השתקפות חיינו האבסורדית- כפונקציה פראדוקסלית בפקטור הדמיון אל מול הידע 

"הדמיון חשוב יותר מהידע- מאחר
והידע מוגבל והדמיון הוא אין סופי..."
(אלברט אינשטיין). מה הוא לדעתכם
הסוד אשר בהתפתחות האדם משחר-
היווסדו?... מה הביא אלינו את אותה
המצאת הגלגל לפני כאלפי שנים?...
ומה- הפך את אותו הגלגל בדיוק,
לגלגלו של מטוס? גלגל הצלה בים? או גלגל-
שיניים במכונה כזו או אחרת?... התשובה
פשוטה בתכליתה- המעוף אשר בלב האדם
לחבור לגורמים קיומיים, כגון: מימוש תחושת
השפע, שיפור והתקדמות בתנאיי הנוחות
בעולמו, מציאת עניין ותחומיי עיסוק הנוסכים-
תקווה, הגשמה וסיפוק בחייו וכדומה...

מה היא ע"פ דעתכם האישית אותה הסיבה,
כבידת המשקל, היוצרת קיטוב ופילוג כה
גדול בעמנו ובעולם בכללו?...
אני מאמין שקיימים שני סוגי אנשים בעולמנו
(בסיווג הממוקד לנושא הנ"ל): סוג ראשון
של בני אנוש המורכב מאלה המאמינים בהשקפת
חייהם- הבסיסית, שעל מנת "לקיים כראוי"
את תהליך ההישרדות של חייהם ושל חיי
קרוביהם, "כל שעליהם לקחת מן החיים"
הינו בחזקת ידע מפולח וממוקד לשם מיצוי
ומימוש מכלול תועלות החיים הנדרשות ע"פ
הקריטריונים אשר במסגרות חייהם השונות
וע"פ הערכים והנורמות הנהירים ומקובלים-
בעצמיותם; זאת לעומת סוג שני של אנשים
אשר מבקש בעיסוקו (מעבר למימוש צרכיו)-
פונקציות, מאפיינים ותכונות, כגון: עניין
לצד סקרנות, הגשמה- "בעצמי- הפנימי",
יצירה, התקדמות, התפתחות אישית, צמיחה
ומעוף, שבירת מוסכמות, חדשנות, ייחודיות,
הנאה לאורך תהליכי העבודה השונים וכולי...


בשני העשורים האחרונים לערך, מתחוללת
רעידת אדמה דמוגראפית גורפת במדינת ישראל,
המתחוללת בינות לשכבות האוכלוסייה השונות,
אשר הפכו נורמטיביות, מושרשות בתפיסתנו
הערכית- חברתית ומתרבות בחלוקתן המואצת-
כפטריות לאחר הגשם, אף בעונת בצורת
כבשנה זו... בקצב הדרגתי, אטי ובטוח,
הפכה ארצנו כור היתוך לעשרות מגזרים
ופלחי אוכלוסיה המבוזרים לאורכה ולרוחבה
של הקשת האנושית- לשלל קווי מתארה...
עשירים ועניים- ביחס לקו העוני; נשים וגברים;
שמנים ורזים; דתיים וחילוניים; ערסים וצפוניים;
אשכנזים ומזרחיים; אקדמאים ובעלי דיפלומה;
גבוהים ונמוכים; עשירונים ואלפיונים;
עובדי הרשויות ועובדי המגזר הפרטי;
פוליטיקאים- תעשיינים- אזרחים;
צעירים- מבוגרים; בריאים- חולים/נכים;
עצמאים ושכירים וכולי...

בעקבות תהליך ממושך, בו החלו הפרטים
באוכלוסיה בארץ להפוך כישויות קיומיות
בסימן - מרכזי כובד "משל עצמם", כפרטים
המזוהים עם מסגרות ומאפיינים בחייהם או
כפרטים- אינדיבידואליסטים גרידא- מחד;
כשמאידך- "הדרג הפיקודי" שבראשות
המדינה מביע כלפיהם: זלזול,
הזנחה ומתרשל בדוגמתו האישית בנושאים,
אשר זה לא מכבר הפכו הבלים-
נוסטאלגיים (כבוד ומצפון, דאגה לזולת, הערכה,
סבלנות וסובלנות, פשרנות, אג'נדה אחידה וחסרת
אינטרסים- למיניה, רוחניות, יושר פנימי וכדומה);
כיום אנו מצויים במהלכו של מהפך הדוגל לרוב-
בהכברת הידע הממוקד והמוגבל בזמן ובאנרגיה
(=כסף, שעות לימוד, הקדשה, השקעה)
ביחס ישר לרצון העצמי- הפרטי, לתפוס
עמדת כוח ושליטה בים האפשרויות הבלתי מוגבלות
העונה לשם: "ומה יצא לי מזה?..."
המדובר באוקיינוס אדיר, הרווי:
גאווה ונהנתנות ומרדף אחר
סיפוק הצרכים אשר לעולם לא-
ידעו שובע, בעולם הכורך מגזרים ללא סוף-
בנפשות "המכייפות להן" במעלה מגזר זה,
לצד הללו "השקועות" בתחתית המדרון
התלול, בצדו השני של המתרס האפל של המרוץ
לקיום (הגוף/הנפש?...) שלאורך חיינו...

באופן שיטתי המתגבש ומתעצם מרגע אחד
למישנהו מאבדות שכבות ומגזרים שלמים כאחד,
את היכולת להכיר ולהיפתח אל "הצד השני-
שבאותה מטבע הקיומית אנושית..."ביחס ישר-
לדינאמיקה הקיצונית וכפועל יוצא של המצב הנתון,
במישורים: החברתי- מנטאלי- כלכלי- מדיני-
פוליטי; הופכות "נגזרות אנושיות- בחבל איגוד הנגררות
האזוקות בחבל טבורן- שבחבל ארצנו- בחבל גורלן הקשה-
והמר..." כה חבל, ששלל המחויבויות ומלחמות קיומן,
אינו מאפשר להן לתפוס עמדה "ולהתמקם בפוזיציות"
המאפשרות להן להפוך: יצירתיות, שאפתניות,
סקרניות, מפתחות והיוצרות עניין במקום תעסוקתן...
הצורך בהתחמקות "ממוקשיי הקיום המאיימים"
להחריב את גופן ונפשן של לבבות אלה, איננו-
מספק להן שבריר סיכוי ומשאב לחיות חיים
בצל משאת הלב והנפש החבויה זה משכבר,
"עמוק בבויעדם" עברם...



כשנסתכל "במבט על- עצמנו"; נבחין בכוורת
הרוחשת מיליוני דבורים הטורחות ללא ליאות
ויכולת להבין את פשר טרחתן... ולצדן, נצבות
בקור רוח ובשקט נפשי מורט עצבים, כמספר
מצומצם של "מלכות- צרעות", המצרות-
את צעדיהן של הדבורים החרוצות, אשר בשלב
זה אינן מסוגלות- לבחור "מסכת חיים כלבבן"...

כעת נביטה אל תוככי- "מסתריי הלך-
חיינו"-ונתהה/נטעה: "באיזה מין סוג-
של תפקיד חיינו הנוכחיים, אנו משחקים
'בסרט הנמלים', שובר הקופות-
והלבבות הזה?..."

"האם אנו מצויים בעולם הסלול בשביל הידע?..."
"האם אנו מצויים בעולם- בשביל החלב- והלחם?..."

"האם בשביל זה שבעולמנו שווה להמשיך?..."
או שמה קיימת דרך חלופית להשגת עולם טוב יותר-
מבית ומחוץ?...


"עוף דה- רקורד ברוטב דבש..."
האהבה לדידי היא מעין "דיאטה"... משמעה,
אורח חיי והאמת שבי, לכול אורכה של דרכי...
עבור נפשי, שביל האהבה הוא בשביל לחיות חיים
מלאי: תוכן, הקדשה ושביעות רצון פנימית אין סופית...
אם גם אתם שואפים לפגוש באמת שבנפשכם, "עשו זאת
בשבילכם..." אתם מוזמנים כעת, מרגע זה, לצעוד
יחד עמי בשביל העתיד הנכסף שבאופק לבבכם...

באהבה ובאור לבבי לנצח
שלכם-
איל

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי