גאונים בהילוך סרק 

גאונים בהילוך סרק

מאת: נסים גבאי

אנחנו לא באמת רוצים שיהיה לנו טוב.אנחנו גם לא אדישים כמו שתמיד ניתן להאשים את הלא נודע.לא הייתי ממהר אפילו לחרוץ דין שאנחנו מטומטמים, כי ציוני הדרך של תותחים לא מעטים בתוכנו, סללו פריצות דרך נועזות לקידמה נקודתית וגלובאלית שרבים בעולם לוטשים אליהם ואלינו עיניים מקנאות ואוהדות.

יותר מזה – אינני חושב שמישהו סופר את המילים והשורות הללו, כי התשתית לכך כבר לא בטוח קיימת.

בואו ניקח מצב נתון של אירוע מפלגתי שבקלות מוכיח אותנו ככלל – לא חשוב מי ומה אנחנו בתוך הפאזל הענק הזה של אזרחים בתוך המדינה הקטנה הזו: הפריימריס לראשות מפלגת העבודה.

ראו את מפת המתמודדים ומיקומם בזירת מוח המתבונן, ואת התמונה שהתקשורת ציירה לנו: "אנחנו רק מדווחים – ואין לנו נגיעה בעובדות".

אהוד ברק חזר.

עמי איילון ניפח שריר.

עמיר פרץ מחדד חרבות חלודות – כשעליו גלימה ממלכתית.

דני יתום מנסה להוכיח שאינו חושב להישאר יתום רק עם דרגות אלוף מיל: "למה זה לא מצליח לי בפוליטיקה כמו לאלופים רבים אחרים?". לנחמה נספר לו שגם לא מעט אכזבות היו לאלופי מיל שניסו כוחם בביצה הפוליטית הישראלית.

אחרון חביב, אכן חביב הקהל ונטול "אהדת" הסקרים: אופיר פינס. גילוי נאות: עבדכם הנאמן תומך בו. אוה... זו בדיוק הבעיה.

מדוע לתמוך דווקא במי שאין לו כל סיכוי מול הסקרים המנבאים ניצחון לאהוד ברק ו/או לעמי איילון?מדוע לתמוך במועמד נחמד וטוב, אפילו עם קבלות חתומות ביד על עשייה ציבורית וממשלתית ראויה... כאשר העובדות שאינן אמורות לבלבל... קובעות (כמו בהספד): מועמד נהדר... אבל... ברור שאין לו סיכוי.

מי אומר?התקשורת.המקורבים לזה וההוא.ההיסטוריה המהוללת של קלחות הבחירות בישראל.

אחוז השכחה הגבוה בקרב הציבור הישראלי, שנבחרים אשר הצליחו בעבר לחדור לליבנו הדמוקרטי ולעמוד בראש הפירמידה, גם אם כשלו... הזמן עשה את שלו... ושוב: "בואו ניתן לו צ'אנס. הוא השתנה".

לכל הסאגה המוכרת והחוזרת על עצמה, מצטרפת עייפות החומר של הבוחרים – והנה לכם מתכון קבוע וידוע מראש לעוד וועדת חקירה...

עצם כתיבת המאמר הזה הפרוס כאן לפניכם, מוכיח על ראייה לא מערכתית של מערכת קורסת שאין כוח בעולם שיכול לתקנה.האם איננו זועקים יומם וליל: "לתקן, לתקן, לתקן...".אז עם הכלים האלה?

אם שכחתם, אזכיר לכם... לפני ואחרי בחירתו של כל מועמד שנבחר עם רוב עצום ושובל מאמינים בורקי עיניים מאחוריו... יש את המוכיחים בשער עם נבואות הזעם: "אסון גדול בא לישראל עם בחירתו של ראש הממשלה".

מה התוצאה? לא של הבחירה. מה עולה בגורלו של הכותב. המתריע?!מחד, זלזול מוחלט בו ובמשנתו... וסופו להיסקל בכיכר העיר "באופן דמוקרטי", כאשר על גווייתו ייכתב: "כאן מוטל האיש שהעז לכתוב נגד הבחירות הדמוקרטיות בישראל, ואפילו אלטרנטיבה לא הציג בפנינו".

הבנתם?התירוץ הסטנדרטי של כל מחודדי הלשון היה, נשאר ויישאר: "את מי תביא כאלטרנטיבה"?

הדוגמה העכשווית של הבחירות לראשות מפלגת העבודה, מוכיחה כאלף עדים שאין לנו שום רצון אמיתי לשקם את עצמנו.

קם לו עסקן מפלגתי מסוג נדיר, ומעז בעצת רבים הסובבים אותו ואחרים המעריכים פעלו לאורך שנות התבוססותו בבוץ הפוליטי הישראלי: "קום התמודד ועשה מעשה".

סיכוייו קטנים... במונחים ישראליים בלבד.

אופיר פינס צעיר מידי. האם זהו קריטריון להצלחתו של מנהיג? מישהו מוכן לערוב לבן 80 או 70 או 60...יותר  מאשר לבן 50 או 40 או פחות?! האם יש צורך להזכירכם מנהיגים לאורך שנות ההיסטוריה האנושית בכלל והיהודית בפרט – שצעירים רציניים וחדורי אמת ומנהיגות בליבם – חצבו הרים וצלחו עמקים?!

הוא אינו גנרל... ומי מאיתנו שוכח איזה שר ביטחון כושל עדיין מחזיק בקרנות המזבח? האם מעתה נחליט כי רק גנרל יתמודד לראשות המפלגה? מה קורה לנו? מחדלים נקודתיים יכתיבו לנו מהלכים איסטרטגיים שכבר מזמן הבנו כי הדרך להצלחה אינה דווקא בדרגות הצבאיות?

אהוד ברק כבר היה ראש ממשלה... ואם טעה... הרי שלמד מטעויותיו. האם כך הם פני הדברים? אז היכן טעה הציבור? כאשר בחר את אהוד ברק לראשות הממשלה, או כאשר העיף אותו ממשרתו זו?

גם מקומו של עמי איילון ראוי ביותר. מקומו חייב להיות בקידמת הבמה הפוליטית בישראל. השאלה הגדולה היא: "האם איש ביטחון רציני ואמין כמו עמי איילון, הוא האיש שכלל הציבור בישראל רוצה שינווט וינהיג כל מהלך חייו האזרחיים, חברתיים, כלכליים...? האם העובדה שבמשרת שר הביטחון נמצא אדם חסר כישורים ביטחוניים, מכשירה את הקרקע לעמי איילון עטור תהילת קרבות, לכבוש את ראשות המפלגה והממשלה?!

האם כך, טלאי על טלאי, נמשיך לבחור במנהיגינו ומיד לאחר מכן נתחרט או שבבושת פנים נמאן להודות על טעותנו... עד לימי קדם הבחירות שלאחר מכן?!

לא, אינני כותב מילה אחת לטובת אופיר פינס.אני כותב הרבה מילים רעות, עלינו.כל מילה שאכתוב לטובת האיש הצעיר הזה, יביא עליי תגובות נזעמות מהמחנות והאוהדים של המועמד האחר.ככה זה בישראל: הדרך הטובה ביותר להגן על המועמד שלך היא ההתקפה על האחר.לא חו"ח דיון עקרוני וענייני על מה טוב למדינת ישראל.לא חו"ח חשבון נפש על צורת בחירת המועמדים השונים לתפקידים בכירים במדינת ישראל.לא חו"ח ראייה מערכתית של העבר, הווה והעתיד – עם שלשול הפתק הנכון, בזמן הנכון, לנושא הנכון.

נשארנו במדינת סלאח שבתי.נשארנו עם הפרסומות הנבובות.נשארנו עם המקורבים שעטים לטרף.נשארנו עם הקומבינות.

הייתי בכנס שארגן אופיר פינס לרגל קביעת המזוזה במטהו החדש.אמרו שם את הדברים הנכונים, ללא בקשת תמורה עתידית.ניתחו שם את האמת הדהויה – לעומת האמת הנחוצה לפריצה אפשרית.דברים שנאמרים מהלב ע"י דורות של שורדים את שחיתויות הפוליטיקה הישראלית – אינם משפטים שיכולים להגיע לתקשורת.

התקשורת נשארה במקום רק עד הרגע שקיבלה את אתננה... ההודעה שאופיר פינס נחוש להתמודד עם האמת והחובה שלו עד הסוף. כאן כבר פסלה התקשורת את המשך השקעתה לשמוע דברים נוקבים שכולנו שואפים אליהם בתוך הלב פנימה: "למען עם ישראל, עד הסוף". לא עד הסוף שלו, אלא עד סוף המרוץ הכל כך נחוץ גם לאלה שהחלו נדבקים למועמדים שהסקרים יותר מחמיאים להם.

אף אחד לא מאמין שאופיר פינס יתמיד במועמדותו עד לסוף המרוץ.אני בטוח שכבר הגיעו אליו כל מיני יועצים בגרוש מטעם מועמד זה או אחר... ובפיהם הצעה שלא יוכל לסרב לה: "תקבל אכבר תיק בממשלה שיקים...".האם רוחה ועתידה של מדינת ישראל בפיהם?האם מעבר לרצונם כי מועמדם יזכה, הם רואים משהו או מישהו אחר ממטר?בדיוק כמו שיראו אותנו ממטר... רגע אחרי שמועמדם יזכה.         

מומחה תחבורה, עיתונאי, מנהל שיווק, ופעיל ציבור נגד עוולות ציבוריות.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי