הכיבוש הרומי נחרט כאירוע קשה ומזעזע בתודעתו של עם ישראל , בימי בית שני ידעה ארץ ישראל כובשים רבים : הפרסים , אלכסנדר הגדול , המלכים לבית תלמיי - אולם הכיבוש הרומי בא לאחר תקופה של שמונים שנה , שבה נהנה עם ישראל מעצמאות מדינית , הרחיב את גבולותיו , ואף הגדיל את תחומי בירתו. על מנת שנוכל להבין את הרקע לנושא הכאוב הזה , אשר מצויין אצלנו ביום ט'באב כיום אבל וזיכרון לאומי עלינו להגדיר ולהבין מהי גלות ? גלות – מהשורש ג.ל.ה הינה : " עקירה מאולצת של אדם ממולדתו … " , שזה בדיוק מה שארע ,עונש הגלות הפך את עם ישראל לעם המתארח בארץ לא לו .
חורבן בית המקדש השני היה מאורע חמור ביותר הן בתולדות עם ישראל והן בתולדות א"י - גלות בית שני הנקראת גם: " גלות רומי " – הינה תוצאה של החרבת בית המקדש , כיבוש ירושלים , כישלון המרד , גזרות השלטון הרומי ( גזרות השמד ) – כל אלה ריסקו את ההנהגה המסורתית של היישוב היהודי בירושלים , ובמיוחד את מעמד הכוהנים . הבחינה הדמוגראפית והרגיונאלית של החורבן . המרד נכשל , מנהיגיו נהרגו או נלקחו בשבי , הגליל וירושלים נחרבו , מאות אלפי אלפי יהודים נהרגו ונפלו בשבי – הוגלו , חלקם נמכרו לעבדות רומי . זאת לאחר שטיטוס בשנת 70 לספירה מלווה בגדודים רומאים כבש את ירושלים והחריב את בית המקדש השני פיזית , העלה אותו באש ! . אירוע זה כשלעצמו ללא קשר לגזרות הרבות ( גזרות השמד עליהם אפרט בהמשך ) שהטיל על העם הותיר טראומה קשה על העם , על פי תיאורו של יוספוס פלביוס – מאות אלפי יהודים נהרגו בירושלים ובשאר חלקי הארץ – כאשר חלק די גדול של השורדים נמכר לעבדות ברומא .
אדמות המורדים הופקעו ע"י שלטון רומי לטובת הסנאט הרומי – יש לציין כי לאחר חורבן בית המקדש עשו שליטי רומא כל מאמץ כדי למחוק את זכר ירושלים עד כדי החלפת שמה של ירושלים ל- " אלייה קרטולינה ". לאור האמור בכתבי יוסף בן מתיתיהו ובמקורות אחרים נוכל להעלות את המסקנות הבאות בדבר היקפו הדמוגראפי של החורבן וגורל שרדיו : כרבע מכלל התושבים היהודים הארץ מצא את מותו במלחמה . שעור זה כולל – את ההרוגים שנפלו במלחמה עם הרומאים , לרבות הפצועים , שמתו רובם מזיהום וחוסר טיפול , את ההרוגים במעשי הטבח של הנוכרים , ואת חללי הרעב והמגפות שהשתוללות בירושלים בתקופת המצור האחרון . יש לציין כי רוב השורדים מהיישוב ביהודי נשבתה בידי הרומאים הצעירים והחסונים שנשבו נשלחו לשמש גלדיאטורים במשחקי שעשועים באיצטדיונים ברחבי האימפריה – שם מצאו את מותם .
יתר השורדים נשלחו לעבודות כפייה מפרכות במכרות , או בצי רומי . היו ילדים וילדות שנשלחו לעשות מלאכה בבתי זונות . כל השאר נמכרו לעבדים בשווקים ברומא – רובם הוצא מהארץ בכח .
מסתבר איפוא שיותר משליש מין היישוב היהודי בארץ שנותר נמחה מעל פני האדמה , והיישוב היהודי הנותר קטן באופן משמעותי . הבחינה המדינית של החורבן : משמעותן המדינית של תוצאות המלחמה הייתה חמורה ביותר , עם חורבן בית המקדש נמחק גם בית הדין הגדול , הסנהדרין , כל אלה נעקרו מן העולם . ירושלים כמרכז חיים מדיני של האומה כולה , הפכה לאיי חורבות . אין ספק שלאחר החורבן לא נשאר ליהודים בא"י שמץ של אוטונומיה מדינית .
עובדה ידועה היא שהחיים היהודיים לא פסקו אף פעם בא"י ואת ירושלים החליפה במידה מסוימת העיר יבנה – בראשות רבן יוחנן בן זכאי , שהקים בה בית דין שתפס את מקומה של הסנהדרין בירושלים . הוא שהפך את יבנה וחכמיה למרכז רוחני ודתי גדול ולמעשה העביר את עבודת בית המקדש שנפסקה עקב החורבן למישור אחר של עבודת היחיד מול אלוקיו .
עובדות חשובות אודות בית המקדש והחורבן :
1. בית המקדש השני נבנה כ- 70 שנה לאחר חורבן בית ראשון ע"י גולי בבל ( עליית עזרא ונחמיה ) ששבו לירושלים לאחר שקיבלו רשיון מכורש מלך פרס – המקום בו נבנה בית המקדש נקרא " הר המורייה " או "הר הבית" .
2. בית המקדש השני עמד על תילו 585 שנה , הוא נחרב ע"י טיטוס – מלך רומי בנו של אספסיאנוס קיסר – בשנת 70 לספירה , לאחר המרד הגדול .
3. בניגוד לתקופת בית ראשון בבית שני לא היה מלך בישראל , ולא היו נביאים אלא רק כוהנים והמקדש .
4. עקב חורבן בית שני איבד העם את עצמאותו הלאומית לאחר שטיטוס העלה באש את בית המקדש ביום ט' באב אשר נקבע כיום אבל לאומי וזיכרון לחורבן .
5. המהר"ל מפראג מתאר את הגלות הקשה בשלושה תנאים :
א. ישראל לא נמצאים על אדמתם – א"י .
ב. הם מפורדים , נרדפים , מוכים ומפוזרים .
ג. הם נשלטים בידי עם אחר ביד קשה ללא שלטון עצמאי כאשר שלטון זה עושה כל אשר על ידו למחוק את הזהות היהודית , להפקיע אדמות ולהטיל גזרות קשות על העם תוך כדי מכירת שרידי העם לעבדות .
הפקעת קרקעות ושריפת העיירות - כגורם חשוב לגלות : אחת הסיבות החשובות לגלות שרידי החורבן , הינה הפקעת הקרקעות שביצעו שליטי רומי – בעיקר השתלטות על קרקעותיהם של המשתתפים במלחמה . יוסף בן מתיתיהו מספר שאספסיאנוס בסוף שנת 71 לספירת הנוצרים , הורה לנציב יהודה – בסוס ולפרוווקטור שלו – לברוס מקסימוס " למכור או להחכיר , את כל ארץ היהודים " , הואיל ורצה להשאיר את כל הארץ לעצמו . ( מלחמת היהודים , ז , 216 ) קריי הפקעת קרקעות לטובת האימפרייה הרומית – ager publicus " " . רוב הקרקעות המופקעות הפכו להיות רכוש האימפרייה , אולם מקצן נעשה לרכושו הפרטי של אספסיאנוס .דבר שהגביר מאוד את האיבה וההתמרמרות מצד היהודים שנושלו מהקרקע .
בחורבן ירושלים ובשריפת המקדש איבדו רבים את רכושם , תכשיטיהם והונם ,שנהגו להפקיד בלשכות האוצר של המקדש .
לא רק את ירושלים בלבד , השאיר אספיאנוס בהריסותיה . כך נהג בדרך כלל גם בערים אחרות , שנטלו חלק במרידה . במקרים רבים נטבחו כל התושבים , ואספאסינוס שרף לא רק את העיר , אלא גם את כל העיירות והכפרים שבסביבתה .
שריפת המקדש :
בעוד המקדש עולה באש , החלה מהומה רבה בחצרות הבית . הרומאים בזזו והרגו מכל הבא ליד , ילדים וזקנים , כוהנים וישראלים , גברים ונשים . ברגע מסויים הסתתרו כששת אלפים יהודים , רובם נשים וילדים – על אחד הסטווים בחצר החיצונה . הרומאים העלו את המבנה באש , וכולם מתו . לאחר מכן החלו הרומאים להרוס את העיר כולה . טיטוס ציווה על אנשיו לבער רבעים נרחבים בעיר , ובהם בניין מועצת העיר והעיר התחתונה ( עיר דוד ) , כולל הארמון של הלני המלכה . ביום העשרים לחודש אב החלו הרומאים להתקיף את העיר העליונה בבנותם סוללות על העיר בארבע מקומות . התנגדות היהודים היתה חלשה וסמלית , חיש מהר כבשו הרומאים את העיר העליונה – ובכך ירושלים כולה היתה בידם . לאחר שביצעו טבח כללי פרצה שריפה , והעיר נחרבה כליל .
ארץ ישראל לאחר חורבן הבית :
מבחינת תולדותיה של א"י , עם כל המפנה שחל בעקבות החורבן – נמשכים הדברים הבאים :
1. נמשכים הן המסגרת הכללית של הציוויליזציה ההלניסטית והן השלטון הרומי .
2. היישוב הנוכרי בארץ כמעט של ניזוק ולא נפגע מן המלחמה .
3. אף היישוב היהודי , שנפגע וניזוק בצורה קשה ביותר , הצליח בסופו של דבר להתאושש ולהתגבר .
4. ארץ ישראל המשיכה להיות בעלת רוב יהודי ( ולו גם קטן ) לא רק אחרי חורבן בית שני אלא אף אחרי מרד בר כוסבה . הארץ המשיכה להיות עוד מאות בשנים , בעלת אופי וחותם יהודיים מובהקים ! , שעוצבו בשעתם ע"י החשמונאים . היישוב היהודי בארץ נותר מרכז העולם היהודי כולו .
5. " כלום אין עמכם מת , היכלכם – שאייה , עירכם מרמס תחת רגליי , ובידי נפשותיכם ? " ( יוסף בן מתיתיהו , מלחמת היהודים , ו' , 349 ) – כך קרא טיטוס המנצח מהר הבית החרב באוזניהם של שרידי המורדים היהודים שנותרו בעיר העליונה של ירושלים , ממחרת שריפת בית המקדש . – דומה שמציאות זו מצדיקה לכאורה את דבריו היהירים של טיטוס – אולם לאמיתו של דבר הם היו נכונים רק בחלקם . ההיכל אכן נשרף וירושלים הפכה להיות שממה , אך העם לא מת ורוחו ונשמתו לא היו נתונים בידי הרומאים . בעולם כולו , באימפרייה הרומית ובאימפרייה הפרתית , היו עדיין מליוני יהודים . תנועת ההתגיירות שהחלה משגשגת לפני החורבן , לא פסקה מחמת החורבן . אדרבה היא המשיכה להתגבר ולהתפשט .
6. החורבן לא היה מכת מוות ליהודים , וליהדות – לא בארץ ולא מחוצה לה . להיפך רק עתה הופיעה היהדות בעולם כולו בשיא כוחה והשפעתה . בעולם ההלניסטי – רומי המסוכסך והמפורד של סוף המאה הראשונה וראשית המאה השנייה לספירת הנוצרים רב היה קסמה של היהדות , אף בקרב השכבות הגבוהות של החברה . כאן נתגלו אהדה עמוקה ליהדות וליהודים והתעניינות רבה בדת ישראל . ששיאה בתנועת ההגירה ההמונית .
גיל שמואלי , כותב מומחה - חבר הוועדה המדינית בליכוד העולמי חבר חטיבת בוגרי בית"ר בא"י href="mailto:gi_s@walla.comgi_s@walla.com">">gi_s@walla.com טל-פקס : 04-951-1963
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
