לעיתים רק הגוף מבין.
מפינת החדר נשמע בכי. אישה בת יותר מ-60, פסיכולוגית קלינית במקצועה, ממררת בבכי עצום במהלך שיעור היוגה. במהלך התנוחה עלה בה זכרון, היא מספרת. לא יודעת בדיוק למה, אבל פתאום הייתי שוב הילדה הקטנה של אבא שלי . והבכי היה טוב. משחרר.
האימון ביוגה מפגיש אותנו לעיתים עם מתחמי כאב ומתח המוחבאים עמוק בתוכנו. התנועה הגופנית המתונה נוגעת באופן מקיף באזורים גופניים נרחבים – בשריר, בעצב, בבלוטות ההורמונליות, באיברים הפנימיים. היוגה, עבודת הגופנפש-רוח – עובדת והיא בעלת בסיס מדעי ארוך השנים (על פי עדויות היסטוריות וארכיאולוגיות כבר יותר מ-2000 שנה מתרגלים יוגה באופן רציף).
לפי היוגים, האימון תורם לאיזון וחיזוק אנרגטי, באמצעות אנרגיית החיים-הפראנה, הנטענת, מונחית ומחזקת את התפקוד ומעניקה חיות וחיוניות לאדם השלם.
הנגיעה במנעד הריגשי רומזת לנו על קשריהם הבלתי נפרדים של החלקים השונים המהווים "אותנו". ביוגה, אין הפרדה וחלוקה ולמרות השונות בין מרכיביו של השלם הם קשורים ומאוחדים תחת העצמיות.
הגוף זוכר את מה שהקוגניציה בחרה לשכוח, להדחיק. הנגיעה במתחמים המוזנחים והנשכחים שבגוף, מן הפנים החוצה בשילוב עם העמקת הנשימה, המזרימה חמצן רווי אנרגיה אל תוכנו, מעוררת את יצר החיים ולפעמים גם משחררת בו מקומות נצורים, תפוסים, מכווצים, מורסתיים.
כשהגוף מבין, החיבור אל הנרטיב, אל הסיפור - אינו בהכרח מובן. לעיתים הגוף זוכר ואיננו יודע מה הוא זוכר, מדוע וכיצד זה קורה דווקא עכשיו. הזיכרון עשוי להיוותר כחוויה, המתהווה מתוך רצף התרגול שבוצע ועל רקע גירוי-טריגר כלשהו, שלא תמיד ניתן לשים עליו את היד. את התרכיב המשחרר או המעורר לא ניתן לשחזר, כפי שלא ניתן לחצות פעמיים את אותו הנהר ורק הנוכחות במפגש האינטימי של אימון ביוגה מבטיחה לנו שאולי אולי, נזכה להרגיש.
מתוך חווית התרגול האישית אני מבקש לתאר את אותה הרגשה. זו כמובן חוויה סובייקטיבית. כמה אחרת היא דרכו של המדע העתיק בעולם שאינו יכול להגדיר חוויות במונחים אובייקטיביים, כפי שמנסה להגדיר המדע המודרני – ובוחר לתאר את המצבים בהם פוגש המתרגל, במושגים מופשטים, המותירים מרחב פרשנות והתנסות אינדבדואלי. מתוך החוויה האישית זכורים רגעים של ניקוי הראש ממחשבות על העבר ומתוכניות ודאגות לעתיד. שחרור הגוף מטרדותיו שהציקו רק רגע לפני התרגול (ולעיתים שבות ומציקות שני רקעים אחרי שהסתיים). תחושת ריקות ביחס להוויה שמסביב אבל גם מלאות ביחס לעצמי. לעיתים נפתח קו מחשבה, זכרון עבר ולעיתים צף לו רק רגש מזוכך; שמחה, אהבה, עצב, כאב. לפעמים צץ לו פתרון, נרקמת לה תוכנית מול העיניים והכל בהבזק אחד, שנשכח מייד ומביא אותי לשבור את הראש אחרי האימון כדי לנסות ולשחזרו. לעיתים, מיושבת מחלוקת, מובהר קונפליקט עם עצמי ועם הסביבה.
אבל בעיקר, הכי בעיקר: לא קורה כלום. עוד אימון ביוגה ועוד אימון ביוגה, נעים יותר, נעים פחות. שיגרה. לעיתים גם שיגרה משעממת. אין הבטחות ואחריות יצרן למי שמתאמן ביוגה.
הגוף זוכר ופוגש את הנפש בעיתוי המתאים לו. קבלת המסתורי, הבלתי צפוי, החוויתי היא הזמנה לחיים שיש בהם מן הרגש. חיים המועצמים מתוך מסגרתם, מתוך אורח החיים שהוא ביוגה, מפתח לאיכותם. מעניין, אך דווקא כשנשמרת מסגרת (אימון יציב, למשל) מתאפשרת העבודה הפנימית.
טל רביד - יוגה ותרפיה.
04-8711887
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
