לא פעם מגיעה בחיים הנקודה הזאת שמעלה בך ספקות. היא גורמת לך לשאול את השאלות הכי קשות. אולי השאלה הכי נוראית מכולן היא: מה הייתי משנה? או האם הייתי עושה דברים אחרת? בכל הקשור בתאונות דרכים, הנני בטוח שאנשים שהיו מעורבים בתאונות הדרכים, הן אם זה מהצד הפוגע או מהצד הנפגע מריצים בראשם את השאלות הללו עוד ועוד. לפחות אלף פעם.
הסטטיסטיקה אומרת שמידי שנה נהרגים למעלה מ- 400 בני אדם בישראל. וכ- 30,000 אלף איש נפגעים בתאונות דרכים. עם הסטטיסטיקות העגומות הללו אנו נאלצים לחיות ולהמשיך את חיינו, כאילו מדובר בעוד התקפת קאסמים על ישובי הדרום. לא תמיד אנשים מבינים את גודל האחריות שלהם, כאשר הם עולים על ההגה. היום להיות נהג בארץ זה כמו להיות טייס קרב. אתה אחראי על כל כך הרבה דברים וצריך להיות ער לכל כך הרבה פרמטרים שמשתנים עם כל שנייה שחולפת, בזמן שאתה נמצא על הכביש, אם זה בתנועה ואם זה בנסיעה.
בישראל קיימת הרשות למלחמה בתאונות הדרכים. למרות ששנת 2009 נרשמה כשנה, שבה מספר תאונות הדרכים פחתו באופן יחסי למספר האסטרונומי, שפקד את ישראל בשנים האחרונות. הרי שזו חצי נחמה. לאחרונה החלו בכנסת לדון בצמצום המשאבים לרשות זו. טענתם הייתה שמספר התאונות פחת באופן משמעותי ולכן אין צורך להקצות משאבים גדולים לרשות זו.
זוהי כמובן טענה מגוחכת שאין כמוה, שכן עתה בעקבות המודעות שגברה לתאונות הדרכים ואם באמת המשאבים שהקצו לטובת המלחמה בתאונות הדרכים עזרו, יש לעשות בדיוק ההפך. זה הזמן לבליץ קריג (מלחמת בזק) בכל הסטטיסטיקות הנוראיות. זה הזמן להקצות יותר משאבים, להגביר את המודעות, לפרסם יותר מודעות ופרסומות בעניין תאונות דרכים, נהיגה בשכרות ונהיגה ללא רישיון. זה הזמן להגביר את הלחץ. להקצות משאבים למשטרה ולרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ולהפעיל יותר אכיפה וכוח בכל הנוגע בהשתוללות בכבישים. יש להקצות יותר ניידות משטרה, יותר ביקורות פתע מחוץ למועדונים, היכן שהאלכוהול זורם ללא הפסקה. היכן ששיקול הדעת מאבד את עשתונותיו. הפיקוח נדרש גם בכבישים המהירים, היכן שכל אחד חושב שהוא שומאכר לפחות. דווקא במקומות הללו קנסות תעבורה נחשבים למועילים. גוברים הנתונים שאומרים שכל נהג שנתפס נוהג במהירות מופרזת וקיבל דוח כספי גבוה ואף רישיונו נשלל, מפחית משמעותית לאחר מכן את מהירות הנהיגה שלו.
קיצוץ התקציבים בעקבות "ההצלחה" של רשות הלאומית לבטיחות בדרכים, היא רק דרך נוספת לחשוף את הבורות העמוקה ששוררת אצל הממונים במשרד אוצר ובתחבורה. שכן בהעדר תקצוב כוחה של האכיפה תפחת משמעותית. כל זה יהיה רק עניין של זמן עד שנחווה את התאונה החזיתית הבאה שבה נראה את אהובינו נתמכים ומצליחים לקיים אורח חיים רגיל רק בתמיכתם של שירותי סיעוד. או שמא, מובלים לתא מעצר בעוון הריגה תחת הסעיף של נהיגה ללא רישיון או במקרים גרועים שמצריכים דפיקות רבות קרש שולחן החיים, נמצא עצמנו מובילים אותם בדרכם האחרונה לקבר. יש להבין כי המחלה הזאת של תאונות בדרכים אינה מקומית, היא עולמית. אבל בגלל שאנו מדינה קטנה, יש לנו יותר מה לאבד.
מומי קולמן - מומחה לאקטואליה ועסקים
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
