מגבלות החסינות על המתרחש בגישור
הנושא של החסינות בגישור העסיק אותנו לא מעט במסגרות השונות של גישור ומשפט. אשר על כן אני רואה חובה לעצמי, שכל אימת שאני נתקל בפסיקה חדשה המתייחסת לנושא באופן שיש בו כדי לתרום לבחינתו מזוית נוספת - להביאו בפני הקוראים.
פסק דין כזה יצא באחרונה (24.2.2010) מתחת ידיה של כב' סגנית נשיאת ביהמ"ש לענייני משפחה במחוז תל
אביב, השופטת טובה סיון בפסה"ד ת"ע (ת.א.)9940/01 עיזבון המנוחה א.ו.ר. ז"ל ואח' נ' עו"ד ד. רפואה ואח'.
במקרה זה התנהלה מערכת יחסים קשה בין ילדי המנוחה לבין ידידה של המנוחה ועורך צוואתה ובן זוגה לחיים. במסגרת התדיינויות קודמות בין הצדדים אף ניתן פסק דין שבו בוטלו סעיפים מצוואת המנוחה ובעקבות זאת נידונה כאן בקשת מנהלי העיזבון להורות למשיבים, ילדי המנוחה, למסור לידי מנהלי העיזבון, המבקשים, תצהיר ובו פרטים על נכסי העיזבון כגון: כספים, כספות בחו"ל, חשבונות בנק בארץ ובחו"ל, מסמכי בנקים ומכתבים לבנקים ועוד, וכן להעביר לידי מנהלי העיזבון רכוש כגון אלבומים, יומנים, מסמכים, פריטי לבוש, תכשיטים ועוד.
נימוקי הבקשה היו כי מאז פטירת המנוחה יש למבקשים סיבות לסבור כי הרכוש הידוע והקיים בעיזבון, אינו כל הרכוש שהותירה המנוחה. סברה זו התגבשה ממספר מקורות: דודתה של המנוחה סיפרה כי המנוחה ביקשה ממנה להעביר ארצה סכום כסף אשר גבוה בהרבה מהסכום אותו העביר ארצה המשיב 1 בשם המנוחה; בנוסף נטען כי במסגרת הליך גישור, אליו הופנו הצדדים במסגרת הליכי הערעור על פסק הדין לעיל, הציגו המשיבים עמדה על פיה הם יודעים דבר קיומה ומיקומה של כספת בשוויץ וכן סיפר המשיב 2 על קיומה של מזוודה ובה פריטים אישיים של המנוחה אשר היתה ברשותו; זאת ועוד נטען כי על קיומה של הכספת נלמד גם מפיו של בנה של המנוחה, אשר סיפר כי חודשיים לפני מחלתה נסע עימה לשוויץ שם נאלץ להמתין לה מחוץ לסניף בנק.
לדרישה זו הגיבו ילדי המנוחה, המשיבים, כי בקשת מנהלי העיזבון מבוססת על הקלטת סתר בה הוקלט אחד מילדי המנוחה במהלך הליך גישור, בעוד תקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג - 1993, אוסרות באופן חד משמעי לעשות שימוש כלשהו בכל מידע ו/או ראייה שהגיעו למי מהצדדים במהלך גישור. על כן - כך נטען, יש למחוק את הבקשה על הסף.
בתגובת מנהלי העיזבון לעמדת המשיבים נטען כי מדובר בהברחה והסתרה חוזרת, כפי מעשיהם של המשיבים אשר הביאו למתן פסק הדין, של רכוש העיזבון על ידי המשיבים. לעניין זה נטען כי גישה פסולה זו חותרת תחת יסודות המשפט ותחת טובת הציבור ותקנת הציבור, ומהווה ניסיון בוטה לשבש עבודתם של מנהלי העיזבון כשליחי ביהמ"ש.
זאת ועוד, נטען כי השיחה אשר תוכנה הובא בפני ביהמ"ש לא נערכה במסגרת הגישור, אלא בשיחה בין ילדי המנוחה למשיב 2 שהתנהלה בלא נוכחות המגשר. על פי הטענה אמנם, השיחה הוקלטה אולם מדבריו של המשיב 2 עולה כי לקח עובדה זו בחשבון, והיה אדיש לגביה. לפיכך, גם אם מדובר בפגישה במסגרת גישור אזי המשיב 2 ויתר על החיסיון.
מכל מקום, כך נטען, גם אם מדובר בפגישה שהתנהלה במסגרת הליך הגישור, במקרה דנן, באיזון בין האינטרסים השונים, גובר האינטרס של גילוי האמת על פני האינטרס הגלום בתקנות בתי המשפט (גישור) התשנ"ג-1993 ).
ומכאן להחלטתה של השופטת המלומדת:
"אכן, בהתאם לסעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד 1984 מוטל חיסיון על הנאמר בהליך הגישור. וכלשון הסעיף: "דברים שנמסרו במהלך הליך הגישור לא ישמשו ראייה במשפט אזרחי".
עיקרון הסודיות הינו אבן יסוד בהליך הגישור ויש להקפיד לשמור על חיסיון הדברים שמקורם בהליך הגישור. חשיבות רבה יש במתן אפשרות לצדדים להיות מוגנים וחופשיים בדבריהם במהלך משא ומתן על מנת לקדמו. תכלית החיסיון בגישור הינו הפרדה, חיץ בין הליך הגישור לבין ההליכים בבית המשפט, וזאת על מנת לאפשר לצדדים למסור באופן חופשי מידע אשר נועד לקדם את המשא ומתן, אף אם אין בכוונתם להביא מידע זה לידיעת בית המשפט. (לעניין זה ראה עו"ד רונן סטי, דרך גישור להסכם, עמ' 102).
ואכן, משלל הסיבות המפורטות מעלה וכן מסיבות נוספות מערכתיות כגון חיזוק אמון הציבור בהליך הגישור, ומיקומו כאלטרנטיבה ראויה - אף אני סבורה כי אין להסיר בנקל את החסיון בהליך הגישור, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן.
לעניין זה ר' רע"א 2235/04 בנק דיסקונט נ' שירי (טרם פורסם):
"מושכלות ראשונים הם כי ניהול משפט אינו הנתיב היחידי ליישוב מחלוקת בין בעלי דין. מעת שנוצרה יריבות בין צדדים, ישנן דרכים שונות ומגוונות להביאה לידי פתרון ויישוב - ובהן - ניהול משא ומתן בין צדדים לצורך גיבוש הסדר פשרה, הליך גישור או הליך פישור המנוהל ביד צד שלישי בחסות בית המשפט... או הליך בוררות ...קיים אינטרס חברתי מובהק בעידוד הפנייתם של בעלי דין ליישוב מחלוקות מחוץ לכותלי בית המשפט. ערוצים חלופיים ליישוב סכסוכים מקדמים את תחושת עשיית הצדק אצל בעלי הדין, המגיעים לפתרון המחלוקת בדרך מוסכמת, גם אם תוך ויתורים הדדיים מסוימים; פעמים רבות הליכים חלופיים להליך שיפוטי הינם יעילים יותר ועלותם נמוכה יותר; הם משחררים את בתי המשפט הכורעים תחת עומס ההליכים מדיונים ארוכים ומורכבים שעלותם כבדה בזמן ובממון...בראייה כוללת, למעבר מהתדיינות שיפוטית לערוצים חלופיים ליישוב מחלוקות ישנה חשיבות מרובה, והמשפט בעידן המודרני מעודד מעבר זה כאמצעי לקדם אינטרסים חשובים של החברה ושל הפרט".
יחד עם זאת, סבורני כי זהו המקרה, בו יש לחרוג מהכלל ולהורות על הגשת התצהיר כמבוקש. אנמק דבריי;
הרציונל העומד מאחורי הענקת החיסיון הינו כי לצדדים הלוקחים חלק בהליך הגישור מטרה כנה ואמיתית להביא לסיום הסכסוך. לפיכך, מבקש המחוקק המתבסס על תיאוריות בתחום הגישור, להביא למצב בו צדדים תמי לב לא יחששו לחשוף אינטרסים ומאווים העלולים לפגום בעמדתם במסגרת הליך משפטי, אם לכך יגיעו הדברים והליך הגישור לא יצלח. לצערי, איני סבורה כי זהו המקרה בענייננו.
סלע המחלוקת במקרה דנן, הינו מידע אשר נחשף כנטען בשיחה אשר התנהלה בין ילדי המנוחה לבין המשיב 2. הדעות חלוקות האם שיחה זו עולה לכדי "פגישת גישור" עליה חל החיסיון, אם לאו -מאחר והתנהלה ללא נוכחות המגשר. לצורך העניין, מכיוון שהיוזמה וארגון שיחה זו מקורה בהליך הגישור, אצא מנקודת הנחה "מחמירה" כי מדובר בשיחה אשר הינה חלק מהליך הגישור.
ב"כ המשיבים לא הכחיש כי המידע הנטען מצוי בידיעתם של לקוחותיו. לפיכך, יש לקבוע כי לעיזבון נכסים נוספים אשר דבר קיומם לא היה בידיעתם של ילדי המנוחה ו/או של מנהלי עיזבונה . נקודה זו משמעותית ביותר: לא מדובר בנכסים אשר נמצאים בחזקת מי מהמשיבים ושייכים למי מהם כדין, אלא בנכסי עיזבון כגון כספים ומיטלטלין נוספים.
הזכות לקבל אינפורמציה על היקף נכסי העיזבון, לאחר שניתן צו קיום צוואה כדין, הינה זכות בסיסית ויסודית של יורש. המדובר בזכות טבעית אשר נגזרת מחובת תום-הלב, עקרון השקיפות וחובת הגילוי הנאות בין יורשים. על כן, השימוש שנעשה במידע הנוגע להיקף העיזבון, אם במסגרת הליך גישור או בדרך אחרת, הינו לא תקין ומגיע לכדי חוסר תום לב, הפוגם בעיקרו של רציונל הליך הגישור והחיסיון העומד בבסיסו.
לא יעלה על הדעת, כי במסווה של חיסיון, תינתן האפשרות למאן דהוא להשתמש במידע או חפצים המצויים ברשותו שלא כדין, ככלי ניגוח בצד השני, על מנת להשיג יתרונות במשא ומתן. מקביל הדבר במידה מסוימת, לשימוש לרעה בהליכי משפט המהווה עילה לדחיית התובענה, על פי תקנות סדר הדין האזרחי (לעניין שימוש לרעה בהליכי משפט ראה ע"א 813/87 רוטברד נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3), 514) .
לאור האמור אני מורה כדלקמן:
א. אני מורה לכל אחד מהמשיבים למסור לידי מנהלי העיזבון בתוך 7 ימים תצהיר ובו פרטים מלאים על נכסי העיזבון כמפורט בס' 9-1 לבקשה.
ב. אני מורה למשיב 2 להעביר לידי מנהלי העיזבון רכוש העיזבון לרבות אלבומי תמונות, יומנים, מסמכים, פריטי לבוש, תכשיטים וחפצים מכל מין וסוג שהוא - ככל שאלה מצויים בידו.
ג. המשיבים ישאו בהוצאות ושכ"ט של המבקשים בשל הצורך בהגשת בקשה זו והתגובות לה, בסך של 5,000 ש"ח + מע"מ כדין".
כך ראתה לנכון, כב' השופטת סיון, להעדיף את עקרון תום הלב על עקרון החסיון בגישור, בנסיבות המקרה הזה.
אינני יודע אם הוגש ערעור על החלטה זו ולכן כל מה שאני יכול לאמור לקהל הקוראים, שאין בטחון שהחלטתה זו של כב' סגנית הנשיאה היתה עומדת במבחן ערכאת הערעור ולפיכך, לעת הזאת, אין לנו אלא להצביע על פריצה זו בחומת החסיון בגישור, שאולי ניתן לתחמה לנסיבותיו המיוחדות של המקרה.
עו"ד גיורא אלוני, מגשר-חבר המוסד הארצי לגישור על יד לשכת עורכי הדין בישראל ומשמש כחבר עמותת מגשרי ישראל, הינו בעל ניסיון מקצועי ונסיון עסקי ומסחרי.
המאמרים מפרי עטו מתפרסמים באתר הכותב
http://giora-aloni.co.il ובחסות סולחה -פורטל הגישור הישראלי
http://www.sulcha.co.il ,באדיבותו של ד"ר דוד סילורה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
