אם היו אומרים לי פעם, שיהיה לי בית ספר, לא הייתי מאמינה! אני זוכרת את עצמי כילדה, משתעממת בבית ספר במשך שנים, מדוכאת מחוסר היצירתיות, וכמהה שזה יגמר כבר. איש לא ידע עד כמה בית ספר היה עבורי שנים על גבי שנים של דיכאון פנימי. איך יכלו לדעת ? הציונים שלי לא שיקפו את זה. תמיד הייתי תלמידה מצטיינת. חייתי בתחושה שמשהו בסיסי בי מתנגד ומתמרד כנגד מהות ואופי הלימוד. מי היה מאמין שנקודות האור הבודדות שזכורות לי מכל כך הרבה שנים הן משיעורי בישול, נגרות (פעם עוד היו כאלה בבית ספר..) וספורט בהם למדתי כלים חדשים ליצירה אישית. בכל השנים בבית ספר האמנתי משום מה, שהאוניברסיטה תהייה לגמרי אחרת: אחרת בהבנה איך לפתח ולקדם כל אדם ואדם. לקדם ולפתח באמת: לא רק להוסיף עוד ידע תיאורטי.
כשהגעתי לאוניברסיטה ממש נבהלתי מהגילוי ששום דבר מהותי לא השתנה. זה בדיוק כמו בבית ספר. אותה תודעה, אותם אמצעי לימוד, אותם דרישות בעיקרון. יתכן שהיה לי זיכרון פנימי של "בתי הספר של מעלה". בתי ספר בהם לומדים ממה מורכבת המציאות, ואיך ליצור מציאות. בתי ספר בהם מפתחים יכולות וכישורים שונים בצורה רב מימדית, ושמותאמת לאופי הנשמתי הייחודי של כל תלמיד ותלמידה. הצלחתי לסחוב בחוסר אושר פנימי ובהצטיינות חיצונית תואר ראשון וגם תואר שני. סיימתי תואר שני בממוצע 95 ! איש לא היה מאמין שבעצם הממסד האקדמי גורם לי לדיכאון. גם הפעם, באוניברסיטה, נהניתי בעיקר מהקפטריה, מהמקהלה של האוניברסיטה, מנבחרת הספורט. נהניתי גם מהספרייה בה יכולתי לשתות את הידע שעניין אותי תוך שאני מתרגמת אותו לתרגילים שונים: רגשיים, חזותיים, מעשיים, על מנת להפוך אותו לידע חי.
לאט לאט התחלתי להבין את ההבדל המהותי בין לימוד חד מימדי, שהוא סתם איסוף של רעיונות של אחרים, לעומת לימוד חי בו כל כולי משתתפת: הנשמה עצמה, הרוח החיה ,האישיות, הגוף, חיי היומיום, הכל ! כשכך אני לומדת, כל נושא שבעולם הוא מרתק.
במשך שנים חשבתי שאולי אני יושבת בחוג הלא נכון באוניברסיטה: עברתי ממחקר מדעי ללימודי פילוסופיה יהודית ללימודי דתות בכלל ולפילוסופיה הודית. בסוף הבנתי, זה לא הנושא, זו התפיסה האקדמית כולה שהיא המשך ישיר של התפיסה המנחה את בתי הספר מכיתה א'.
לימוד חי - רב מימדי ואישי, יוצר אנשים חיים, ויוצר את "החיים" עצמם. לימוד חי הוא הזמנה להשתתפות אקטיבית בתהליכי הבריאה. לדבר הזה יש לי תיאבון יום אחרי יום, עד אין קץ. כשאני לומדת ומלמדת לימוד חי אין כל גבול - לא רק לידע ולהתפתחות, גם לאושר.
הדרך שאני עוברת עם עצמי וחולקת עם מטופלי ותלמידי לא עוסקת רק בתוכן, אלא בדרך הנכונה להפנים אותו ולהמשיך אותו דרך חיינו האישיים. במלים אחרות אפשר לקרוא לזה לימוד שיש בו אינטגריטי עמוק: כלומר שהוא נבחן כל הזמן ומקבל את אישורו מכל הרמות הפנימיות והחיצוניות של חיינו. האישור הזה הוא מה שמוליד את תחושת האושר.
כל פעם אני נדהמת מחדש שיש לי את הכוח להמשיך ללמוד וללמד. 15 שנים. אלפי אנשים. מאיפה בא הכוח לזה ? אני עונה לעצמי שזהו הכוח של החיים עצמם. לימוד שנוגע בעומק החיים: האישיים והכלליים, נותן כוח להמשך החיים. זו מערכת שמזינה את עצמה.
כך נולד בית הספר של המרכז הרוחני. יש לנו את הכוח להזמין עוד ועוד אנשים, אנושות שלמה לחלוק איתנו את הלימוד החי.
באהבה, תמי יערי.
תמי יערי, מורה רוחנית הילרית ומתקשרת, בעלת "המרכז הרוחני" - קליניקה ובית ספר בת"א: להתפתחות פנימית, למודעות עצמית ולריפוי דרך תקשור. טל': 077-7671761, www.tami-yaari.com
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
