מאת: נסים גבאי
מדברים על זה שלא מדברים עם סוריה המפנה כביכול יד לשיחות שלום.
הימין זועק: "מטומטמים תפסיקו לפנטז". השמאל בוכה: "אין מנהיגות בישראל שמוכנה להרים
את הכפפה".
לא מדברים על האבטלה הנוראית המשתוללת בישראל. לא מדברים על שכר העבדות
שמשתכרים רוב העובדים שכבר מצאו עבודה. לא מדברים על ההשלכות החברתיות הקשות על
החברה הישראלית הנוצרות כתוצאה מחוסר אפשרות להתקיים בכבוד.
לא מדברים על הניכור הענק בין עשירי ישראל המתמוגגים ביניהם בתחרות על המקום הראשון ברשימת ההוללים, לבין העניים כבויי האור בעיניהם.
מדברים על מזג האוויר. הדוגמה האולטימטיבית: בתוכנית הבוקר של ערוץ 10 מוצב לו ברייטינג מרכזי בחור חייכן המשסע שיניו הענקיות בחיוכים קורעי לב, ובפיו בשורות חיזוי כאילו והביא את בשורת הבשורות לאזרחי המדינה.
לא מדברים על הפקקים הנוראיים המקבלים פנינו כל בוקר מחדש בכבישים הפנימיים
והבינעירוניים - כאילו זו מכת טבע שאין לנו דרך להתמודד איתה. הנזק הכלכלי והנפשי של כולנו זועק לשחקים, והם מדברים על רכבת קלה או כבדה. מדברים עשרות שנים אבל לא
מבטיחים שנזכה לחיות עד שנראה התגשמות תוכניות האו טו טו.
מדברים על השחיתות. תוכניות טלוויזיה, רדיו וכתבות בעיתונים... מפרנסים עיתונאים שכבר אינם יודעים היכן לאחסן כל התקבולים שזורמים אליהם לאורך השנים.
אבל לא מדברים על הדרך האופרטיבית למיגורה. לא מדברים על תחילת הדברתה. כשכבר יש אדם נועז כמו זליכה שבא מתוך המערכת ומנסה לנקותה - נזקק הוא מיידית לאבטחה אישית. אלה הזועקים מבחוץ - דומים לכלבים נובחים הרואים עד כלות איך השיירה עוברת עם אפיריון אטום לקולותיהם.
מדברים על זה שאין לנו משטרה המגנה עלינו. לא מדברים על ההשלכות.
מה אמורים לעשות אזרחים שרכבם נפרץ? שרכבם נגנב? שביתם נפרץ? שלא היה להם כיסוי
ביטוחי - כי לא היה להם כסף נוסף למיגון - אחרי שהוציאו כל משכורתם הזעומה על משכנתא או שכ"ד, אוכל, חינוך ילדיהם, ביטוח חובה, ארנונה, חשמל, מים, גז, ודלק? האם כל המיסים כגון מס הכנסה, ביטוח לאומי, ומע"מ - לא אמורים היו לממן את המשטרה שאמורה הייתה לתת לנו את מיגון הביטחון הנחוץ הזה?!
מדברים על שלטון החוק. מדברים על השיוויון בפני החוק. לא מדברים על עליונות העבריינות על החוק. לא מדברים על חוסר השיוויון של העשירים והבכירים מול רשויות אכיפת החוק לעומת חסרי האמצעים.
משפט רמון, כדוגמית. כולם נרתמו למענו. אינני חורץ משפט על מידתיות ומוסריות אורך לשונו לתוך פיה של נערה צעירה. אבל ראו את דרך ניהול משפט הבזק נגדו? רמון ביקש - וקיבל מה שלא יכול לחלום עליו אף אזרח רגיל ומסכן מן השורה. אף אומלל שהואשם בטעות ונהרסים חייו וחיי משפחתו, אינו יכול למצות את הדין במהירות כזו, ועל משפט צדק פאר אקסלנס לאחר שנים של התשה - הס מלקוות. האם זהו משפט המדינה המתוקנת והמקבלת כביכול גיבוי עולמי על ניהולה הדמוקרטי והנאור? האם כל הזוהמה הנשטפת כל יום לביוב המציאות הקשה והרחוקה משלטון חוק תקין ומשפט צדק - אינו מהגורמים הראשיים לקטסטרופה המביאה לא פעם עד להתאבדויות?! האם אדם אחד שהתאבד שווה את טיוח הכלל שכביכול מראה אותנו באור נאור ומתקדם?! האם הנגטיב הכהה הזה מתאים למשפט שאנו כיהודים גאים בו: "המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא"?!
אנחנו מדברים הרבה, אולי יותר מידי - אבל נדמה כי המוטו המוסכם הוא: "מן הפה ולחוץ".
זה יותר גרוע מלא לדבר.
אנחנו מדברים, מבינים, זועקים - ואח"כ לא עושים מאומה.
עצם דיבורי הסרק - הם חלק מהסימפטום.
כגודל הציפיה כך גודל האכזבה.
כגודל האכזבה כך גודל הקטסטרופה.
כגודל היקבעות הקטסטרופה כך מעטים הסיכויים לשינויים.
כגודל האבסורד ההולך ומעמיק בין הרצוי למצוי - טוחנים אזרחי ישראל את עצמם למחלות:
מחד אנחנו עולים עם סטטיסטיקת גיל התמותה עם קשישים שמוכיחים כי הקידמה מאפשרת
להגיע לגבורות ולמעלה מכך, ומאידך אנו עוברים כמעט כל מחלה או ניתוח חירום צפוי או בלתי צפוי - כבר בגיל צעיר. מי הביאנו לסיבוכים רפואיים חמורים כאלה?
האם זה בא מנבכי המיסתורין - או שמא במו ידינו אנו מתרשלים וחודלים בכל מעשה ידינו
ותוכניותינו?
אנחנו מדברים.
אנחנו נמשיך לדבר.
אין סיכוי שנפסיק לדבר.
השאלה היא: למה רק מדברים, על מה מדברים, ומתי כבר נתחיל לעשות מעבר לדיבורים ו/או
ניתוחי דיבורי המועמדים הרצים לתפקידי מפתח בחיינו הציבוריים?!
מומחה תחבורה, עיתונאי, מנהל שיווק, ופעיל ציבור נגד עוולות ציבוריות.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
