מהות הקדושה 

מדגישים במספר מקומות את חשיבות הקדושה, בפרשת קדושים מצוה התורה – "קדושים תהיו". בכך אנו לומדים שלכל עניין, לכל עשייה, לכל תפקיד, יש סייגים וגבולות, כלומר עולמנו אינו נוהג כדבר מובן מאליו, אין הפקרות שוררת מסביבנו, לא הכל נתון לשרירות ליבו של האדם. לכל דבר יש סדר, ארגון ועוצמה משלו.

כאשר אדם נוטל על עצמו סייגים וגבולות הרי גדלה קדושתו, תהליך הלימוד של כל נושא קביעת מיומנויות ייחודיות ללימוד ולהטמעת כל נושא, ככל שהאדם לומד ומטמיע בתוכו הכלים והדרכים להצליח ולנוע קדימה לראש כל הר, כדי להתגבר על כל קושי, ולהחליט החלטות נכונות וחכמות. הרי כאשר הסייגים והגבולות קיימים, הוא יכבוש כל יעד ויגיע לכל פסגה, כך מגיעים לקדושה עילאית יותר.

שימוש נכון בחומריות הוא חשוב ומצוין בשלב הראשון, אך בהמשך החומריות צריכה לסייע לגבש רוחניות באדם, פיתוח מוח חכם ויצירתי – מטפח רוחניות נפלאה – אדם הדבק בערכי רוח – קדושתו מתרוממת ונשגבת. לכן מצוה עלינו בורא עולם, "קדושים תהיו", עשו כל מאמץ להיות טובים, מצוינים וחכמים.

נצלו הקדושה שתהיה רוחנית ולא חומרית, שהקדושה תגביר חכמתו של האדם ותגביר בו את האמונה בבורא עולם ואת האמונה החשובה גם בעצמו כשליחו של הקב"ה, כאשר כל העשייה נעשית מתוך תחושת "שליחות", הרי הרוחניות הקשורה כאמור למוח פורה מתגברת ומשתפרת כל הזמן.

כך לומד אדם להתקרב לריבונו של עולם, הקדושה גורמת להתקרבות ולאהבה אל ד', שיש בה אנושיות, כבוד, זקיפות קומה וצמיחה מוגברת מתוך שמחה.

הקדושה מגבירה דבקות באלוקים, בקיום מצוות ובאמונה פנימית אמיתית ומעולה. הקדושה שלנו תלויה בנו – במעשינו, בהתנהגותנו.

חשוב מאוד להדגיש שהאדם הוא הדמות שצריכה לדאוג לקדושת מעשיו של האדם תניע אותו להיות קדוש. המצוות באות להוסיף, הן דואגות לחנך אותנו להיות אנשי קודש. הקדושה כאמור אינה מושג ערטילאי, היא מותנית בהכרה, בעשייה, בוויתורים על "תענוגות", בארגון ובסדר, בראיית החיובי, בשאיפות ובמימושן.

בקדושה אמיתית יש הזדהות עמוקה, להיות מאמין וטוב – יש צורך בעשייה ובחשיבה הראויה המביאה אותך להיות קדוש. יש בה שאיפה לשלמות, לחיי חברה ולוויתורים, לאהבת הקב"ה, לאהבת החבר, לעשיית צדק, יושר, הידור ושלמות, שלמות אישית וחברתית. השאיפה למצוינות מהווה מוקד חשוב מאוד מאז ומתמיד.

הרב בשיחות לספר ויקרא מבהיר שהקדושה באה לידי ביטוי בשלושה מישורים בהתקדשות שקדמה למתן תורה, במקום, בזמן ובנפש.

• קדושת המקום, שכתוב – והגבלת את העם סביב ... השמרו לכם עלות בהר (שמות י"ט, י"ב ).
• קדושת הזמן, התורה ניתנה בשבת קודש, יום הפרוש ממלאכה וחולין (מסכת שבת פ"ו)
• קדושת הנפש, היו נכונים לשלושת ימים, אל תיגשו אל אישה (שמות ט"ו).

 

בקדושת השבת – כתוב ויברך אלוקים את יום השבת ויקדש אותו.

יצירת משפחה ייחודית מקבלת משמעות עמוקה של קדושה, בנישואין אומר הגבר לאישה – "הרי את מקודשת לי", כך נוצר קשר עמוק, אמיץ ומשמעותי. נוצרת ביניהם שלמות ייחודית. כך נוצרת קדושת חיי משפחה.

פרשתנו מבהירה כי "קדושים תהיו" זה ציווי, להיות אדם קדוש בעם קדוש.

כל יהודי הוא חלק מעם קדוש, אך זו אינה אמירה סתמית. יש לה משמעות ויש לממש את הקדושה במעשים. כל אחד צריך להרגיש את הקדושה שבו, והקדושה של משפחתו ושל עם ישראל, כל אחד הינו חלק מהעם היהודי הקדוש.

קיים צורך בקדושה בפיתוח האדם, המשפחה, בקדושת המועדים, השבת. קיימת גם קדושת המקום. בית הכנסת הוא מקום קדוש, אך גם מקום זה יקבל עומק ומשמעות קדושה יותר, ככל שירבו בו בתפילה ובלימוד תורה, (בשו"ע אורח חיים סימן ד, י"ח) נאמר שבמקום שלומדים תורה עדיף להתפלל בו משום קדושתו.

קדושת האדם מלידתו צריכה להישמר כך – רק אם האדם עמל כדי להרבות בטוב, במעשים נהדרים – כדי להגביר ולהגדיל את הקדושה.

הר הבית, ירושלים -קדושים יותר משאר ערי ארץ ישראל. הקדושה אינה מושג ערטילאי. יש בה עומק הבנוי מעשיה, משילוב מעשה ד' ומעשה האדם.

וכפי שציינתי הקדושה הינה דינמית, מעשית, צריכים כל הזמן לעשות מעשים טובים כדי לטפח, לפתח ולשפר הקדושה.

הרב נבנצאל מדגיש שעלינו לכוון את חיינו לא רק על פי הכתוב בתורה אלא גם ברוח התורה. לארגן, לסדר, ליצור גבולות בעולמנו המתחדש  והמתקדם כל הזמן.  

לא בכדי קיימים עשרות ספרים של שו"ת המתאימים הקדושה לכל תקופה ולכל דור.

הרמח"ל מבהיר לנו כי הקדושה היא שיא כל המעלות.

הרמב"ן מתאר כי הקדושה מתחילה מנערותו של האדם, מגיל בר מצוה, האדם מקבל על עצמו עול מצוות, אחריות לקדושה.

הקדושה משולבת היטב עם כוונות טובות. התפילה והעשייה צריכות להיות עם כוונות, כאשר כל מעשינו קשורים בכוונות הרי העשייה תהא טובה ואיכותית יותר.

צריך כל אחד לשאוף להגיע לשלמות, אך ברור לנו מתחום החינוך המעשי, שקיימת שונות בין הילדים ובין כל האנשים. השונות מתבטאת גם בעומק וברמת הקדושה.

אהבה היא מצווה חשובה מאוד המעמיקה את הקדושה, אהבת ד', ואהבת הרע, חייבים אנו בשתי אהבות אלו, אך כל אחד מבצע אותה בצורה בדרך ובעומק שונה.

קדושים תהיו כתוב בתורה לכולם, אך אומר הרמח"ל, כל אחד מחויב בה לפי דרגתו ויכולתו. ממשיך הרמח"ל ומדגיש כי הקדושה עומקה וחשיבותה היא בלימוד תורה.

אנשי החינוך וההורים צריכים ליצור תרבות של קדושה, לאתר כלים ומיומנויות, להשתמש בהם ולתרגל – לשנן כל הזמן עד שההתנהגות החשיבה ועשייה ייעשו מתוך תרבות של איכויות, רוחניות איתנה.

לימוד הוא כאמור הכלי החשוב ביותר להיות במסגרת "קדושים תהיו". כל אחד ילמד על פי דרגתו, יכולתו וכישוריו, אך כולם צריכים ללמוד.

בכל בית ובכל מוסד חינוכי איכותי, מתאימים את הלמידה לכל ילד, איש איש כפי כוחו, לעזור, לסייע ולעודד החלשים והבינוניים ולהמריא עם המצוינים.

כאשר מי שמסוגל ללמוד ברמה גבוהה מאוד, להרקיע שחקים בהישגיו ובכישוריו – לא ייצא ידי חובתו בפחות מכך. בעלי היכולת אינם יכולים להסתפק במועט, הם לא יוצאים ידי חובתם בלימוד פשוט וקל. היינו קיימת חובת לימוד תורה מחד ומאידך לימוד ברמה גבוהה למסוגלים לכך.

מצווה חשובה מאוד ביהדות היא "ללמוד – וללמד" ... "והגדת לבנך".

במשלי ל"א – כ"ו כתוב – "פיה פתחה בחכמתה ותורת חסד על לשונה", שואלים חז"ל מהו הביטוי תורת חסד על לשונה? היש תורת חסד?, אלא משיבים חכמינו – כי מי שמלמד תורה שהוא למד גם לאחרים, לא משאיר תורתו רק לתועלתו האישית, אלא מפיץ תורה בעם ישראל זהו אדם שתורת חסד על לשונו.

היינו הקדושה – הבונה את מהות האדם בנויה מצמיחה אישית של האדם את עצמו, אך משולבת מנתינה גם לאחר, כפי שהרב נבנצאל מתאר זאת כתרכובת משובחת.

הרש"ר הירש מדגיש כי האדם יגיע לקדושה רק אם נפשו חדורה מוסרית צרופה להיות מוכן ומזומן לכל מעשה טוב. על כל אחד מוטלת החובה למצוא הדרכים להיות קדושים. קדושה לדבריו נקנית על ידי שליטה בכל הכוחות והכישרונות ובכל הגירויים והנטיות, לאדם נמסרה עליונות גבוהה, אומנות השליטה וכמו כל אומנות היא נקנית בכוח ההרגל.

יש לאמן את כוח הרצון המוסרי לשלוט בנטיות הלב.

המשכו של הפסוק השני בפרשת קדושים "איש  אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו..." מבהיר לנו כי מורא אב ואם וקדושת השבת מחנכים את היהודי לקדושת החיים. כל זאת כל ימי חייו מיום היוולדו, צריך הילד לירא את הוריו זו אינה יראה מפני ההורים אלא יראה את ההורים.

המה ההורים לא רק מתווים את הקיום הגופני לבניהם אלא גם את הייעוד היהודי, את התורה וההיסטוריה של העם היהודי.

הילד צריך לשלוט בעצמו, ברצונותיו ביצריו, השליטה העצמית של הילד חייבת להתחיל  ב "איש אמו ואביו תיראו..." זוהי העוצמה של תכונת הקודש.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי