שמונים ואחד ימים לשריקת הפתיחה וזה כבר לא צחוק. ז'ול וורן הקיף את העולם בשמונים יום ועוד בכדור פורח, אז באמת הזמן ממש טס. השבוע היה עמוס פוליטיקה ואתה שואל את עצמך אם זה באמת כל מה שמעניין את האנשים, או שזו שוב התקשורת מנפחת לנו את השכל עם זה. בהקשר הדרום-אפריקאי, תקשורת חופשית נתפשת עדיין כצעצוע חדש, שילד קבל ליום ההולדת והוא טרם התעייף מלשחק בו. בסך הכול כמעט שש-עשרה שנים עברו והכול עדיין צעיר ושברירי. צריך לומר גם, נסלח.
ליד הכותרות, על גילוי עוד מכרז שניתן לחברה, שאיזה שר הוא בעל חמישים אחוז מהמניות שלה ועוד שטויות שזורק בלי סוף המנהיג של המשמרת הצעירה של ה ANC, ג'וליוס מלמה, ששומרות אותו כל הזמן בזירת הויכוחים האינסופיים על גבולות חופש הדיבור, כבשה את העניין הציבורי דווקא חברת התעופה לטיסות זולות קולולה [KULULA]. קולולה ידועה בקמפיינים שלה. הם משדרים צעירות, קלילות, לא פורמאליות, מגישים קפה בטיסות תמורת חמישה ראנד וכאילו לוקחים את כל העסק של טיסות בקלות והכול עם המון חוש הומור. כשאתה ממתין על הקו בשירות הלקוחות שלהם, מארח אותך סטנדאפיסט ומספר לך בדיחות. השבוע הם יצאו בקמפיין הקצר ביותר בתולדותיהם ואחד האפקטיביים שבהם.
הכול התחיל כשקולולה החליטה להתגרות בענק הענקים, הכול יכול - פיפ"א. לפיפ"א למי שלא יודע, יש חוזה חתום עם המדינה המארחת, שיש אומרים עליו שהוא מאפשר לארגון המפלצתי הזה לשלוט במדינה. אם הם היו רוצים לקחת את השלטון כאן, אני בטוח שיש איזה שהוא סעיף בחוזה שמאפשר להם זאת. יום אחרי משחקי הגביע העולמי הם ייעלמו מכאן כאילו לא היו, אבל עד אז, אלוהים ישמור. בראש ובראשונה הם מגינים על האינטרסים הכלכליים שלהם, שהם ברובם הגדול מבוססים על ההכנסות מנותני החסויות. זה גורם להם להיות תוקפניים כל אימת שיש חשש שאיזה שערה תיפול מראשם של יקיריהם. נותני החסות הרשמיים שופכים מיליוני דולרים על הזכות להיות המסיע, המוביל, המלביש, המשקה, המנעיל, המלונאי, המאכיל, הבנק, האשראי והשד-יודע-מה-עוד הרשמי של המשחקים. אני אישית עוד טרם פגשתי מי שקנה יונדאי רק בגלל שהוא הרכב הרשמי של הגביע העולמי. או החליף את כרטיס האשראי שלו ממאסטר כארד לויזה בגלל המעמד המיוחס של ויזה בפיפ"א. וקוקה קולה, העולם שותה ממילא, בלי קשר. אז מה הביג-דיל אני לא יודע. בכל אופן שופכי המיליונים ובעיקר מקבליהם מגינים בחירוף נפש על היחסים ביניהם ומטבע הדברים מייחסים להם ערך רב.
אז באה קולולה הקטנה, שגם אם תמכור את כל המטוסים שלה לא יהיה לה כסף להיות אפילו מטאטא היציעים הרשמי של הגביע העולמי, ויוצאת בקמפיין מדהים בגאוניותו - המוביל הלא-רשמי של אתם-יודעים-מה... The Unofficial Carrier of the You-Know-What... . תוך דקות, הם העלו חיוך על פניהם של מיליוני דרום-אפריקנים. חוש הומור וצחוק טובים לבריאות ובמיוחד כשדויד הקטן קולע לגוליית ישר במצח. אחח.... לגוליית זה כואב וכל העם מבסוט עד לשמיים. במקרה הזה תרתי משמע.
טוב, פיפ"א זה לא בדיוק גוליית. הענק הגמלוני והמסורבל מהתנ"ך לא נערך כיאות למצבים בלתי צפויים, בעוד שפיפ"א הקיפה את עצמה לא רק בגיליונות רבים של אותיות קטנות אלא גם בסוללה של עורכי הדין היקרים בעולם. שלושה ימים לקח להם להבין, להתאושש, לעכל ולתקוף בחזרה בכל הכוח. הם פנו לבית המשפט וכפו על קולולה להוריד את הקמפיין. שלושה ימים זה היה באוויר ועשה את שלו. הדיבורים על הפנייה של פיפ"א לבית המשפט ופסיקתו הוסיפו מימד בלתי צפוי, מרתק ומצחיק לקמפיין הכי קצר בתולדות קולולה. עוד כמה מיליונים מדברים, קוראים ושומעים על האירוע ביניהם כאלה שפספסו את קריאת התגר המקורית. אני חושב שמכתב תודה מקולולה לפיפ"א הוא בהחלט במקום.
היום הוא יום זכויות האדם בדרום-אפריקה. חג לאומי. בגלל שזה נופל ביום ראשון, יש מיד פיצוי הולם על העוול שנגרם לנו, אפרופו זכויות האדם, והחג, כלומר השביתה מעבודה, נמרח גם למחר. בקיצור, סופשבוע ארוך. מה רע? הואיל וכולם מבלים וקונים, רוב רובם של עסקי הבילוי, התיירות, האירוח, הקניות וכיוצא באלה עובדים במלוא ההיקף והתוצאה היא שהשכבה המבוססת, פקידי הממשלה והרשויות הממשלתיות האחרות, הבנקים וחברות הענק מבלים, ופשוטי העם, בעלי העסקים הקטנים, שואבי המים וחוטבי העצים, עובדים. זה תמיד גורם לי הרהורים על הפער בין המודל, האידיאל והרעיון, לבין המציאות והביצוע בשטח. המזל הוא שלאלה שהיום נחגג עבורם, אין זמן לחשוב על הדברים האלה. הם עסוקים במאבק הקיום היומיומי. רובם של האחרים אפילו לא יודע בדיוק למה יש חופש היום ומחר...
בדו"ח זכויות האדם השנתי שמתפרסם בידי מחלקת המדינה האמריקנית, דרום-אפריקה מופיעה בפרק משל עצמה שרובו ככולו קשור לאירועים שבין המשטרה לאזרחים, קצת על הפשע במדינה, לא משהו יוצא דופן. שנת 2009 נראית בדו"ח כאילו בכוח מצאו כמה אירועים ביומני המשטרה שבהם נגזלו לכאורה זכויות מחשודים. במצב הפשע כאן, קשה לבוא בטענות למשטרה על יד קשה, למרות שאם אתה הקרבן, אתה כמובן פחות סלחן. בסך הכול מציין הדו"ח כי דרום-אפריקה היא דמוקרטיה מאורגנת ומסודרת בדרך כלל.
בוולינגטון חוגגים בסוף השבוע הזה את פסטיבל הבציר. המונים באים לבקר בחוות היין באזורנו, לטעום מהיינות, לאכול ולהשתתף במגוון אירועי תרבות וספורט. למשל, היום התחיל בוולינגטון מרוץ אופני ההרים הגדול והחשוב ביותר בעולם - כך אומרים לי המומחים - The Cape Epic - שבו רוכבים מכל העולם מגמאים שמונה מאות ק"מ בתשעה ימים ומטפסים סך כולל של ששה-עשר אלף מטרים לגובה במעברי ההרים היפים ביותר של הקייפ. אני מקווה בשבילם שיש גם כמות כזו של מטרים ירידות...מה התענוג בזה אני עוד מנסה להבין, אבל אם אלפי רוכבים מכל העולם באים לעשות את זה כל שנה, כנראה שיש בזה משהו או שהם כולם דפוקים בראש. את אלה שגומאים את היין הנפלא של האזור הזה ואוכלים את המאכלים המעלים ניחוחות משכרים במאהלי החוות, אני מבין יותר.
שבוע נעים לכולנו.
הרגישו חופשי לשלוח אלי תגובות, הערות, תהיות ושאלות, אם יש לכם; אשמח להתייחס.
אורי אילן
אורי אילן הוא איש עסקים העוסק בניהול פרוייקטים ובפיתוח עסקים בדרום אפריקה; אורי עוסק גם בפיתוח מנהלים במגזר הפרטי והציבורי; ו - בכתיבה ככל שמרשה לו הזמן. יותר פרטים ניתן למצוא בבלוגים שלו - http://oriilan.cafe.themarker.com/ http://www.linkedin.com/in/oriilan http://oriilan.spaces.live.com/
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
