המדרש מתאר לנו חשיבות ההידבקות במידותיו של הקב"ה. אין הוא מדגיש חשיבות לימוד תורה כפי שהקב"ה עושה, אף כי נאמר, ובהדגשה, "והגית בו יומם ולילה". לפני כל הגברת תורה, לפני כל התמדה ופיתוח האינטלקטואליות של האדם, שלב קודם לכל שכלתנות, הידבקות במידות. כפי שכתוב בתהילים "דרך ארץ קדמה לתורה".
שאלתי אלפי תלמידים במהלך השנים כיצד רוצים לראות את בית הספר בו הם שוהים? מהו בית ספר טוב, לדעתם, השיבו רובם ככולם – מוסד חינוכי טוב הוא מקום בו מקבלים יחס וכבוד. רבים אומנם הוסיפו גם אהבה, עידוד, שייכות ושיתופיות, כלומר: קבלת כבוד מהווה את רצונם העז של כל התלמידים. מניסיוני הרב למדתי, כי כל תלמיד בכל גיל מוכן לכל משימה, לכל אתגר, ערוך הוא לכל יצירתיות ופעיל בכל מאודו, יפיק כל אשר טמון בו, המוטיבציה תגבר, ובלבד שיקבל כבוד מהממונים עליו, או מחבריו. לעתים אנו נוהגים לבזות אנשים, להעליב, לפגוע, כל אלה הם ההפך הגמור מכבוד. חז"ל הדגישו רבות חשיבות נתינת הכבוד לזולת. יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך...
בעשרת הדברות אנו מוצאים את הדיבר החשוב של "כבד את אביך ואת אמך". מדוע לא נאמר שמור על בריאותם של הוריך, הגן עליהם? דווקא הכבוד להם מודגש. הם ההורים שגידלו אותך, טיפחו אותך, השקיעו בך כל שידם משגת. הבנים בראש מעיינם של ההורים ומאתנו מבקשים לכבד אותם. ולא בכדי דווקא במצווה זו נאמר "למען יאריכון ימיך". אריכות ימים מהווה מוקד חשיבות ביהדות.
תוחלת החיים תתארך אם רק נכבד את ההורים. אדם מכובד – הוא זקוף קומה, ראשו איתן ופתוח לכל משימה הכבוד מוסיף רצון לבצע כל משימה ולהעפיל על כל מכשול. והרי נאמר שאין דבר העומד בפני הרצון. נתינת הכבוד מגבירה את הרצון להרים כל משא ולחלוף על כל בור. ביקור חולים הינה אחת מן המצוות החשובות בתורתנו. החולה חש שהוא אינו בודד, שמשפחתו וחבריו תומכים בו. התמיכה היא בעיקרה רגשית-פסיכולוגית, ובעצם היא משרה בחולה תחושה של כבוד. המבקרים מכבדים את החולה ובכך מגבירים בו את הרצון לחיות.
ציינתי לא אחת חשיבות חיי החברה במוסד חינוכי, בבית, בשכונה ובקהילה. חיי חברה נכונים וחכמים הם כאלה, שהחברים מכבדים האחד את השני, נמנעים מאלימות פיזית ומילולית. הבסיס העיקרי ליצירת חברה בריאה הוא הענקת כבוד לכל אחד.
בבתי כנסת ובמרכזים קהילתיים, בחדר מורים או בצוות עובדים בכל מפעל, תגבר המוטיבציה להגיע לכל תפילה, להשתתף בכל שיעור, להימנע מאיחורים ומחיסורים מבית הספר או ממקום העבודה. אם רק נגביר את הכבוד איש לרעהו, לכבד אנשים על פי סדר מסוים בעליות לתורה, חתן תורה וחתן בראשית יינתנו תוך שמירה על כבודם של אנשים – רק מגביר את התחושה ואת הרצון להיות שייך לקהילה.
בפנותנו לכל פקיד, לכל איש שירות, אם רק נפנה בכבוד נזכר לתשובה וליחס הולם. הכבוד הוא תמיד הדדי. התגובות הן דו-סטריות. נתינת כבוד חשובה לכל אדם ובכל גיל.
אנו מדגישים במיוחד את הכבוד שיש לתת, להעניק, לזקן ולמבוגר, אך הכבוד חשוב לכל צעיר ונער ואף לטף. חלק מההתנגדות של הנוער למסכמות, חלק מהבריחה מערכי התורה נובעים מאי נתינת כבוד לצעירים.
תורתנו מבוססת על לימוד תורה, על האדרתה, על בית מדרש שיש בו חידוש כל הזמן ועל הנחלת תורה לדור הבא. נאמר – ללמוד וללמד. לא נוכל ליישם כדבעי רעיון חינוכי ערכי פילוסופי זה שהוא עמוד התווך בשמירת היהדות לדורי דורות או לא נבין כי בצד הלימוד התורני ממש חייבים לשלב את הכבוד, את המידות, איכות הלימוד תשתפר והנחלת התורה לילדינו תגבר אם נעשה הכול מתוך יחס של כבוד ואהבה.
בשנים האחרונות אנו עדים לשילוב הנפלא של האינטליגנציה הרגשית (E.Q.) בצד האינטליגנציה השכלית (I.Q.). הספרות העוסקת בחשיבות הרגש מתארת כי ניתן לנבא עתידו של ילד בעיקר דרך התייחסותו הרגשית (80%). אפשר ליצור סיטואציות חינוכיות-ערכיות וחברתיות המטפחות, מחדירות ומעגנות בילד הרגלים של מידות.
הרמב"ם מתאר שבעה תחומים בחינוך, מדגיש כי הראשון שבהם הוא ההרגל, כלומר: כל לימוד צריך שינון, כל דבר חדש הנרכש בידע, במיומנות ובמידות יש לתרגל ולתרגל. חינוך ילד או אדם לנתינת צדקה, לעשיית חסד, לעזרה לזולת, לא ניתן לטפח רק דרך התיאוריה, ובוודאי שלא בלימוד חד-פעמי. יש צורך בתרגול שוב ושוב. כך בחינוך לנתינת כבוד. מרגע היוולדו של התינוק ועד לזקנה יש כל הזמן לטפח מידת הכבוד שבנו. הרמב"ם, המהר"ל, הרב קוק ואחרים מדגישים חשיבות השילוב הנפלא והחשוב של השכל והרגש, של לימוד והטמעת השכלתנות, הידע, התורה, כאשר את כל הנרכש אופפים המידות שהכבוד הוא אחד החשובים שבהם.
במקומות רבים מאוד בגמרא אנו מוצאים החשיבות של נתינת כבוד, לכל אחד לכל אדם, כבוד לצעירים וכבוד למבוגרים ממך.
הגמרא במסכת מנחות מדגישה את החשיבות העמוקה והגדולה בשאילת שאלות, שהרי כל כולה של הגמרא הוא מחלוקת ושקלא וטריא. אך מה יעשה תלמיד החפץ לשאול שאלה ולהרגשתו רבו לא יידע את התשובה? אומרת הגמרא "ותקע סכין בגרונו" – ולא ישאל, כדי לא לבייש, כדי לשמור על כבוד רבך ומורך. אך אם תאב התלמיד לשאול, יעשה זאת אצל רב אחר בישיבה אחרת, העיקר... העיקר... לשמור על כבודו שלאדם.
נתינת כבוד היא מידה חשובה מאוד. על כל אחד מאתנו מוטלת החובה לשמור על כבוד הבריות. ככל שנרבה בכבוד האדם, נמעיט בלשון הרע, השמחה והטוב ישלטו בנו, וזו המתכונת המצוינת להיות עם נהדר.
- תואר ראשון ושני במדעי הטבע-ביולוגיה
- תואר שלישי בחינוך במנהיגות
משרות במשרד החינוך:
- 3 שנים מפקח על מדעי הטבע
- 12 שנים מפקח כולל
- 10 שנים מפקח מחוזי
בכל תחום פיתח מנהלים כמנהיגים, אשר הגיעו להישגים הטובים בארץ באזורם
ב6 שנים האחרונות מרכז את הקורס המכשיר מנהלים בבר אילן, וכמובן מלמד חינוך ומנהיגות באוניברסיטה ובעוד 3 מכללות.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
