ישמחו השמים ותגל הארץ 

 

 

 

''ישמחו השמים ותגל הארץ''     

        

 

יום קיץ חורפי  

רוח נעימה מנשבת על גבעות העמק

האוויר נקי וחמים מחלימים

ממחלות החורף.

כל מה שה' עושה הוא עושה לטובה :

גם אם זה מזכך את הנשמה.

רק עם סבלנות ולאחר זמן נבין את פשר הסבל שנגרם עד כה.

 

 זכרתי את ההכנות לטיסה להודו:

ההתרגשות איך שכל מהלך מקרב אותנו אל היעד כל זריקה , כל קנייה תכנון המסע ושייכות המידע.

לבסוף מגיע רגע ההמראה נפרדים מההורים ,מסיבת חברים נשיקת פרידה אולי גם דמעה ונכנסים לנמל

את טעם החופש אפשר להרגיש מסביב עוד כמה יהודים מחייכים בדרך למזרח.

כאשר המטוס מאיץ ההתרגשות בשיאה רעש המנועים נותן עוד דחיפה

וכשהגלגל עוזב את הרצפה נשמעת אנחת רוחה אי אפשר לתאר את האושר של אותה השנייה אין אחד אדיש בראותו את ארצנו הולכת וקטנה.

עוד  לא מספיקים לעכל את התחושה והנה מגיעות הדיילות שואלות מה תאכלו ? מה תשתו? את פרטי המנה אינני זוכר ואת תיאורי המזון נשמור למקומות האקזוטיים במסע הקולינרי אך אל נטעה שכן זהו בעיקר מסע מזון רוחני

בשילוב טעם חופש וחיפוש אמתי.

 

 

 

הנחיתה

מעבר לצפוי היה חם וגל לחות למרות הלילה היה באוויר של דלהי.

עייפים ונרגשים חיפשנו את דרכינו למלון.

ההודים מי שלו שמע הם עם מיוחד וכדי להגעה אל העד לכך לנו יומיים

צריך להתאזר בסבלנות ולעמוד על המקח במוניות ובקניות מכל מקום בסוף הגעתי ל"מיין באזר" ריח השוק ועשן המכוניות התערבבו בגלגלי הריקשות

תמונה מן העולם של פעם בליל של עבר והווה פתאום השתנה מעמדך מאדם בינוני מהשורה לאיש עשיר בקנה מידה הודי לכל דבר.

שפע החנויות ומסות התיירים והאנשים זוהי הודו והיא לא סתם ארץ אלא תת יבשת

מהר מצאנו את המרכז הישראלי שם קיבלנו מידע ראשוני איך להסתדר בארץ הלא נודעת .

 

תשתה צ'אי בבה (אב רוחני )? שאל אותי הודי עם זקן וכמובן כאות תודה על המחמאה עניתי בחיוב , הנה  הלכתי לטעום את הצ'אי הראשון במסע.

למרבה הצער לאחר 11 שנה הטעמים קצת התפוגגו אבל באופן כללי המשקה הזה הוא תערובת של תה חלב ותבלינים הרחוב מצד אחד אחוז תזזית ומצד שני כולם מנסים להירגע ולתפוש שלווה לכן התקבצנו חבורה של 6 ישראלים והתחלנו לנו צפונה לי היה הרגשת בדידות מצד אחד וחופש מהצד האחר הניגודים בהודו: עוני  עושר יופי ועוני וכ"ו בולטים מאוד.

חשבתי ללמוד קצת יוגה ברישיקש אבל פחדתי שיגנבו את הכסף שכן רק הגעתי ועוד לא הכרתי אף אחר לכן החלטתי לעלות עת למנאלי לעשות כמה טרקים ולראות את הארץ. רוב הזמן מצאתי ידידים ישראלים ומחו'ל כי לכולם מחנה משותף רחב הם באו לנפוש בסבבה .

לפעמים תהייתי מי ישבור את מי במיקוח הישראלים-טיילים העקשנים או 800 מיליון הודים

לעיתים נדמה כאילו הם רק ניסו לעצבן אבל אולי היו אלו אי הבנות למרות שהם יודעים אנגלית היטב

כאשר שאלתי מי למד ממי האנגלים מההודים או להפך, שצריח לשים חלב בתה

לא קיבלתי תשובה ברורה כי אם להודו היה תה  קודם למה קוראים לזה "אינגליש תי" ?

 

לכן הזמנתי " ג'י (אחי\חבר) דו (2) צ'אי מילגה (יעני פאסיבול) ?

מילגה ו'אי נוט מילגה  - סאב מילגה.(הכול אפשרי)"

 

לאחר שבוע נפרדתי מהחברה שאיתם טסתי מהארץ כי נהגי הריקשות כל אחד על  דעת עצמו פידל לכיוון שונה מאז לא ראיתי אותם...

 

באחת הנסיעות לקחתי לוקל בס כלומר אוטובוס מקומי  וכשמו כן הוא לא- קל באס

צפוף ומרגישים כל מהמורה אבל אנשים חביבים קיבלו אותי בסבר פנים יפות ונתנו לי כבוד מלכים בשבתי ליד הנהג כי רק שם נכנסתי עם רגלי  ....גוד כארמה

 

חוק מסעדות הרגאי חייבים לעצור לאכול או לשתות משהוא לא בגלל האוכל או הרעב אלא בגלל בוב וסימן שזה מקום טוב אחרי הכול מה הלחץ יש  כסף שיספיק לשהות של כמה חודשים טובים וויזה לשנה?

 

הנוף הירוק ברובו ואמצעי חקלאות מיושנים ובניית כבישים ידנית בכמעט 100%

רעפים מלוחות אבני צפחה משהו גן חיות בחצר ומעיינות מים חמים מאפיינים את הצפון ושישת היא כפר שלו על מדרונות ההימלאיה שם עשינו כמה ארוחות ביתיות שקשוקה מירקות מהשוק וביצים טריות וכמה פרות טרופים קוקוס בשקל אננס ב5  וכו'.

התרשמתי מהיומנים המעניינים מכל מני סוגים של נייר אורז כבר רציתי לכתוב ספר אבל היומן נהיה אישי מידי . היה עונג גדול לסכם בו חוויות וספרים.

למדתי הרבה על אומנויות המזרח אם  כבר הייתי  שם ומשיחות עם אנשים

ערכי הבודהיזם וגם ניסיתי מדיטציות ושם ללא ספק מרגישים את הרוח.

 

היום בדיעבד יש מי שיטען שזה שעכשיו יש מצוקה זה בגין זמן ה"ביטול תורה" שהיה שם אך ללא חשבון הנפש שעשיתי שם מי יודע אם הייתי יודע היום מהו ביטול תורה בכלל.

 

אבל בכל זאת הייתי רוצה לתאר את אותם הרגעים של שלוות הנפש.

נזכר בבדיחה שרצה באותם הימים שמי שרוצה להירגע מהודו (מההודים)

טס לתאילנד ומי שרוצה להירגע מתאילנד יטוס להודו.

 

הנופים של הרי ההימלאיה בשילוב של החופש הבלתי מוגבל כמעט לעשות מה שרוצים מתי שרוצים ללא כל תלות בכלום. האנשים החביבים מכל הגילאים והעמים יוצרת מעין אוירה שכל יום למרות שאין תמיד תכנון ברור הוא מעניין .

בלילות מתכנסים לפעמים דירי הגסט האוס ומעבירים חוויות מרשמי היום שעבר וממליצים מה כדי לעשות ואיפה כדאי לבקר.

 

 

שאלתי מישהו תגיד כדאי לעשות כך וכך ?

תשובה :לך על זה אחי..

וכך נראה שיענה על כל שאלה

 

אז עשיתי טראק אחד של 4 ימים בעמק ברגל ולינה באוהלים ביקרנו בכפרים עתיקים שאסור לנגוע בבתים שמא יפלו וכנס של 1000 רופי למי שרק יעז לחללם

 

במעבר בין ההרים ששום מצלמה לא תוכל לתפוס כי הם כ"כ גדולים עצרנו לנוח אולי בגובה 3000 מטר ואיזה שנה מתוקה החלה ליפול על ענינו עד שהפורטר ( נושא כלינו) העיר אותנו ואמר שבגבהים האלו החמצן דליל ומי שנירדם לא בטוח יקום – אז המשכנו.

 

לפני שעלינו לכפר המארח החברה קצת התפזרו ולרגע לא ראיתי איש מאנ"ש מסביב רק איזה איכר

שאלתי אותו איך מגיעים לכפר  - חייך אולי לא הבין סימנתי לו מכאן? והוא נד בראשו ספק כן ספק לא שאלתי מהדרך הזאת אולי ושוב אותה תשובה לא ברורה ..אך מה יהיה הסוף  גם אם אכיף את כל העולם בסוף אגיע לאן שהו לא ?

 

המסעדות מגישות אוכל טרי וטעים "בעונה"  היא עונת גל התיירים והמבול שלהם הוא חיסרון למי שרוצה להתבודד לכן תמיד אפשר לטפס לכפר יותר גבוה ונידח

אך שם גדלה הסכנה משודדים וכו'.

 

היה מנת סיזלר ופלאפל וקולה מרק גרווי ועלו גובי (תפו"א ואפונים) לאחר שבועיים החלטתי להצפין ל"לה דאק" שם כבר יש מדבר מרוב גובה וריחוק מהים

אבל לפי קווי הרוכב האזור מקביל לחרמון הודים של הכפרים יותר רגועים מאלה של הערים הצפופות והנפאלים ללא ספק הכי נחמדים .

 

בלה עשיתי שיעור יוגה , לא היה למתחילים אז נכנסתי למתקדמים המדריך הצרפתי שם דגש על נשימות עמוקות

והקציב לכל תנוחה 3 דקות לאחר שעה או שעתיים הייתה הרגשה נפלא כמו לאחר אימון טוב חזרתי לגסט האוס והזמנתי ארוחת בוקר  אך כמה טוב לעשות יוגה על הבוקר זה משחרר וממריץ את הדם ומערכת העיכול ואתה מוכן לקרת יום חדש שיבוא עלינו לטובה.

 

יש שם אפשרות לעשות ראפטינג וזה היה נחמד לשנות קצת ממד תנועתי

עבותה בצוות וחוויה משותפת עם אנשים שלא הכרתי לפני כן

התחלופה של החברים שאותם אתה בוחר כרצונך ללא מחויבות נוטעת בך ביטחון במין האנושי אולי עוד יש תיקווה...

 

לעולם לא אשכח את הדרך חזרה למאנלי למרות שאומרים שהיא בטיסה אחת היפות בעולם כדי לחסוך כמה רופי וגם היה מספיק זמן החלטתי לנסוע באוטובוס היה גשום  הנסיעה לוקחת יומיים עצירה כל כמה שעות בפונדקי דרכים לא הכי  נקיים בלשון המעטה אבל מעוררי הערכה על דרך ההסתפקות במועט

והיו  ישראלים שאימצו מוטו זה והגיעו להישגים נאים בתחום...

 

מכל מקום בדרך קראתי את הספר "חזרה מטואיצ'י"  ועל דרך ההשגחה הפרטית

נקלענו לשיטפון שהחריב את דרכנו 10 ק"מ ממנאלי המיוחלת

 היו חסרי סבלנות או מאותגרים טיולית שהעמיסו את המוצ'לות על גבם והחלו לצעוד דוח במדרונות ההר ...

בעודי עדין אוחז את הספר בידי מנסה להבין איך להמנע מטואיצ'י 2

לקחתי את התרמיל על הגב חציתי בזהירות אל מקום השיטפון לצדו השני של הכביש שם היו כבר רכבים שהגיעו ממנאלי ללה ונאלצו לשוב על עקבותיהם כי לא נראתה ישועה בקרוב .

טיפסנו על גבי אחת המשאיות נדחסנו איזה 20 מטילים עליזים ובדרך כמו בסרטים דוהרת המשאית במורד השביל ומטילים שרוטים מדרך הקיצור מנסים לתפוס עלי נו טרמפ העלו עוד 2-3 אבל כבר לא היה מקום הגענו לבסוף לכפר וגם אחרוני המטילים הגיעו לאחר כמה שעות טובות של ירידה במדרונות ההימלאיה.

 

לקחתי נייט באס לדרמסאלה

כל פעם שפורטים  כסף מרגישים מיליונרים לפי שעה.

הנסיעה הייתה כ"כ מפחידה שבקושי העזתי לעצום עיין ולפעמים נופלים על נהגים שלועסים איזה תערובת של אגוז בטל שממריצה אותם יתר על המידה והכי אבסורד שכדי לחסוך חשמל הם לא מדליקים אורות גם בנהיגה בלילה...

 

להיזהר מלחטוף דרמקוט ממקלוד גאנג' סתם בדיחה מן משחק מילים משמות   

הכפרים שמעל דרמסאלה.

לאחר היכרות קצרה עם קופי הסביבה נכנסתי ללימודי בודהיזם ומדיטציה למשך 10 יום במרכז טושיטה...

 

מהם עקרונות השיטה איך לעשות מדיטציה  ואילו סוגים ישנם ?

 

 

שנתיים אחרי תום השירות הצבאי ועבודות בשכר גלובלי

הנה ברגעים הארוכים שמנסים להעלים כל מחשבה בזמן הישיבה המזרחית הארוך ,עולים וצפים אותם מחשבות על מסעות אלונקה מפרכים וימי עבודה ארוכים שמה בעצם הייתה מטרתם ? כאן על הכרית כאשר אסור לזוז מילימטר רק לנשום ולפלוט אויר פסגות יום אחר אחרי שעות שתיקה רבות הרצופה כל הסדנה מצחוק לא ברור מי התחיל הנזיר או התלמידים אבל בסופו של דבר באו קבוצות ומדריכים אחרים לראות מה פשר הדבר ....

 

הדרך להארה להיות ...

יום אחד שאלתי את המדריך : הוא אמר שצריך גורו כלומר עשה לך רב

הבנתי שמיציתי את המקום לאחר 3 ימי השתיקה טוב היה לחזור לחיים הרגילים אדם חדש מואר יותר סוף לעבודה הזרה.

 

אחד הכוללים החשובים בבחירת מגורים היא שיהיה נוף יפה וזה נותן השראה לכתיבה ויצירה ולהרגשה נעימה לקום בבוקר ולראות את ההרים המוריקים והנהרות השוצפים

 

נדדתי עם עונת היובש בורח מהמונסון וכאשר החל הגשם ארזתי ושמתי פעמי למדבר ראג'סטאן ראיתי ארמונות הראג' באודאיפור וקניתי כמה אבנים טובות סמי פרשס יש שם רובי סטאר   ואמבר שוות...

 

את החלק האהוב עלי בחופשה ביליתי בפושקאר הכפר הקסום על גדות האגם

על פי המסורת ההודית משם נברא העולם

שהייתי שם כחודש תמים וטיילתי על גמלים באזור

המדברי עם כמה ידידים שפגשתי מהארץ ישבנו לנוח על הדיונה לפתע משום מקום הופיע ילד מוכר קולה צוננת להשלים את הנירוונה  ...

 

אחרי הצהרים הולכים לצפות בשקיעה על רקע התופים באגם תחת העצים.

גלי הגעגועים לארץ , לחברים למשפחה תוקפים פעם בחודש  עוד טלפון לאימא ונמחה כמו החול בגלי הים ...

 

כאשר עולים מהאגם לרחוב הראשי פונים שמאלה כמדומני ואז מצד ימין יש את דוכן הצ'אי האולטימטיבי מקום קטן ומרווח ולקריאות המוכר החוזרות ונשנות צ'אי קרה גורמיגה , רדי, רדי, רדי  אתה מבין שמדובר כאן על צ'אי אליפות גורמה

צפיתי בהשתאות אחר פעולות  רקיחת התה על הגז בפינג'אן הוספו הל ונס וחלב מה שעשה את המשקה למעיין נס"ק חיובי מאוד הנצחתי את הרגע בתמונה  שלא אשכח אם היה זה חלום או הזיה...

 

הגשם הדביק אותי עד למדבר ולפסטיבל הגמלים לא נשארתי שמעתי שאמורים להציף את הכפר אלפי תיירים אז נסעתי דרומה למומבי  ב1998 שהייתי שינתה את שמה מבומבי המקורית היה שם שפע של אוכל מצוין וצ'יקן קארי  לפנים

ישנתי במלון צבא הישועה כי זה היה הכי זול באותו זמן כבר הרגשתי בטייל ותיק כאשר כי בגדי כמעט כולם נקנו ונטבלו בהודו עצמה גם למדתי את השפה באופן בסיסי מה שעוזר ואם לא יודעים הינדים מומלץ לדבר אנגלית במבטא הודי

אז מבינים אותך יותר טוב וחושבים שאתה ותיק אז לא מנסים לעשות את התרגילים שעושים על תיירים חדשים כמו לקחת אותם לחנויות בדרך ליעד או לקבוע מחיר לנסוע פיפטין 15 ובסוף הנהג\מוכר אומר  סיכמנו על פיפטי 50  וכ"ו.

 

גם ביליתי 4 ימים באשרם בפונה מדיטציות ועבודה רגשית מסוימת ושוב אותה תחושת חיבור לכלל בלבוש האחיד ובמסגרת כמו בדרמסלה רק שיש יותר מותרות מהמערב כמו סאונה ג'קוזי ומתקני ספורט...

היה נחמד לרקוד בכל מני סגנונות 5  שעות ביום הרגשת שחרור ושיפור הביטחון העצמי כתוצאה ממדיטציות שעובדות על נושאים רגשיים + 5 חיבוקים ביום.

 

אם היה כ"כ טוב למה עזבתי כה מהר האינטנסיביות , הייתי חולם כל לילה

שמתי בהתחלה חשבתי שבניתי כאן את עצמי חדש אבל זה היה  יותר מדי אז הבנתי את הרמז וזזתי להירגע בחופי של גואה...

 

הכול יותר זול בהודו מהארץ בערך עשירית מכיר ,מי יודע מה יותר יקר בהודו מהארץ ?

 שני דברים אינטרנט\טלפון וניר טואלט.

 

שם בין אנג'ונה לווגטור על גבי הרג'דוט (אופנוע רוסי או הודי) טועמי את החופש בהתגלמותו סע לאן שתחפוץ פעם שקיעה בחוף זה פעם טיול לתוך היבשת והים עושה את שלו ומרגיע את הלב והנשמה . רצועת החול רחב ועצי הקוקוס שמווים למקום מראה כשל גלויה נשאר רק להתאהב...

 

יש אנשים כמו מכורים עובדים חצי שנה וחצי שנה נופשים שם וחוזר חלילה ...

כי הודו ארץ חזקה  במראות בחוויות בריחות ובטעמים...

 

יש רכבות של יום יומיים כך מצאתי את עצמי ב 3 לפנות בוקר בתחנת הרכבת של ורנאסי איזה עיר עתיקה כבת 5000 שנה בנויה כמו מבוך מוח אם תרצה להתמצא לך בעקבות איזה הלוויה ותגיע בוודאי לגאנגס שם נשרפות הג' ומושלכות למים (אסור לצלם) שם יפה לשוט לפנות בוקר בערפיליים העולים ממי הנהר רואים איך כל החיים סובבים אותו :כביסה, רחצה וקבורה.

 

המיוחד שם היה גבינת שמנת של יק (בהמה טיבטית 2 אותיות)

ונחמד לקבל את ספלי החרסינה מתנה כי אלו הכולים החד פעמים שלהם

באוטובוס יש צוות שלם נהג ,טכנאי, כרטיסן ,סבל ומאותת כך מוצאים עבודה לכולם

 

המשכתי לכלכתה גם אוכל טוב וזול מרגישים את הקרבה לתאילנד במזון ובמרחק

 

איפה שהוא בין לבין קפצתי לנאפל  לאנפורנה ושהייתי בפוקרה כחודש ליד האגם

וטיילתי באזור היה כיף ומצחיק וקנטיננטאל בריקפסט הכוללת מיץ תפוזים, נס קפה, חביתה, מוזלי, סלט ולחם

 

לא אשכח את שוקי הלילה (אמריצר , צאנגמאי ובנגקוק)  דבר יפה לכשעצמו כאילו יש חיים אחרי המוות...

והארמונות

 

קיצור המשך המסע : תאילנד  (גן עדן עלי אדמות ובמיוחד צ'יקן קורנר הדרין ביץ'  קו פה נגן) , אוסטרליה וישראל

 

תודה לכל מי שסייע ועזר ובעיקר לה' שאפשר ברחמיו כל זאת...זכיתי

 

.בהצלחה לכל הישראלים בארץ ובחו"ל.

                                                                       

 

 

 

תפילת הדרך

יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתוליכנו לשלום ותצעידנו לשלום ותדריכנו לשלום ותסמכנו לשלום ותגיענו למחוז חפצנו לחיים לשמחה ולשלום (ותחזירו לשלום) ותצילנו מכף כל אויב ואורב ולסטים וחיות רעות בדרך ומכול פורעניות המתרגשות ובאות לעולם ותשלח ברכה  בכול מעשה ידינו ותתנני לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואנו ותגמלנו חסדים טובים ותשמע קל תפילתנו כי אתה שומע תפילת כל פה: ברוך אתה ה' שומע תפילה.

 

 

 

 

 

 

 

 

ישמחו איים רבים

 

 

זיכרונות  מהמסע ההוא צפים ועולים מדי פעם ואנסה לשבצם במקומות המתאימים

 

זוכר ערב שבת בקאנצ'נבורי ,תאילנד אנחנו(אשתי ו) חוזרים רכובים על גבי הטוסטוס חזרה לגסט האוס כאשר בראשינו מחשבות איך נכין את כל העניינים לשבת.

קצת עייפים מהנסיעה הארוכה שלא הובילה לשום מפל אך זיכתה אותנו בכמה במבוקים מיוחדים. נכנסים לכפר והנה טסה מולנו אישה על קטנוע וצועקת אוי אוי אוי מרוב לחץ כמעט ושכחתי שבמזרח נוהגים בצד שמאל ובדרך נס לא התנגשנו.

 

הצ'ולנט בושל על נרות נשמה .

 

כמה שנים לפי כן...

צלילת מעמקים חופשית  ללא בלונים הייתה אחת החביבות עלי ,לא לנסות בבית , הרעיון היה לשחות לתוך הים ולבדוק עד איזה עומק  מסוגל להגיע , לקחת חול או אבן ולעלות למעלה. לאחר אימוני בריכה רבים ניסיתי כן  בים סוף שזהה היה בהחלת חוויה מדהימה והגעתי אולי ל6 מטרים כאשר הבטתי מהקרקעית  מעלי עמוד מים כחלחל את הלחץ באוזניים שחררתי לפחות פעמיים בדרך למטה והופ ניטרתי כלפי מעלה תוך שחרור אויר דוחף מטפס ועולה בתוך בועות האוויר  א. כדי  שלא יתפוצצו הריאות מוציאים אוויר. ב. אין בו צורך כ"כ כי הוא כמעט ללא חמצן אך יותר קשה להתרומם ללא אויר שהוא קל מן המים בקול מקום טוב לנשום אוויר טרי שוב מעל פני המים . זה היה בגיל 17 נגיד אח"כ ניסיתי זאת גם לחופי יוון בטיול הכיתתי ויותר מאוחר אחרי הצבא בדיו  שבאוקיינוס ההודי ובתאילנד כמובן  .

ביוון הייתי צריך להתרחק מאוד מהחוף כי המים הו רדודים לא כמו באילת בבלו הול שזה קרוב לחוף אז התחלתי לחשוש מכרישים צללתי ושחיתי חזרה לחוף היה שם ביוון קטע כזה שהייתי בין האי ליבשת ועקבתי איך כתור נסחף במהירות ברוח ועובר בניהם .

פעם ירדתי לבד לסיני זה היא ממש לפני שחזרתי בתשובה ממש והנה  משנרקל להנאתי ודג נחמד בא לקראתי ואומר "בו איתי"  סבבה שחיתי בעקבותיו והנה חבר שלו דג יותר גדול כמה נחמד שחיתי אחריו והוא בלי לחשוב יותר מדי שט להנאתו יותר ויותר לעמק עד שפגש דג יותר גדול אז התחלתי לחשוד שמשהו כאן  קורה מי כאן בעצם הדג ומי הדייג ...

"כל העולם כולו כפר דייגים אחד קטן, גדול מאוד"

 

שיא הסכנה היה  כאשר בצהרי היום לאחר רכיבת טוסטוס של בוקר טרופי מנסה למצוא חוף גן עדן חדש הגעתי לאחד המקומות של האירופיים העמידים בגואה ככה מוואגטור ואנג'נה  למה לא לנסות את הים שם להפתעתי בים הגלי לא הייתה נפש חייה למרות החוף הומה אדם וחום היום . הורדתי חולצה ונכנסתי לים הרועש באמת היו שם גלי ארוכים מאוד עם הרבה קצף לבן אך בגובה קרסוליים מה כבר יכול לקרות נכון שהרגשתי זרימה ברגליים אבל זה שכיח נו נכנסתי עוד עד הברכיים זה כבר היה כמו הכנה לטיסה בחלל כאשר נשכבתי תוך שיניה נאלצתי לחתור ממש חזק כדי לחזור לחוף באיזשהו שלב ראיתי שממש מתחיל להתעייף ואז הבנתי למה אף אחד לא היה בים ברור שאין שם מצילים מכל מקום אחרי כמה דקות שבהם הייתי ללא מגע עם הקרקע הצלחתי לשוב ולעמוד יצאתי מתנשף אל החול והתחלתי לצעוד במבוכה חזרה לא תאמינו בערך 200 מטר של סחיפה.

 

 

כמה שנים לפי כן היית בטיול לבדי בחוף הדרין

שבקו פה נגן אז היה עבורי כשר למהדרין

מכל מקום כדור עף חופים היה חלק בלתי נפרד מהלו"ז היומי

ואז  יום אחד הייתה תחרות כדורעף חופים כאשר הבולטים שבזוגות היו זוג אוסטרלים מקצוענים ואחריהם התאילנדים וכו'

 זוכר איך הרגשתי נמוך בחול הרך בן זוגי היה אירופאי שעופף על פטרייה ו הזעתי כדי לתפוס הכדורים מלנגוע ברצפה

יריבינו היו תאילנדים ממין לא מוגדר כך שלהפסיד להם הייתה פגיעה במוראל הלאומי...

רצתי רצתי ממרחק 5 מטרים מקו ההגשה מכות פתיחה מהאוויר  כמו טילים ארוכי טווח אך דבר לא עזר לשלב הבא נגיע כנראה יותר מאוחר.

 

 

 כאשר  רוצה להירגע  נזכר בים בנוף והשלווה שהייתה שם מהערסל שבבנגלו המשקיף על מי המפרץ הטרופי = הכול ירוק, ממרומי הרכס  5 דקות מהחוף והמסעדות רואים את הזריחה מאיפה ? מהים בניגוד למה שרגילים בארץ שהשקיעה בים בהדרין יש אוכף באי שאפשר לראות מצד אחד שקיעה בים ומצד שני זרחה מהים זה היתרון באי קטן.

 

ערב אחד יצאתי לבלות כהרגלי בפאבים או סיבוב דיסקו שגרתי , רקדתי קצת כן היו שם כמה אנגליות צחוק ובידור פתאום ניגש אלי גבר   אולי בצורה מאיימת  לא חשבתי לסכן את חיינו בשביל אישה ש לא מכיר אז קשתי את סליחתו  "לא ידעתי שהיא אשתך , רוצה מים ?”

והוא ענה "אתם הישראלים לוקחים את כל הבנות" לא ידעתי מה לענות באמת כל האווירה של גן העדן הרומנטי הזה לא משאירה הרבה בררות אלא להתאהב.

מעניין שהיא לא הייתה באמת אשתו והישראלים לא לקחים את כל הבנות זו רק אשליה.

 

 

יום הולדתי במנזר הטיבטי נפל בדיוק בתוך 3 ימי השתיקה אך חברי  דמיין לא אכזב ושם שוקולד  ליד המטה ובמבטו איחל  מזל טוב ללא אף מילה

בוקר אחד עשינו מדיטציה טרנסנדנטלית הקבוצה נתבקשה לחשוב איך שיהיה שלום וטוב בכל העולם  בעניים עצומות  נו לאחר 5  דקות פתחתי את העניים ובהייתי בחלל  דמיין שאל לאחר מכן מה קרה ? אמרתי מה  עשיתי את התרגיל מהר  ויתר הזמן השתעממתי  . או אתה מפסיד את כל האקשן בגלל זה ביהדות מתכונים ע"פ הטקסט של התפילה.

 

כן גם יש גויים טובים כמו משהי אוסטרלית שבזמנה הפנוי הייתה יורדת לחוף ומרביצה ניקיון אל מול עיניהם המשתאות של הנופשים

פעם גרתי במעיין מלון ויצא לדבר בחצר המלון עם אורח אחד , גרמני שהזכיר את כוכב טלוויזיה משנות השמונים  שהערצתי היה לו  שפם ומכונית יפה ואולי היה חוקר פרטי באיים הקרביים אולי קראו לו טום בכול מקרה התייר סיפר כך "אני עובד באירופה בתור גנן  כל הקיץ אני מרוויח מספיק כסף כדי לממן את החורף בגואה ואח”כ חוזר לקיץ הביתה"

יפה לא ?

למה כ"כ נמשכים להודו בעצם? הרי יש שם המולה ורעש ? כן אבל גם זמן לשבת בשקט ולחשוב או לשתוק ולהקשיב אם אתה מטייל לבד אז אתה מרגיש מאוד את הבדידות שאיתך 24 שעות אבל כאשר אתה נפגש עם אנשים אתה יודע לתת להם את כל תשומת הלב

לכן לוקח יומיים למצוא חברה מה שבארץ ייקח חודשיים הן מבחינת האינטנסיוויות של המפגש היינו בארץ דייט  ממוצע ייקח 2 -3 שעות ובהודו 12- 6 או ללא הגבלה כלל וגם אין מקבלה תקציבית שקל אחד שווה 10 רופי 

כך מקום בארץ ברמה של 500 שקל יעלה בהודו 50 שקל או חמש מאות רופי זה אותו דבר כמעט באיכות  מקול מקום הישראלים שם מתחילים לחשוב במונחים שרופי 1 שווה לשקל 1 ומתמקחים בהתאם

אז אם הוויכוח מתלהט עדיף לוותר ולנסות מקום אחר כן צריך לדעת לשמור על מידות נכונות.

 

"הזמן האיטי עושה פעולות מהר"- הודו

"טוב לדוג בעד ארצנו" - דלידג

"להולד כל לילה מחדש"- ש'

 

בנפאל פגשתי את איאן בחור משכיל , רוקח בן 19 שמצא לכל בעיה תרופה שתרפא למשל עם שתית יותר מדי תזיע את האלכוהול החוצה בריקודים ותרגיש יותר טוב "  היה ממש נחמד לטיל איתו עשינו טרק בפאק הלאומי ונפגשנו באקראי אח"כ גם בתאילנד(תודה על האירוח ) לפרק קראו צ'יטואן פרק והיה סיפור להגיע אליו נסעתי למצוא את האוטובוס ושאלתי את המקומיים אם זה האוטובוס לצייטואן הם הנהנו  נראה שזה היה סוג של כן עליתי ולהפתעתי גיליתי שהאוטובוס נוסע בדיוק לכיוון ההפוך היינו איכשהו הם הבינו ועצרו אוטובוס נגדי שעברתי אליו וכך הכול הסתדר.

 

 

גם הייתה נסיעה אחת כאשר לפתע האוטובוס נעצר  התיירים המנומנמים מהדרך הארוכה התעוררו מה קרה? כולם לרדת האוטובוס לא סוחב בעליה . מה?

בתור קיבוצניק חונכתי על רוח ההתנדבות וירדתי ראשון לדחוף נעמדתי מאחורי הסולם שעולה לגג ,אחרי ירדו יתר הנוסעים והתחלנו לדחוף ובאמת האוטובוס במלא הגז התחיל לנוע בכבדות קדימה עוד מטר והנה הוא תופס תנופה מאיץ ומתחיל לזוז בכוחות עצמו ת דוחף ורץ וכבר רוב החברה נתקו מגע מאחור אז נתתי קפיצה אחרונה ונתפסתי על הסולם שבידי וכך היה טרמפ עליה של 250 מטר פרס על התנדבות מהירה.

 

הנסיעות באוטובוסים המקומיים ממש צפופים הספסלים צמודים ובתור תייר עם רגליים ארוכות יחסית נתנו כבוד לשבת ליד הנהג מעל המנוע.

ואפילו פעם אחת עם התיקים על הגג זה היה בפרווטי וואלי בדרך למעיינות החמים.

אבל יותר צפוף היה ברכבת של בומבי הייתי צריך להגיע וכדי לא לשלם למונית יקרה לקחתי את המחלקה הכי נמוכה אי אפשר לדמיין איזה צפוף היה שם תחנה לפני התחנה שהייתי צריך לרדת ניסיתי להתקדם בקרון לכיוון היציאה אך בקושי מטר של תזוזה , היעד הגיע ובשארית כוחותיי פילסתי דרכי בקפיצה לרציף תוך ש משאיר את התרמיל מאחור כי הרכבת כבר צפרה והתחילה לקטור ואז הוא נפלט גם כן לכווני תודה רבה על החוויה הלחוצה רמות כאלה  זוכר כעבור שנים בליל ל"ג (דחיפות) בעומר בקבר הרשב"י שם רק תהילים אפשרו להגיע ולנגוע בציון הקדוש אך לחלץ לאחור הכיפה כבר לא הייתה על הראש שם נשמע הפסוק "כל עצמותי תאמרנה יה ” אפשר היה לקפל את הרגלים ולהישאר תלוי באוויר מרוב דוחק מכל מקום כאשר ראו שאיבדתי את הכיפה בין כל ההמולה וויתרו  ופינו שביל נסיגה .

ותודות לאריז"ל במקווה ותפילת כוונה התחתנתי ב"ה לאחר שנה.

מכיוון שקצת גלשתי מתחומי הטיול לחיים  אולי הכול בגדר טיול  לא רוצה להתפאר במה שעבר עלי ולא לשעמם את הקורא אך דרך השתלשלות העניינים והלקחים שמפיקים מהם חשובה כמו הטומאה איך לאחר שנים של חיפושים ואהבות הגעתי לאן שהגעתי בהשגחה פרטית אז בוודאי שמתם לב שהתחלתי לכתוב לא לפי סדר המאורעות כי אם לפי סוג האירועים .

 

טקטיקות ואסטרטגיה.

כאשר יוצאים לבלות מה הגברים מחפשים ?

לרוב מין . ומה הנשים ? סתם ליהנות זה לא ממש מבטיח נישואין לתווך ארוך אולי מערכת יחסים קצרה אולי תתפתח לחיי משפחה יותר טוב להכיר בסביבת הלימודים והכי טוב מרקע דתי למה ? כי ככל שנקודת המוצא יותר טהורה מערכת השיקולים יותר יציבה , הינו למצוא אהבה שאינה תלויה בדבר  כגון מראה חיצוני או חוכמה אנושית הגם שהם מרכיבים חשובים בנשיאת חן  והיא אבן בניין ראשונית וחשובה אבל ההתאמה הנשימתית  וחיבור לה' הוא המטרה שלאורה יהיה אפשר לבנות בניין עדי עד.

 

עוד מקרה של עבודת צוות הייתה עם ידידי מהנעורים ק'  ערב תל אביבי אחד יצאנו לפאב שתינו בירה ונרשמנו  בתור על משחק הביליארד  אי שחקן בינוי והוא טוב ממני  ידעתי שאנחנו צרכים להכניס רק את הכדורים מסוג מסוים עם פס או בלי  . הצמד המנצח נשאר ועולה מולו  יריב חדש  כך אמרתי לו  אקרב את הכדורים כמה שיותר לחור אבל לא אנסה להכניס ואתה  בתור הבא תכניס .

השיטה עבדה להפליא ניצחנו כל יריב גם כאלה שהיו אחד לאחד טובים מאיתנו  אחרי 3 ניצחונות כבר לא היה נעים בכל זאת יש כאן עוד אנשים שרוצים לשחק ואנחנו תוקעים אותם  אז באמת היינו קרובים להפסד  שאלתי אותו אתה רוצה לנצח? בטח  אה טוב למה לא אמרת  התעשתנו ונצחנו שוב .

יום חורף אחד ליד קיבוץ בעמק הירדן יצאנו לטיול בטבע ירד גשם קליל לסירוגין והאדמה הייתה רווית מים ירדנו לירדן ואז החלטנו לטפס ישירות למעלה דרך המצוק , ק' הוא גם מציל במקצועו אז תמיד הרגלתי יותר בטוח לעשות  אתגרים ביחד . התחלתי לטפס ככה 30 מטר עד שהגעתי לקיר  של 2.5 מטר אחרונים לפני הרמה  הייתי צריך לנעוץ את הידיים  90 מעלות באדמה לא היה במה להיאחז האבנים והשיחים נתלשו בקלות משום האדמה הלחה אז  ככה תלוי בין שמים לארץ ניצבה  בעניי דילמה אם לנסות להמשיך (לא הייתי מאובטח ע"י ציוד סנפלינג כלשהו) או לסגת לאחור שזאת גם בעיה הנקודה הכי קרובה הייתה 3 מטר מתחת  חצי עיגול בקוטר 30 ס"מ    ודרשה הידרדרות  בזווית 80 מעלות  התייעצנו מה לעשות ו הידיים שלי כבר התעייפו והתחילו לרעוד מפעם לפעם גם האדרנלין הגבוה רמז שזה עסק רציני ועלי להחליט בקרוב אז החלקתי  בשיניה והייתי  בגומחה משם טיפסנו מסביב בבטחה.

 

טיפוס נוסף שזכור היטיב היה בזמן הגיבוש  . רצנו על דיונות החול כשעל כתפינו עמוד חשמל ואז עצרו העמדנו את העמוד על טילו והמדריך הורה למי מכם יכול לטפס עד למעלה כאשר הצוות מיצב את העמוד מלמטה ולתלות  את כובעו בראש העמוד ניסו שנים שלושה ארבעה ולא הצליחו להגיע עד לחצי ואז ניגשתי לנסות החברה נתנו דחיפה מהרגלים שכמעט העיפה אותי לשמים חיבקתי את העמוד מהעץ והודיתי לימי התעמלות המכשירים שבזכותם טיפסתי די בקלילות 5 מטר עד לראש העמוד עכשיו כל שנותר היה להושיט את היד ולהעביר את הכובע לעמוד אבל איך שהרמתי את הראש וראיתי את ראש העמוד נשבה רוח מערבית חזקה והעיפה את הכובע למטה איזה תחושת החמצה  ירדתי בגלישה ולא הבנתי מה בעצם ה' ממני רצה.

 

בימים ההם  בכושר ממש טוב לפני הצבא הספקתי לרוץ מרתון וטריאטלונים, צליחת כינרת ועשרות תחרויות ריצה  אופנים ושחייה ככה זה שאתה בן של מורה לחנ"ג  יום אחד יצאתי מכנרת לריצה קלה בעמק הירדן לכיוון ואדי פיג'אס ולפתע מולי נפגשתי עם אבא שם הוא ץ לכיווני שלום חיבוק  לא נמשיך ? לכס המלכות  שם למעלה בראש ההר יש שני סלעים ניצבים בזווית על רקע השמים נראו  בכוד זו הייתה חוויה כאשר ישבנו וראינו את העמק מלמעלה איך אפשר לדמיין מגורים בעיר ?

 

מרתון טבריה  היה סוג של ריחוף על פני 30 ק"מ ראשונים בכלל לא הרגשתי את עמי רק נהתי מהריצה ,האשים שעודדו  מחאו כפים ונופפו לשלום  אבל אחרי מושבת כנרת התחיל הקטע הקשה שהיה יותר ויותר קשה כמעט ולא היה קהל וגם כל מאגרי האנרגיה של השרירים הלכו ואזלו עוד ק"מ ועוד מתי כבר יגיעה קו הגמר  ברגע שדרכתי עליו נעצרתי מריצה ממש הייתי על סף היכולת להמשיך מטר נוסף  ממליץ על החוויה הזאת לכל אחד לפחות פעם בחיים קחו את זה בקלות  ולא לשכוח להתאמן הרבה לפני .2.5.10.21.30 ק"מ מרחק לאימון כמו כן הפוגות 10*200 מ' 6*500מ' , מתגברות 10*300 ועוד אימוני ריצה בעליות וכוח כיד הדמיון הטובה  יום קשה יום קל וגם לנוח ולתת לגוף  להיבנות בסופו של דבר רצתי בפחות מ 5 דקות לק"מ בתחרות והגעתי בין השליש הראשון של הרצים .3 שעות בערך בהצלחה.

 

אתם בטח שואלים את עצמכם מה קרה שהתחלתי לספר כל זה ומה זה חשוב כל העבר  ?תראו לאחרונה כיבלתי מסר  אומנם הוא היה בצחוק אבל לך תדע  ,שאיים לשחוט אותי אחד העבדים לו רק ש מוקף בערבים יום יום ולכולם יש גישה לסכינים כי זה כלי העבודה העיקרי כאן אבל הבנתי כמה החיים זמנים ולמרות שבדרך כלל שקט  אם לא נשמור על קור רוח במצבי לחץ לאן תגיע המלכות?

 

אז זהו הזיכרון ילדותי הראשון מצלמים אותנו , היום נעבור מהגנון לגן  ,יש לי עד היום את התמונה   פותחים את השער ואנו צועדים לעבר הגן זהו .

הייתה אוירה חגיגית והיינו לבושים יפה מעניין שרוב הילדות  כמעין בלק אאוט אחד  הדבר הבא שזכרתי  איך לפני שעלינו לכיתה א' תרגלנו כתיבת אותיות כתבתי מילה ארוכה שאין לי מושג מה משמע .

בטקס הפתיחה עברתי עם עובד שהיה מהבוגרים  תחת כפות התמרים .לימים - 26 שנה, נודע לי שגם הוא חזר בתשובה היה מהנדס  וגר באותו ישוב שגרה גם המשפחה של אשתי ויוצא לנו להתפלל ביחד  איזה עולם קטן.

 

 זוכר איך בילדות ואפילו היום האמנתי שאחיה לנצח  וכך אבחר אם ישאלוני היום  מגובה בדעת הרבי מלובביץ' שאמר  כך " היום  (שנות השמונים) או נמצאים בדור שהוא האחרון לגלות וראשון לגאולה  דור שבו אנו עברים לחיים הנצחיים חים שחדל לספור  ,השנים, כי אין מספר  . בילע המוות לנצח כמאמר הנביא .גברים נשים וטף  מיקמשמלן בוודאי שיזכו אבל גם זקנים שזכו לאריכות ימים יחיו חיי נצח.

 

באותו זמן גילפתי עץ בעזרת אולר שוויצרי חדש שקיבלתי מסבי ליום ההולדת הוא היה חד ביותר ואופס הלהב קפץ ועבר דרך האצבע מיד לחצתי על המקום הדם בקושי זרם למרות שהחתך היה די עמוק בבשר הפצע התאחה כלא היה  הייתי רק בן 10        .

  ערב אחד צפיתי עם אימא ערב חדש אבא גר בדגניה ראינו התקהלות של אלפי חסידים לבושים שחור והיא אמרה בחמלה הם בתוכים שהרבי שלהם לא ימות לעולם ובכך פרשתי בעצם להיות חסיד חב"ד כי עם ה' הסתדרתי ודאגתי להיות בסה"כ ילד טוב  ולעשות מעשים טובים אז גם לחזור בתשובה ... אך המציאות הראתה כי אין מנוס מלחזור בתשובה אם  באמת רוצה לחיות ולהתקדם באמת.

חז"ל דרשו שמי שמעמיד עצמו בסכנה מושך עליו את מידת הדין שמקטרגת .

 

 

 

תיאור בקצרה של חוויות הכרוכות הסכנת חיים :

נסיעה במהירות ועשיית "צלחת" בסיבוב ליד בית הקברות של בית  שאן – היה לילה הייתי נהג חדש ולא ממש הכרתי את גודל הסיבוב  כלומר ידעתי שהוא שם אבל למה הוא לא נגמר? לחצתי על הבלמים והאוטו החליק  סובבתי את ההגה לכוון זריקת זנב המכונית ולאשר הרכב נעצר הייתי עם הפנים לכיוון הירידה כל שעלי היה לעשות הוא להמשיך בנסיעה חזרה לקיבוץ ולעשות תשובה.

 

גם בתור נהג נגמ"ש שהייתי די שולט על הסטיקים פעם ירדנו במורדות החרמון מהר דוב והנגמ"ש משך בחוזקה למטה עד שהתעייפו  הידיים הייתי צריך להוריד הילוך אבל עם הייתי עוזב את הסטיקים הנגמ"ש היה טס מהר יותר כי הם היו גם הברקסים בכל מקרה ביצעתי את הפעולה והנגמ"ש זז ימינה לכיוון גדר המערכת כי יד שמאל הלכה רגע להוריד הילוך אבל מפקד הכולי חשב שאיבדתי שליטה והחליט ליתר ביטחון לתת לקודקוד אחר את הניסיון .

 

"באחת המלחמות" יצאנו לסיור תצפית מעל שכם  בשטח היו כמה כוחות בפעולה ועברנו בקשר לתדר שונה הולכים ומגעים לנקודה מתמקמים אנחנו יושבים מאחור נשענים על גב ההר מראה פסטורלי מה כבר יכול להיות ,איזה נוף יפה הנה נקלף איזה גבעול של חרצית וננשנש משהו לארוחת צהריים  ואז נשמע ירייה  מצד אחד ופגיע בדיוק מצדנו השני מה ? יורים עלינו? עלינו יורים ? אבל למה לא עשינו שום דבר  מלמלנו אחד לשני מיד המפקד אומר לתפוס מכסה  כן ברור  עכשיו יש מצווה , בצבא עם יורים עליך מיד להשיב באש אבל בעיה לא יודעים מאיפה ירו ויותר  חשוב לא יודעים מי ירה האויב או כוחותינו

המפקד אמר למטוליסט תן מטול  . איזה  ,תאורה או נפיץ ? המ שאלה טובה  , תחליט בעצמך .טוב בום לכיוון שורת הבתים הראשונה  אמבולנס נשמע וחילצנו בנסיגה לאחור

.למה לא עניתם בקשר שאלו מה לא ידעתם שעברנו לתדר אחר מזל שאף אחד לא נפגע

 

בד' זרקו אבנים והינו רודפים אחריהם כמו חתול ועכבר יום אחד היינו במחסום שנת 95

שהע' הילדים זרקו אבנים מההר לעבר מכוניות יהודיות שנסעו על הכביש למטה .בתור צלף הורו לי לירות על אחד מהם זה המבוגר מבניהם שנראה ראש הכנופיה .הפקודות היו שעליו להיות מעל גיל 16 ועלי לפגוע בדיוק מהברך ומטה (אחרת אסתבך) ואם לא אירה זה הרי סירוב פקודה הגדול נראה כבין 14 אבל אמר תירה  איך שיצאה הירייה קיוויתי  שלא אירה רע  ראיתי  בטלסקופ איך נבהל מיד כולם אספו את עצמם ונסו חזרה לכפרם מה שהיה יכול להמשך יום נגמר בשנייה אבל למחרת הם הופיעו עם אקדח מאולתר, ירו והחברה היו  צריכים לכבוש את כל ההר כל הכבוד לצבא.

 

איך הייתי תמים וחשבתי שיכול להיות שלום והערבים הם טובים אם רק נרדים אותם הכול יהיה שקט אבל המציאות מוכיחה אחרת לגמרה ויש לזכור עם מי יש לנו עסק

 

תרגיל מחשבתי  נניח שאתה מוכן לפנות ישובים יהודים תמורת שלום עלק האם אתה מוכן לפנות את עצמך ? הרי סתם מעבר דירה בפני עצמו זה סיוט , מה זה  יציאת מצרים לארוז להעמיס להעביר לפרוק לסדר לשנות כתובת ובירוקרטיה לעבור למקום שאינו טבעי לך בשביל מה שגם מן המקום החדש יום אחד יפנו אותך ?אין לדבר סוף לכן אסור להצביע לקדימה עם כבר למות אז בשמחה תצביע עלה ירוק  אה הם לא עוברים את אחוז החסימה אז שיתאחדו עם מפלגת הירוקים  לסיעה החדשה נקרא "עלים ירוקים"

 

נחזור להודו  מנפלאות הבירוקרטיה ההודית  העובדות היית חוויה לשנה אבל היא צריכה יציאה מהארץ אחרי חצי שנה , לא ידעתי ובמקרה שמי לב לעניין שבועיים לאחר החצי שנה הייתי באיזה עיר גדולה ונגשתי למשרדים על מנת להסדיר המסמכים שלא יהיו בעיות בגבול  חיכיתי שעות לפקיד טוב זה רגיל אבל העניין שלא היה אף אחד לפני  סתם יבוש , הקמתי קול צעקה אז אמר זה  הייתה הפסקת צהריים  (שעתים)  אתה צריך ללכת לגן לאן לגן הציבורי מול המשרדים שם מחת אחד העצים יושב על ספסל (זה המשרד שלו ) כתבן שיקליד את הטופס הרצוי  כן זה היה במציאות בסוף הכול סודר לא להאמין  יצאתי וחזרתי לש-לשלום

 

 ומיד התחלתי ללמוד הנדסאי תוכנה  את התואר קיבלתי לאחר 8 שנים עם הגשת עבודת הגמר הבלתי נגמר בפרויקט בית הספר להצלה שהציל אותי ממה ?

 

ואז הבועה התפוצצה ושוב לא הייתה תעסוקה המשכתי להנדסה בתל אביב גרתי עם בלומה  - סבתא חביבה ניצולת שואה  ושמעתי וראיתי מה זה לחוות כל יום את השואה מאז היא אמרה "ניצול מי שמת בשואה ולא החיים שקרויים ניצולי שואה היא גם הוסיפה שה' יצא דרך הארובות של אשוויץ "

 בסוף השנה כבר לא יכולתי לסבול מתמטיקה ואיבדתי טעם בלימודים הייתי בפיגור בפיסיקה והכול נהיה מאוד מסובך חזרתי לדגים לחוות ראם שבנגב  מקום שקט ומרוחק 30 ק"מ מבאר שבע זוהי ארץ הדרום 

לפני כן עבדתי תקופה בקיבוץ ואח"כ בתור איש תחזוקה במסעדה מצליחה  בנמל ת"א אנשים יפים ,אלכוהול ובעיקר תל אביב ללא הפסקה ויש הרבה מה לספר נשאיר כאן מקום

 

 

 

רק לעניין  ניסור עמוד החשמל עם המתח החי  זה היה יכול להיגמר לא טוב עם הייתי עושה את זה עם ג'קסון ולא עם המסור כפול השיניים שהבאתי מהבית

אבל חוץ  מזה ברוך השם בזכותכם מציתי את עניין הבילויים והמסיבות עד תום וגם למדתי כמה דברים בעיקר שצריך לחזור בתשובה

 1 ערב  פתיחה וערב עובדים לא חייב להיות לילה אחד  לא כולם יכולים לבוא באותו הלילה אז שיהיה שבוע וטוב שיש עוד סיבה לחגוג.

קיבלתי מתנה סט יפה של חומש עם פרוש רש"י ותרגום אונקלוס לאחר שהתנ"ך שליווה אותי מביה"ס נעלם  . קראתי ונחרדתי כמה עברות שלא ידעתי או לא ידעתי את חומרתן יש בידי יותר מאוחר אברך מכר סט  זהר במבצע  ידעתי שזה סוד ואסור לקרוא עד גיל ארבעים אבל לא יכולתי להתאפק ובחרדת קודש קראתי שורה מהר וסגרתי לראות מה יהיה

ובאמת למחרת קראו המנהלי ואמרו  "  אנחנו רואים שאתה עובד רציני ומשקיע כמה אתה רוצה לקבל ונעבוד על בסיס גלובלי " זה מאוד שימח אותי והופתעתי באיזה מהירות עניינים זזים בשמיים בכל מקרה לא נקבתי בסכום בשמיים והוא התקבל על השניים אבל אח"כ עבדתי כמעט פי שתיים.

 

 

 כן בדרום הייתי קורא פרשת השבוע ואור גנוז ומדרש תנחומה אפילו טלוויזיה לא ראיתי במסעדת ש' שמרתי שבת ואילו כאן העבודה הייתה 24 שעות כי הדגים לא מפסיקים לחיות בשבת ואז חוזרים לעבוד ביום ראשו  חשבתי ללמד את התאילנדית לנהוג במיול  בשביל שלא אצטרך לחלל שבת .

היה זה ערב שבת הנסיעה הלוך הייתה בסדר גמור  והיא נהגה במיומנות רבה  בדרך חזרה – מחווה ב לחווה א כ 10 מטר לני השער פתאום היא לוחצת פול גז וטסה לכיוון השער  צועק לה STOP והיא ממשיכה וצוחקת לא היה  ברירה לחצתי על הברקס בעצמי ונעצרנו מטר לפני השער חשבתי שנרגעה והבינה שטעתה בדבשה אך כאשר עזבתי את הברקס היא מהגז לא הרפתה והמיול קפץ נגח ורמס את השער הכניסה הייתי בהלם מה את רוצה להסתבך בכוונה  והמשיכה במרוצה מהדרך סטתה על הדשא עלתה וסנטימטר מעץ תמר נמוך נעצרה שוב באותה השיטה כאן  נרגעה ואמרה  תנהג אתה כשכולה באו למשמע ההמולה ראו אותי (על יד ההגה ) ושאלו מה כאן קרה?.

 

לעתים היו באים לחווה הבעלים (מיליונר) , כריש דגים, ראש עיר או מועצה  הינו מכינים סעודה ואוכלים וזו הייתה אפשרות להיפגש עם שועי עולם שבשבילם החווה הייתה יותר ציונות מעסקיים אבל דברו לא זוכר על מה המנהל אמר לי לשבת ולשתוק אבל יום אחר הרהבתי עוז ושאלתי   קראתי בספרים על יהודי שנשאל לעסקיו וענה "פעמים מרוויח ופעמים  מפסיד"

האם יש דרך שתמיד אפשר להרוויח  הייתה שתיקה קצרה וענה כן עם בונים תיק השקעות מיוחד שמורכב מכך וכך אז לא פסיד אבל  יש מצב שחברה מרוויחה המון אבל המניה שלה יורדת בכל זאת ...

 "היום  יודע שהפרנסה תלויה לו ק בארץ אלא גם בשמים"

 

תומר קרא   לבוא לעבוד אתו במטע התמרים בשדה אליהו – קיבוץ דתי שומר שבת  הוא היה גם בן אותו קיבוץ שגדלנו ביחד והיה חבדניק למופת  כאשר עזבתי את החווה הוא התקשר ולאחר זמן לא רב מצאנו את עצמנו קושרים אשכולות חיאני בגובה 15 מטר ברוחות אחר הצהריים  תוך כדי שהעץ נע שמאלה וימינה אנו דנים בעולמות עליונים ועם יש משיח כן איפה הוא כאן אתו  מה כאן על העץ? כן כן . אהבתי את הרעיונות  האלה שמצריכים קצת יציאה מהמציאות הגשמית .

וככה לאט לאט עיכלתי מה זה יהדות, תפילה , תפילין  כאדר נגמר הגדיד שאבו אותי למדגה ושמחתי לחזור כמו שדג חוזר למים.

 

מוקדש לרגל 100 שנה לתנועה הקיבוצית

 

 

 

 

ירעם הים

תקציר

המשך סיפור קורות חיים תהליך התשובה מציאת השלם הולדת הילדים וגידולם

אם ירצה השם.

ועוד סיבות שהובילו לחזרה בתשובה

נודע לי שהייתי טיפוס רוחני איך בגיל צעיר הרגשתי שמציתי את העולם החומרי כי באמת לא היה חסר דבר מן מציאות של שפע חומרי וגם לא דרשתי דברים יקרים מה שהיה בקיבוץ הספיק פעם הינו בכותל בתור ילד ביקשתי טלוויזיה צבעונית אז זה היה חידוש ומיד קיבלנו !? היום הייתי בשמחה נפטר ממנה אבל לא נותנים  ועוד ביקשתי אח זה התמלא  לאחר מספר שנים אבל הצד שמשך אותי לכיוון הרוחני הוא ששמתי לב לכך שיש עולם שמעבר לתפיסה החושית עולם של דמיון ושידורי דת ומדע של גלי המח  והיה אחוז מעל הממוצע שניחשתי שמות של אנשים ומקומות שמהם הם באו בצורה די מדויקת מה שהבהיר את ההרגשה שמחשבות לא מוגבלות לגולגולת ודרך מעין טלפתיה אפשר לקלוט אותן  .

 

 

 

רציתי לספר סיפור לא יודע אם הוא אמתי או לא מציאותי

כך סיפר חבר ששמע מידיד מארץ נגיד...

 

באותה מדינה אסור היה לגדל או לאכול "תותים" לא הממשלה התירה לא החוק ולא הסדר עם המשטרה הייתה יודעת כי גידל תות אחד בבית היה נידון כסוחר תותים וכמובן שהקהילה בישוב לא תמחה ברעיון ל אף שחלק מחבריה אהבו תותים אם כל זאת ידעו כולם בסתר ליבם שתותים זה רע לגוף ולנשמה אך אותו בחור כבר היה כה מכור נפשית לתותים היה מסור מה שהיה בידו להשיג היה מרוסס ורעיל  אמר בליבו : ריבונו של עולם גם הקשיב השטן עם אצליח לגדל בלי להיתפס ובלי שחיה רעה תוכל את היבול או שיתגלה ע"י משהו – דבר שנראה כסיכוי קלוש וסיכון מיותר אז אחזור בתשובה  כי אדע מידך זה היה וכך צלח בידו כי לעסקה שטנית כזו גם הס"מ לא התנגד .

בוקר בוקר כאשר קם משנתו הביט לעציץ שלצד מיטתו  חייך ואמר הנה נבטו להם כמה זירעונים קטנים ותמימים כמו שועלים את ראשם הרימו וזקפו גבעולם איזה עולם מושלם  וכך גדלו פרשו שני עלים ואח"כ עוד שניים ולאט לאט נפתחו הידיים אוי כבר נהיה צפוף על המרבד הירוק יש להפריד ולשתל יותר רחוק   והופ נהיה שדרת עציצים בין המיטה לחלון  כאשר עלו וטיפסו עוד ועוד והחדר לא ידע את פשו מרוב אושר חשב שהוא בטיול של החברה להגנת הטבע , מל מקום האזור הוגדר ככניסה לחברים בלבד כי תותי בר  עדיין אין מותר . כאשר הגביהו רום נאלץ להעלותם אל הגג במקומם החדש סוף סוף ראו את השמש בישירות מוגנים מהתמר  וממדרגת המרפסת עלו וצמחו למחצית המטר בשבת ישב בניהם וקרא בפרשה כלו היה בארץ רחוקה והענפים הדקים נתנו נשיקה  זה כל מה שהיה עד שהגיע השעה לעבור שוב דירה אל הטבע ניבחר מקומם בקפדה מקום שהעין אינה משיגה בין ואדיות  בשליש הגובה החורף השקה והרוח נשפה עד שהגיע זמן הקטיפה  .

 

אבל במה טעה הבחור חברו של ידידי כאמור ? כודם כל לא מעמידים את ה' בניסיון ותנאים הוא לא עובד אצלך אלא אתה אותו חוץ מזה את  עוונך אתה תישא וחשש בלבך גם כעבור עשרים שנה של תשובה

 

"להסתכל לעבר מותר אך אין להביט לאחור בצורה של חוויות החוויות כדבר חיובי אפילו שממנו צמח משהו טוב הוא כשלעצמו - רע.”

 

 

תשובה מוחקת  אבל המירוק הסופי להוציא את הרושם זה סיגוף לא קטן

.גם ציצית.

יום אחד שמעתי בת קול שאמרה משהו מחבריך ימות " הבטתי לכוון דרום מזח זה משמע באופן עמום מקו האופק החום.

 

זאת לא הייתה הפעם הראשונה כבר למדתי שיש להתייחס לקולות האלה ברצינות אז לא ידעתי מי  זה יהיה ואף עברתי בין כל מי שנקרא בדרכי מחברי ואמרתי לא תזהר -שמור נפשך אך גם הפעם את הגזרה לא הצלחתי למנוע  עד שנתקלתי במאמר חז"ל שהיכה בי כי חבורה שנפטר אחד מחבריה צריכה כולה לחשוש -בקיצור עשו תשובה ותנצלו ומי שמתבטל מדברי תורה מתחיב בנפשו  מאמין שכל ווק שמגיע לגיל 30  מרגיש – איזה טעם יש לחיי אילו רק יכולתי לשנות  למצוא את יעודי את בת זוגתי

 

וכן ניסיתי ואף השפלתי את עצמי בביטול רצוני כלפיה  הפסקתי הרגלים רעים והשקעתי בה  אבל רציתי משהיא שגם תחזיר את אותה מסירות נפש וגם תהיה נאמנה בקיצור דתיה ולמה לא חרדית או חסידית ?

שתהיה רזה ויראת שמים מה זה קשור ? יכול להיות חילונית  אם היא  רזה סימן שהבינה שאין בעולם הזה החומרי  והמתועב די לכן פנתה לצד הרוחני ואין לה חשק לאכול אבל העניין של ברור ניצוצות הקדושה  שנעשה ע"י ברכות המזון והוא נותן כך לעבודת ה'

כן שאין המשקל מדד ודאי יש רזות משום צו האופנה  אבל זה בכל מקרא טעמי .

אבל גם בנות יפות  משום מה זה לא הלך כי באיזה שהוא שלב זה תמיד מייצא את עצמו ולא היה גורם מחבר מעבר למשיכה או לכיף של להיות ביחד גם בתנאי חיבור האופטימלים אחרי שנתיים שלוש האהבה פורחת  וכאילו שאין על מה לדבר...

 

 

אסור להיות קטן אמונה זאת למדתי וזה בדוק ומנוסה.

קשה לזוג כקריעת ים סוף

את אשתי הכרתי לפני שנולדה  והכול בהשגחה פרטית.  הייתי בן 8 בחתונת הוריה. אנו בני אותו קיבוץ אך בילדות לא נפגשנו הוריה חזרו בתשובה ושודכנו ע"י קרובת משפחה  הייתה לי אבן זה כמה שנים שעליה כתוב " אשת חיל מי ימצא " ה היה גם הפסוק שנכתב על מצוות אמה  וכך החומות נשארה בתוכה ובתוך סבתה

שנה ראשונה הייתה שי קשה לאחר היכרות כה קצרה 6 מפגשים יותם יהונתן http://gallerya0.tripod.com

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי