סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים 

סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 קובע כך - "תשלום לקופת-תגמולים, לקרן-פנסיה או לקרן כיוצא באלה, לא יבוא במקום פיצויי-פיטורים אלא אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר על ידי שר העבודה ובמידה שאושר".

סעיף 14 מטפל אם כן באפשרות, כי תשלומים שוטפים שמעביר המעביד לקופת גמל או ביטוח, יבואו במקום תשלום פיצויי פיטורים לעובד, וישחררו את המעביד מחובה זו.

במקומות עבודה רבים, בהם יחסי העבודה הינם קיבוציים, אכן, ניתן למצוא, כי הסוגיה מוסדרת בהסכם קיבוצי. במגזר הפרטי מוסדר העניין, מאז שנת 1998, באישור כללי שהוציא השר.

על פי האישור הכללי, על מנת שתשלומי המעביד לקופות ישחררו אותו מן החובה לשלם פיצויי פיטורים לעובד בגין השכר כולו או חלקו, חייבים להתקיים התנאים הבאים במצטבר: ראשית, על התשלומים לקופות להיות בשיעורים הקבועים באישור, ובאופן שיבטח את העובד מפני נכות או מוות חו"ח, או לעת וזקנה; שנית, על המעביד והעובד לערוך מסמך כתוב בעניין אליו יש לצרף את נוסח האישור המלא; ושלישית, על המעביד לוותר מראש על כל זכות שיכולה להיות לו להחזר התשלומים לקופות, דהיינו אלו יועברו לעובד גם במקרה של התפטרות. בלעדי כל התנאים הללו לא יחול ההסדר הקבוע בסעיף.

ראוי להדגיש – לא ניתן להחיל את ההסדר שבסעיף 14, על פי האישור הכללי, באופן רטרואקטיבי מעבר לתקופה קצרה בת 3 חודשים. היה וההסדר נקבע בחוזה העבודה של העובד, בשלב מאוחר לתחילת עבודתו, אזי לעת סיום העסקה גמר החשבון יעשה על פי שתי תקופות – תקופה ראשונה בה הזכאות תהא בהתאם להוראותיו "הרגילות" של חוק פיצויי פיטורים, ותקופה שנייה בה שחרור קופות הגמל או הביטוח, בהתאם לסעיף 14, יהווה הסדרה מלאה של הזכות לפיצויים.

חשוב לזכור – צו ההרחבה אשר החיל מאז 1.1.2008 חובת ביטוח פנסיוני מקיף בכלל המשק קובע במפורש, כי על כספי הפיצויים המשולמים מכוחו חל סעיף 14. יש לשים לב, כי כיוון ששיעורי ההפרשות נמוכים יחסית, ו"מטפסים" בהדרגה עד לשיעור מקסימלי של 5% בשנת 2013, הרי במקרה של פיטורים או נסיבות אחרות המזכות בפיצויים כדין, יש לשלם לעובד תשלום משלים.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי