיומו של היסוד הנפשי הדרוש לביצוע העבירה, ועל כך מורכבותם המשפטית גדולה בהרבה.
כאשר אחוז ההרשעה במדינת ישראל עומד על 99.8% , מבחינה סטטיסטית, הסיכוי של קצב להיות מורשע גבוה בהרבה מסיכוי להיות מזוכה.
עורך דין פלילי עודד מורנו הנו מומחה למשפט פלילי, ובעל האתר:
http://law.moreno.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
