תכונות המנהיג מאז ועד היום 

פרשת פנחס מתארת בצורה נפלאה ומדהימה מינוי המנהיג לעם ישראל, מה צריכים להיות תכונותיו, דרכיו והליכותיו. הבה נראה כמה עקרונות מנהיגותיים התקפים מאז תורתנו הקדושה ועד היום. נוכל להעמיק באמונתנו כי מתורתנו ניתן ללמוד עקרונות חינוכיים, ערכיים, חברתיים ומנהיגותיים. 

לא אחת אני שומע הרצאותיהם של "מלומדים" עדכניים המסתמכים על אריסטו ואפלטון, על אנשי הגות וחכמה מימים עברו, אך משום מה שוכחים את תורתנו שבכתב ושבע"פ. אינני שומע מהם כי ניתן ללמוד עקרונות חינוכיים ומנהיגותיים מתורת ישראל ומחכמינו מאז ומתמיד. אפשר וחשוב שאנו העם היהודי נשלב את רבי עקיבא, רבי יוחנן וריש לקיש, את הגר"א, המהר"ל והרמב"ם בדברינו, בכתיבתנו ובהרצאותינו שהרי המצוינות היתה מאז ומתמיד העיקרון החשוב ביותר בהתפתחותו וקידומו של העם היהודי. בכל אתר, בכל עיר וכפר, בכל התפוצות, למדו השכילו ופיתחו מוחם של היהודים ובעיקר המצוינות פרחה וצמחה. כך נבנה והוקם "ארון הספים היהודי" העשיר והמגוון שאין לו אח ורע בעולם כולו.

מותר לנו להסתמך על אחרים שאינם מקרב עמנו, שהרי "חכמה בגויים תאמין" אך מדוע רק בהם? אם אפשר ללמוד להשכיל להחכים ולהצטיין גם ובעיקר מתוך תורתנו. בודאי שיש תחומים מדעיים ורפואיים המתפתחים ללא הרף, כפי שאנו לומדים מתוך מקורותינו שהרי "אין בית מדרש ללא חידוש" (מסכת חגיגה). אך ניתן ללמוד גם מידע מחז"ל על קביעת ראשי חודשים, אסטרונומיה, או רפואה ודיאטה מהרמב"ם. ננסה להתמקד בתחומי המנהיגות והפעם רק מתוך פרשת פנחס שבספר במדבר, בו נבחר יהושע בן נון כמנהיגה של עם ישראל, במקומו של משה רבנו.

כתוב בפרשה:

טו וידבר משה, אל-יהוה לאמר.  טז יפקד יהוה, אלהי הרוחת לכל-בשר, איש, על-העדה.  יז אשר-יצא לפניהם, ואשר יבא לפניהם, ואשר יוציאם, ואשר יביאם; ולא תהיה, עדת יהוה, כצאן, אשר אין-להם רעה.  יח ויאמר יהוה אל-משה, קח-לך את-יהושע בן-נון--איש, אשר-רוח בו; וסמכת את-ידך, עליו.  יט והעמדת אתו, לפני אלעזר הכהן, ולפני, כל-העדה; וצויתה אתו, לעיניהם.  כ ונתתה מהודך, עליו--למען ישמעו, כל-עדת בני ישראל.  כא ולפני אלעזר הכהן יעמד, ושאל לו במשפט האורים לפני יהוה:  על-פיו יצאו ועל-פיו יבאו, הוא וכל-בני-ישראל אתו--וכל-העדה.  כב ויעש משה, כאשר צוה יהוה אתו; ויקח את-יהושע, ויעמדהו לפני אלעזר הכהן, ולפני, כל-העדה.  כג ויסמך את-ידיו עליו, ויצוהו, כאשר דבר יהוה, ביד-משה.  {פ} 

משה המנהיג פונה לקב"ה ומבקש כי ימנה מנהיג במקומו. ברור לו למשה חשיבות המנהיג המוביל והמשפיע על עם ישראל, היות ונגזר עליו לא להיכנס לארץ, מבקש משה למנות מישהו אחר במקומו, מנהיג שיכניס עם ישראל לארצו. ברור למשה הצורך במינוי יורש, אין זו טובתו האישית אלא למען הציבור, למען עם ישראל.

משה מבקש מבורא עולם "יפקוד ד' אלוקי הרוחות לכל בשר..." אומר הספרי, שכל הרוחות יוצאים מאלוקים. הרש"ר הירש מדגיש בפרושו כי הרוח היוצאת מד' פונה אל הלבוש הגשמי, כך משולבת הרוחניות המלווה את הרוח בכל בשר. הוא הנותן את הרוח לכל בשר והוא המקיים את הרוח לכל בשר, הבשר הגוף החומרי יתקיים יקדם ויגיע לאיכויות רק אם תשרה בו רוח שתביאו לחכמה ודעת. הרוח מוסיפה כישרון, אומץ וגורמת להתקדמות ולהתחדשות כל הזמן.

בורא עולם המקנה רוחניות לגוף הבשרי יבחר את האיש על העדה את המנהיג המתאים, יורשו של משה, המנהיג האמיץ והחזק יוכל ללכת גם כנגד רוחם של המתנגדים, כנגד רוחו של כל אחד אבל שיהא גם סובל דעות שונות. ממשנה התורה להבהיר כי המנהיג יהא בעל עוצמה ודוגמא אישית "אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם..." לא רק בקרבות, במלחמות, יהא הוא הראשון, אלא בכל תחום, הלשון של "יצא ויבוא" היא ביטוי לכלל פעילותו של האדם המנהיג כפי שממשיך להדגיש הרש"ר הירש. זה מבהיר את כישוריו של המנהיג בפעילותו הציבורית הכללית. הוא לא יתחבא לו בקונכיותו, אלא יצא אל הרבים המונהגים ויהא להם למופת בחייו הציבוריים והפרטיים, כך תהא השפעתו רבה ביותר, שמנהיגי הביניים שמתחתיו ינהגו כמותו בתפקידיהם הציבוריים.

בהמשך מדגישה התורה שהמנהיג דומה לרועה צאן, שצריך להיות "להם" כרועה כמנהיג. כך מדגישה התורה חשיבות המנהיג  הדואג לכלל, לצאנו, דאגה כללית להצלחת העדר, דאגה לכל העם, לכל פרט. בהמשך משיב הקב"ה למשה "קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו..." אנו נוהגים עד היום להדגיש האדם החכם הישר המנהיג הטוב והאיכותי- כ"איש רוח". הרוח האיתנה התגברה ביהושע על הגוף החומרי. היה הוא מלא רוח חכמה שמילאה כל אישיותו. 

כמה חשוב למנות מנהיג שיהא אדם ספוג ברוחניות, בחכמה ובידע, במידות טובות, המקבל דעות שונות וסבלן, עניו מחד, אך מאידך המנהיג צריך להיות בעל כוח והופעה, עוז ועוצמה כפי שנאמר למשה "ונתתה מהודך עליו..." הענקת הוד והדר, במדבר רבה כ"א מבהיר את הפסוק "קח לך את יהושע בן נון..." מנהיגות אינה רכוש שאב מנכסו לבניו, רק מי שיש בו תכונות יסוד של ענוה ותבונה, מסירות ודבקות ראוי להיות מנהיג. 

רב לוי יצחק מברדיטשב בספרו קדושת לוי מסביר "לכל בשר" שיהא שופט ומנהיג שילמד תמיד זכות על ישראל.

אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם מבהיר הרב עמיאל שהמנהיג יטפח את המושג המנהיגותי הידוע בדורנו - "אחרי" לדבריו יש שני סוגי מנהיגים האחד הרוצה למצוא חן בעיני העם הפוזל לסקרי דעת קהל, נגרר ומתאים עצמו לקהל, לרצונם. זה מנהיג שהעדה מנהיגה אותו. המנהיג האמיתי מרומם עצמו מעלה, הוא המנהיג המעלה העם אליו, אינו הולך אחר העדה, אלא הולך לפניה, מנהיגות מובילה ולא מנהיגות נגררת. 

יהושע כמנהיג הצטיין בשדה הקרב אך גם בחכמתו, בידיעתו, למד הוא תורה כל הזמן ממשה רבו. היתה בו חשיבות הלימוד (עפ"י מדרש הגדול בספר דברים). המנהיג עפ"י המקרא שלפנינו צריך שיהא מקובל על הציבור, מסור ונאמן בדרכו למען הציבור. אל לה למנהיגות להעביר המנהיג מדעתו ולהביאו לזחיחות הדעת. צריך הוא לדאוג לצורכי הכלל אך גם לצורכי הפרט. (כפי שמופיע במסכת ברכות) יהושע ניחן בחכמה, בתורה, בדעת ובכושר מנהיגות להשפיע על העם ללכת ראשון לצעוד בראש, לתת דוגמא לכולם ולהובילם בזקיפות קומה לכיבוש הארץ ולקיום מצוות. 

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי