מתי יוגש כתב אישום בעבירה של העלבת עובד ציבור?
סעיף 288 לחוק העונשים התשל"ז-1977, קובע:
"המעליב בתנועות, במילים או במעשים, עובד ציבור, או דיין או פקיד של בית דין רבני או חבר ועדת חקירה לפי חוק וועדות חקירה, התשכ"ט-1968, כשהם ממלאים תפקידם או בנוגע למילוי תפקידם, דינו – מאסר 6 חודשים".
המדובר בעבירה פלילית אשר מעניקה הגנה מיוחדת לעובד הציבור במילוי תפקידו ונועדה למנוע ביטוי של מסר שלילי שיש בו השפלה, ביזוי ופגיעה בכבודו של עבוד הציבור בקשר למילוי תפקידו.
העבירה של "העלבת עובד ציבור" מצויה בחוק העונשין בפרק שעניינו "פגיעה בסדרי השלטון והמשטר" והמדובר בהגנה מיוחדת לעובדי ציבור בלבד ואין בחוק העונשין עבירה של "העלבה" כלפי אדם אחר.
מיהו "עובד ציבור"?
על פי ההגדרה בחוק "עובד ציבור" הינו, למשל: עובד לשכת שירות התעסוקה, חבר מועצה, עובד ממשלה, עובד בנק ישראל ועובד רשות מקומית ועובד רשות חינוך מקומית.
מהי "העלבה"?
"העלבה" אפשרית לא רק במילים אלא בכל דרך אחרת, לרבות "תנועות" ו"מעשים" שאינם מלווים באמירה כלשהי.
לשם ביסוסה של עבירת "העלבת עובד ציבור" אין צורך להוכיח כי עובד הציבור אכן נעלב אלא – די במעשה ההעלבה עצמו.
האם עובד הציבור צריך לדעת על העלבתו על מנת שיסודות העבירה יוכחו?
על פי הנחיות היועמ"ש (4.1103) העמדה היא שהעמדה לדין בעבירה זו תהא רק אם דברי ההעלבה נאמרו בפני עובד הציבור או שנאמרו בנסיבות בהן סביר להניח כי הדברים יגיעו לידיעתו של עובד הציבור והמעליב היה מודע לאפשרות זו.
העלבה "עובד ציבור" מול חופש הביטוי
חופש הביטוי הוא זכות נעלה אשר נועדה להבטיח את זכותו של האדם לבטא בחופשיות את רגשותיו, דעותיו, השקפותיו, תפיסת עולמו וגם את בקורתו על השלטון ומהלכיו.
האיסור על העלבת עובד ציבור, מעצם טבעו, מגביל ומצר את חופש הביטוי של האדם.
נוכח הצורך האיזון בין הרצון להגן על עובדי הציבור מחד ומרכזיותו של חופש הביטוי מאידך, קבע בית המשפט העליון (רע"פ 2660/05) כי יש לצמצם את הנורמה הפלילית של "העלבה עובד ציבור" למצבים חריגים וקיצוניים בלבד של העלבה, שמתקיים בה מבחן הודאות הקרובה לפגיעה ממשית ביכולת התפקוד של עובד הציבור, בהשלכתו על השירות הציבורי כולו.
מדיניות התביעה בהגשת כתבי אישום בעבירה של "העלבת עובד ציבור"
הנחיות היועמ"ש (4.1103) קובעות מדיניות של ריסון ואיפוק בהעמדה לדין בגין עבירה של העלבת עובד ציבור והקפדה על מניעת פגיעה בלתי מידתית בחופש הביטוי.
להלן יובאו חלק מהשיקולים שינחו את התביעה בהחלטה האם להעמיד לדין בגין העבירה של העלבת עובד ציבור:
1. חומרת האמירה – האם האמירה מצויה במדרג גבוה של ביטויים פוגעניים.
2. הישנות האמירה – האם מדובר באמירה בודדה או ברצף של אמירות מבזות.
3. מטרת האמירה – האם המדובר בדברי ביקורת או ביזוי לשמו.
4. אמיתות האמירה לכאורה – יכולה להוות נסיבות לקולא, אולם לא מהווה הגנה מפני אחריות פלילית.
5. נסיבות האמירה – אם נאמרה או פורסמה ברבים מדובר בנסיבה מחמירה.
6. הלך הרוח של המעליב – אם ההעלבה תוכננה מראש מדובר בנסיבה מחמירה.
7. הרקע לאמירה – יש לבחון האם האמירה נאמרה, למשל, על רקע אמירה מעליבה קודמת של עובד הציבור.
מחיקת עבירה של "העלבה עובד ציבור" מכתב אישום
לאחרונה ניתן פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (12266-05-09) אשר הורה על מחיקת העבירה של העלבת עובד ציבור מכתב האישום.
המדובר בכתב אישום שייחס לנאשם עבירות של דחיפת עובד ציבור (פקח עירוני), היזק והעלבת עובד ציבור.
נטען כי הנאשם דחף והפיל את הפקח העירוני וקרא לו "בן זונה, אפס".
בית המשפט קובע כי השימוש שנעשה במקרה זה בעבירה של העלבת עובש ציבור הינו פגום וכי האמירה הינה ספונטאנית ונאמרה ביחס לאמירות אחרות של הפקח.
בנוסף הסתמך בית המשפט העליון על דברי בית המשפט העליון ברע"פ 2660/05:
"הטחת גידופים או קללות, הגם שיש בהם אלימות מילולית, אך אין בתוכנם או בצורת השמעתם פגיעה בליבה העמוקה של כבוד האדם, לא יהיו "העלבה" אסורה, גם אם תוכנם ואופן השמעתם עלולים להיות קשים ופוגעים".
לאור זאת, בית המשפט כאמור, הורה על מחיקת העבירה מכתב האישום והורה על המשך המשפט ביחס לעבירות האחרות.
לסיכום – מומלץ אדם הנחשד בהעלבה של עובד ציבור לפנות לעו"ד המתמחה בתחום הפלילי מייד ועוד בטרם החקירה במשטרה.
עורכת דין פלילית שולמית קהלת-אורן מנחם בגין 48, מגדלי אביב, תל אביב טל. 03-5373410, פקס. 03-5373412, נייד: 052-4604346 http://www.plili.org.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
