כתבנו טור ב Ynet שהכותרת שלו היא ש"בשביל סיכוי לקשר אמיתי צריך להתלכלך". תמיד מעניין אותנו לקרוא מה אנשים כותבים בתגובה לטורים, לאן זה לוקח אותם, איפה זה נוגע בהם, מה זה מעורר או מרגיז, ועם מה דווקא מסכימים. אחת התגובות – טוקבק 21 ליתר דיוק – נגעה מאד לליבנו. כתב אותה בחור שקרא לעצמו "לבד", וכך הוא כותב:
"עוד לא בן 30, לא רוצה שילכלכו עליי אז אני לבד. מפחד מהלוגיסטיקה של הזוגיות. מהמבחנים שאצטרך לעבור אצל בת הזוג הפוטנציאלית, אצל חברותיה וידידיה, אצל הוריה, אחיה ומי לא. לא רוצה שייכנסו ויחפרו לי בחיים עם הביקורת שלהם.
בעקרון גם אני הרחקתי ממני את כל האנשים – גם החברים הטובים לא מתקשרים כמו פעם, וגם אם כן – הם יודעים על איזה נושא לא לדבר (כן, האי זוגי הזה).
אני מפחד להיות זוגי, מפחד לחלוק עם האנשים את כשלונותי, לא רוצה שידעו שקשה לי למצוא עבודה, לא רוצה שידעו שקשה לי למצוא אשה, לא רוצה רחמים. אז אני מוותר על האיחולים, המחוות הטובות מצידם – כדי לא להיות חשוף לשאלותיהם על נושאי עבודה וזוגיות בהם אני מתקשה. לכל מטבע יש שני צדדים.
כך הבטחתי לעצמי שכל עוד איני עומד על רגליי אסור לי להיות בזוגיות. פשוט אסור. לא רוצה זוגיות אומללה, שסובבת סביב החוסר כסף. לא רוצה לחלוק עם בת זוג כשלונות של חיפוש עבודה, כשלון בטסט, כשלון ב.. לא חסר. כנ"ל עם חברים. לכן אני מרחיק ממני את כולם.
כך אני אי זוגי לעוד הרבה זמן, כי כשלונותי רבים מהצלחותי בתחומים בהם רוב האנשים נורמלים עם עבודה וזוגיות בעבר או בהווה".
"לבד" יקר, פתחת כאן כל כך הרבה נושאים. היינו רוצים לנסות להתייחס לכל הנקודות, ולדמיין שזו שיחה שאנחנו עורכים איתך:
"עוד לא בן 30" – אתה עוד צעיר. הרבה אנשים מרגישים מאד לא מתאימים לחברה, לחיים ולעצמם, בשנים שבין עשרים לשלושים. לקראת גיל שלושים, הרבה אנשים הולכים לטיפול, סדנאות, או עוברים תהליך שינוי פנימי כזה ואחר – ואז הם "מתעוררים" לעולם. עדיין מוקדם ויש זמן!
"מפחד מהלוגיסטיקה של הזוגיות" - למי שצופה בזוגיות מהצד, נדמה לפעמים שמדובר על לוגיסטיקה מסובכת. כל הזמן צריך להתחשב בצד השני, להקשיב לו, להיות איתו, ופתאום יש עוד משפחה שלמה וחברים חדשים שצריך להיות איתם בקשר. אבל האמת היא שרוב הבעיות בזוגיות בכלל לא קשורות ללוגיסטיקה ונושאים טכניים אחרים, אלא לאמון, יכולת לקרבה ונושאים יותר עמוקים. אז אל תדאג ללוגיסטיקה... זה יסתדר.
"מפחד.. מהמבחנים שאצטרך לעבור אצל בת הזוג הפוטנציאלית, אצל חברותיה וידידיה, אצל הוריה, אחיה ומי לא. לא רוצה שייכנסו ויחפרו לי בחיים עם הביקורת שלהם." – יכול להיות שגדלת בסביבה מאד ביקורתית ושוללת. עברת מספיק בחיים בתחום הזה. אין לך כח לעמוד במבחנים, אולי בגלל שהיית צריך לעמוד בהרבה מבחנים כשהיית ילד. ואולי בגלל שאתה לא חושב שתעבור את המבחנים של אחרים. אולי גם את המבחנים של עצמך אתה לא עובר? אנשים ביקורתיים עושים לעצמם את המוות, מציבים לעצמם ולעולם קריטריונים בלתי אפשריים, ולכן קשה להתקרב אליהם. מזל שזה לא זורם לך בעורקים ולא קשור לגנטיקה שלך: גם אם גדלת כל חייך בסביבה מרעילה, מבקרת ולא מפרגנת - אפשר ללמוד להתגבר על ביקורתיות!
" גם אני הרחקתי ממני את כל האנשים – גם החברים הטובים לא מתקשרים כמו פעם, וגם אם כן – הם יודעים על איזה נושא לא לדבר (כן, האי זוגי הזה)." - חבל שהרחקת את חבריך מעליך. אתה כל כך מפחד מביקורת מצידם, שאתה לא נותן לעצמך לשים לב שבעצם השאלות שלהם מביעות התעניינות ואכפתיות. כשמנסים לדבר איתך על זוגיות – בעצם מנסים להגיע אליך, אל מה שחשוב לך, מה שכואב לך. אבל אתה לא נותן לאנשים להגיע לחלקים ה"רכים" האלה בתוכך, כי אתה כל כך חושש להפגע.
"אני מפחד להיות זוגי" – יכול להיות שהזוגיות שהיית חשוף אליך בילדות, של ההורים או קרובים אחרים, היתה מודל נורא, שעדיף לברוח ממנו. יש אנשים שגדלים באקלים משפחתי מזויף, מרוחק, אלים, או סתם מגעיל – ובבגרותם הם מגלים שהם מפחדים מקשר, כל קשר, כי לא רוצים לשוב ולהרגיש את התחושות הרעות שפגשו כילדים. האם אתה מכיר כיום גם מודל של זוגיות אחרת? איך אתה יכול להתחבר למקומות של עידוד ותקווה?
"מפחד לחלוק עם האנשים את כשלונותי, לא רוצה שידעו שקשה לי למצוא עבודה, לא רוצה שידעו שקשה לי למצוא אשה" – היתרון הגדול ביותר בזוגיות טובה היא שיש מישהו שחולק איתך את החיים. קל יותר לשאת את הכשלונות אם אתם שניים (כמובן שאתה צריך להיות מוכן לשאת גם את הקשיים שלה) וכמובן שכיף יותר לחגוג את ההצלחות ביחד. אתה באמת חושבת שהקרובים לך לא יודעים שקשה לך למצוא עבודה ואשה? הרי הם רואים במו עיניהם שזה המצב... הסיפור הוא לא אם הם יראו או לא, אלא אם תדבר איתם על זה או לא – וכאן אנחנו חוזרים לנקודה של ההתרחקות שלך מאחרים. זה הפסד עצום של משאבים, שאתה מוותר עליהם.
"לא רוצה רחמים" – רחמים זו תחושה פטרונית, שנותנת לך טעם מר ומגעיל. מי רוצה רחמים? אבל יש הבדל גדול בין רחמים לבין אמפתיה, הזדהות, תמיכה, אהדה, ושאר רגשות שאתה יכול לקבל מהסביבה שלך. גם אם קשה לך למצוא אשה ועבודה – זו לא סיבה לרחם עליך, ואם לא תשקע ברחמים על עצמך – אין שום סיבה שאחרים יעשו את זה.
"אז אני מוותר על האיחולים, המחוות הטובות מצידם – כדי לא להיות חשוף לשאלותיהם על נושאי עבודה וזוגיות בהם אני מתקשה. לכל מטבע יש שני צדדים" – נכון, יש שני צדדים. כשאתה מוותר על המחוות של החברים, אתה מוותר גם על הקירבה שלהם. אם אי אפשר לדבר איתך אף פעם על מה שבאמת חשוב וכואב לך – אז כל היחסים איתך שטחיים ומזויפים, ולכן ממילא זה לא ויתור גדול. אבל אתה מוותר גם על הצד השני – כי גם לחברים שלך, ולבחורה שתחפש ותמצא, יהיו כאבים, מאוויים, צרכים, תשוקות ומשאלות. אם אתה נסוג מהחיים אתה מפסיד גם את החוויה של להיות בצד השני - שנמצא שם, קשוב, מכיל, תומך, מחזיק, חבר. מי שיכול להיות גם בצד השני – אף אחד כבר לא ירחם עליו אף פעם... חבל שאתה מוותר גם על החלקים האלה שלך, החלקים החבריים, החזקים, היכולים. חבל שאתה מוותר על עצמך.
"כך הבטחתי לעצמי שכל עוד איני עומד על רגליי אסור לי להיות בזוגיות. פשוט אסור" – חבל שאתה מרגיש שאתה יכול להיות בקשר רק כשאתה חזק. קשר טוב הוא כשלעצמו דבר מחזק ומגדל. אם היית מאפשר לעצמך להיות בקשר, עם חברים, עם בת זוג, היית מוצא כוחות חדשים בתוכך, ואז הטיפוס החוצה מהבור וקדימה במעלה ההר היה קל יותר עבורך. תחשוב על זה – הרבה פעמים זוג שגדל וצומח יחד, שצובר ביחד חוויות של התחזקות והצלחה, ותומכים אחד בשני בדרך – יש להם יותר סיכוי להצליח בהמשך, מאשר אלה שקיבלו אחד את השני כבר "מבושלים ומוכנים".
"כך אני אי זוגי לעוד הרבה זמן, כי כשלונותי רבים מהצלחותי בתחומים בהם רוב האנשים נורמלים עם עבודה וזוגיות בעבר או בהווה" – אם אין לך עבודה ואהבה זה לא עושה אותך לא נורמלי. תביט סביב, גם בחברה בחוץ וגם כאן בטוקבקים – יש עוד הרבה אנשים במצב דומה לשלך. וזה לא מפריע ולא סיבה לא לחפש זוגיות. חבל שאתה קורא לעצמך "אי זוגי" – בדרך הזו אתה מקבע את המציאות השלילית של חייך. אולי מצבך ישתפר אם תתחיל לקרוא לעצמך "בדרך לזוגיות". מחשבות מייצרות מציאות....
לסיום, אנחנו רוצים להתייחס לנושא שלא כתבת ולא דיברת עליו אף מילה, כי לפעמים מה שלא אומרים מלמד אותנו לפחות כמו מה שאומרים: המשפחה שלך. למרות שאנחנו לא מכירים אותך, אנחנו מרגישים שהמשפחה ממנה הגעת לא נתנה לך מספיק גב ותנופה בחיים. היא לא מקור לתקוה, עידוד וצמיחה. להיפך. נראה לנו שהחיים לא הקלו עלייך, כילד, ולכן לא פשוט לך להשתלב ב"עולם של הגדולים" היום.
יש כמוך עוד הרבה אנשים, שמכל מיני סיבות, שקשורות להיסטורית החיים, המשפחה והילדות שלהם - מתחילים לפרוח מאוחר. הבשורה הטובה היא שרבים מהם מצליחים בסופו של דבר לסגור את הפערים ולהשתלב. זה דורש הרבה אומץ ואנרגיות מצידך – אבל אתה יכול ומאד מוזמן להצטרף למשחק החיים.
נכנסת לנו ללב, ואנחנו מקוים שהצלחנו לעודד אותך לא לוותר על עצמך ולהמשיך הלאה. אולי יום אחד עוד תכתוב טוקבק או טור שלם – על השינוי שעשית, וכמה כיף להיות כבר בצד השני.
בהצלחה
מכון זוגות למכון זוגות ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי אישי וזוגי, לצד אימון אישי ממוקד למציאת זוגיות ואימון למציאת קריירה. במכון גם קבוצות יחסים וקבוצות "בדרך לזוגיות" לצד ערבי הכרויות slow date . המכון משלב סינטזה של אימון ופסיכולוגיה בטיפול קבוצתי ממוקד בנושאי זוגיות, יחסים ותקשורת בין אישית. http://www.zoogot.co.il>
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
