טבריה ,טבריה לו היית מנהאטן 

 מהמרפסת ניבטת אליי הכנרת,טוב לא מהמרפסת יותר נכון מהמיטה... בקומה השניה בדופלקס שמזה כשנתיים הוא ביתי,

לרוב היא אפורה

מתמזגת עם השמיים..והיות והנוף שלי הוא קו ישיר לכנרת,ואין  שם נוף של בתי טבריה או משהו  אז קל לפעמים  להתבלבל ולדמות זאת לשוויץ או אילת...לפעמים יש כמה נקודות  קטנות הנעות באיטיות שם במים,סירות דייגים ישנות אולי שריד אחרון לטבריה של פעם(הדגה האוטנטית כמעט מתה בעיר...)

וכן כולם דואגים ומאוד אופנתי  "לבדוק את הפופיק של הכנרת ובכמה  ס"מ עלה המפלס..."

אבל מה עם העיר ממול?

העיר הכל כך נחשלת!המנומנמת!

עיר החשובה מאוד  לשלושת הדתות, עיר עם קברים חשובים שרידי תרבות והיסטוריה מאוד חשובים,נוף מהמם,

אך כאמור נחשלות

עיר בלי קניון!בלי קולנוע!! בלי רכבת!בלי קאנטרי!!

עיר עם אנשים שלא נעים לומר כשהאינטלגנציה ירדה לעולם הם כנראה ישנו  שנת ישרים..

עיר עם ניב ועגה משלהם,(מאוד דומה לירושלמים)

עיר שילידיה גדלו עם ערבים והדיבור והמנהגים נותרו בהם,

והלב נחמץ איך כולם ללא תיאום מראש משילים את העיר מהם כאילו היתה תפוד חם ובוער.."אני מטבריה?מה פתאום אני מגבעת אבני"(ישוב סמוך עם בתים פרטיים"בנה ביתך, לשם עברו יוצאי טבריה שהפרוטה קצת מצוייה בכיסם)

ויש גם אמידים מאוד בטבריה, ברחוב בו אני גרה  רחוב אחד העם רבים (הרחוב בו גר ראש העיר,אגב עליו אכתוב פעם פוסט נפרד)החווילות עם הבריכה המרצדס בחנייה או לפחות המזדה 6...(מכונית המועדפת מאוד על ידי הטבריינים)

וכן ראש העיר שנבחר בשל ממונו וכוחו ולא דווקא כשרונו או עשייתו...

והמאמר היה בעצם צריך להיות על אמנות ו או  לשווק את האמנות שלי(6 בבוקר זה מה שעלה לי בראש)

אבל זה יצא מאמר נוקב על העיר שהיתה ביתי שנתיים (מוכרת את ביתי מרגישה שמיציתי ,למרות שכמעט ומעכלת שאני באמת כאן)והתושבים שהם  קשי עורף וצרי ההבנה מחד אחרי שנתיים אני יודעת שהם גם מחבקים וחמים איפה שאף אחד בעיר הגדולה לא היה טורח..

שורדים חום נוראי ובלתי נסבל בקיץ,ומקבלים באופן סובלני ובלתי נתפס כמעט גזרות ,כמו רופא עור פעם בשבוע (במכבי) ועוד גזרות שלא יאים לעיר גדולה שהיתה אמורה להיות בירת הצפון!!

ולא אכנס פה להתחרדות העיר,בריחת צעיריה...

אבל המאמר היה כאמור  אמור לספר על האמנות שלי

ובעיקר  על התערוכות שאני ועוד אמנית עשינו!פרסמנו במקומון ו...

איש לא בא...!!!

כן היו סיבות ותירוצים שונים לא ראינו, לא היינו בעיר ועוד ועוד

בקיצור אין שוחרי תרבות בטבריה

(אם ריקודי עם זה תרבות אז את זה הם אוהבים כמו הליכות, הליכות הליכות שלצערן /של הנשים עבות הבשר זה לא ממש מועיל להם.

וכן לגבי התערוכה שהם לא הגיעו הם דווקא מציעים "לבוא לבקר בביתי" ו או שאביא איזו דוגמית וכשמראה להם כמה תמונות שנותרו ממשהו שצילמתי  במצלמה .

הם מתלהבים

ומבקשים בשקיקה מתנה...

כאילו בעצם היותי זרה בעיר ,או שהגעתי מהמרכז,הפכתי לנדבן הידוע,

או שהחומרים ועבודתי היא חינם אין כסף,

 קמצנים כבר אמרתי?!..

אז  היות וחיים פעם אחת

ודקה לפני שהנחשלות הדביקה תישאב אותי אליה

 החלטתי שזהו

מאנהטן הנה אני באה

(הייתי שמחה  להעלות כמה מעבודותיי להנאתכם  פה של עבודותיי האחרונות,)

אך נדמה לי שאין אופציה כזאת אז אפשר לראותם בקפה דה מארקר בפוסט שלי,

או בהומלס ,יד שניה יריד האמנים. ולא הם לא ניתנות בחינם:)

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי