את ייאוש האזרחים מהרבה פרטים קטנים יומיומיים, המצטרפים לפזל עכור המושלך לא פעם לחוסר אחריותם של מנהיגי המדינה - לא קל לשאת, אבל... מושכים.
תשאלו כל רופא מתחיל, ואפילו את סבתא - והם יאמרו לכם: "זה לא בריא. זה מביא מחלות. זה גורם לחוליים שהרפואה טרם מצאה להם תרופות... ובסה"כ זה מאוד רע למצב הרוח הכללי במדינה".
אני לגמרי לא מתפלא שאין כל התקדמות לריפוי החולי הלאומי והפרטי הזה - וכדאי לפרוט לפרוטות את הדברים - אולי יבוא המשיח בדמותו של היגיון שייכנס לקודקודם של אזרחי ישראל שיש אומרים כי ייאושם הביא אותם לסימפטום אדישות מסומם עד כמעט משתק.
לצורך הבהרת הנושא הקשה הזה, לא צריך לנאום בטקסטים חוצבי להבות או להרצות מעל במה אוניברסיטאית מרכזית - כי את התחליף ל-sms המודרני ניתן לכתוב גם כאן בראשי פרקים אליהם היינו רגילים עוד בכיתות הנמוכות בבתי הספר.
ביטחון
בואו נתעלם מהעבר, וניגש ישירות למצבנו החוקי והנורמטיבי - יום לאחר הבחירות הכלליות שטכנית היו אך לפני כחצי שנה.
נבחר ראש ממשלה - ותפקידו כראש המערכת היה להקים ממשלה עם שרים אחראיים על כל שטחי חיינו. למעשה, ההיגיון והחוק האמורים להיות נורמטיביים - חייבו הן את ראש הממשלה והן את מינוייו, לאחריות לאומית ממדרגה ראשונה.
האם זה מה שקרה?
אומר כבר בפתיח הסקת המסקנות, כמו בראשית הקראת פס"ד של שופט - שהתוצאה מזוויעה. במילים אחרות: רשלנות או מחדל מנהיגותי - כופפו את הנורמות מעבר לכל היגיון סביר, וסימולטנית - התכופפנו גם אנו.
כיצד?
דוגמה פשוטה להבהרה: ראש הממשלה מינה את עמיר פרץ לתפקיד הבכיר ביותר בממשלה, להיות שר הביטחון של מדינת ישראל.
לא אנסה להיכנס לקונספירציות רבות הזורמות בעניין זה.
לא אנסה להיכנס לנעליו ומחשבותיו של שר הביטחון החדש.
אומר דעתי במילים חדות: אין לי שום ספק שהמינוי היה הזוי, תלוש מצרכיה האמיתיים של מדינת ישראל - והשלכותיו עוטפות באופן גורף הן את ראש הממשלה והן את שר הביטחון.
זה שהמציאות הביאה עלינו את "חוק מרפי" - ומיד פרצה מלחמה אמיתית וכואבת... הציפה עלינו את הנושא במלוא מערומיו... ווועדות החקירה הנילוות אליו.
כעת ראו את תוצאות הביניים.
ראש הממשלה עומד איתן בתפקידו... למרות מה שעשה ולא עשה. "לזכותו" ייאמר שחוקי המדינה מאפשרים לו זאת.
שר הביטחון ממשיך בתפקידו, למרות המקום אליו נקלע... שלדעתי גם הוא מרגיש בו כפיל בחנות חרסינה.
נעבור לנושא אחר.
התחבורה
עוד מינוי לתפקיד הכל כך חשוב, לעוד שר שכל כולו בענייני ביטחון המדינה.
על העובדה שתמיד מתמנה שר תחבורה שליבו ומקצוענותו במרום ענייני הביטחון ולא בתחום התחבורה - להיסטוריונים שיחקרו את תולדות מדינת ישראל ומנהיגיה בראשית הקמתה... הפיתרונים.
מה עשה השר מופז במשרד התחבורה... מלבד פזילה בלתי פוסקת לעבר ענייני איראן, סוריה, לבנון והפלשתינים?! כי בענייני תחבורה פטר/פתר עצמו השר מופז במדיניות היד קשה נגד הנהגים, וכל מכה כואבת מבחינתו... היא הדרך להפחתת הקטל בדרכים.
האכן?!
זה טוב?
זה מקצועני?
האם זה חופף התנהלות שהתחילה בפעולות השר הקודם?
כל תשובה מהללו - אינה נכונה.
השר החדש, כקודמיו, החליט לירות לכל הכיוונים, ובדבר אחד הוא היה בטוח: זמנו במשרד התחבורה... זמני עד זמני מאוד !! מי בכלל רוצה להתחיל ולהתעסק ברצינות בתחום בו לא ממש עשה "שחיות בריכה" מקצועניות לאורך השנים... בצבא... ובפוליטיקה?! אז למה לא להעלות תיאוריות אישיות - אפילו מהמותן?!
אבל בסוף השנה... הוא בתקשורת: "מספר ההרוגים בתאונות דרכים ירד השנה...".
טוב... הייתה מלחמה של חודש וחצי... שאם לא נוהגים לא נהרגים... אבל את זה אומרים אחרי קבלת "אות המופת"... זה רציני?! זו קבלת אחריות?!
גם המשטרה החלה מפרסמת תשבחות לשוטריה שעמלו יומם ולילה לתפוס שיכורים... ורק המסכן שנהרג בבוקר הראשון של 2007 הפריע מעט... או שלא?! אחריות אישית, זוכרים?!
ראש הממשלה אינו מרגיש אחראי למינוי שר הביטחון הנוכחי אלא להיפך... הוא חושב שהיטיב עם המפלגה הקואליציונית הבכירה לצידו.
ראש הממשלה אינו מרגיש אחראי לתוצאות ניהולה של המלחמה האחרונה. להיפך... שלא כמו ההורים השכולים הרבים שהתווספו... שלא כמו החיילים שהשתתפו.... שלא כמו הלך הרוח הציבורי... ראש הממשלה רואה בחיזבאללה פגר מובס. מספרים שאפילו אמר שלא התכוון באמת להחזיר החטופים בעצם יציאתו למלחמה (פורסם היום 01.01.07).
שר הביטחון אינו מרגיש אחראי לעצם קבלת תפקיד שר הביטחון שכמעט כולנו הרמנו לפחות גבה אחת בעת פרסום המינוי. עמיר פרץ לא ראה את התפקיד עליו חלם והכין עצמו לאורך השנים, בורח ממנו, ואולי בכך מזיק לו ואפילו למדינה. אומנם אין אחד מלבדו היכול להוכיח כי משהו רע עלה לו בראש באותו מעמד שהוצע לו התפקיד הבכיר, אבל מאדם כמוהו השט בנושאים ציבוריים כבר לא מעט שנים - נדרשת רמת אחריות לא מעטה, בלשון המעטה. האם ביטא זאת?! האם הוכיח בגרות כזו?! נדמה שלא.
שר הביטחון אינו מרגיש אחראי לתוצאות ניהולה של מלחמת לבנון 2. להיפך... הוא רואה עצמו חף מכל טעות... אולי בטענה שלמעשה נתן גיבוי מלא לכל מה שצה"ל הציע... האם לשם כך מוצב בראש מערכת הביטחון במדינה - שר ביטחון?!
גם שר התחבורה אינו מרגיש אחראי למותם של 446 אזרחים בתאונות דרכים בשנת 2006. להיפך... הוא רואה בכך הישג... ירידה של מספר ההרוגים מהשנה שעברה?... זהו?! זו המסקנה?! יהיה טוב?!
גם מפקד משטרת התנועה אינו מרגיש אחראי... הוא אפילו מתראיין בגאווה בתקשורת... מספר שיש כשלושים הרוגים פחות מהשנה שעברה... זהו?! זה המסר?!
עם ה"אחריות האישית" הזאת - אנו מתמודדים בכל רגע, בכל מקום, בכל אשר ניגע, ובאשר נעשה ונשמע. עם "אחריות אישית" כזו, לדעתי, אנחנו מקבעים את הרע, ובאותה נשימה מונעים כל סיכוי לתקן את המערכת הציבורית שלנו, ובעיקר את האפשרות להנהגה ראוייה למדינת ישראל.
מומחה תחבורה, עיתונאי, מנהל שיווק, ופעיל ציבור נגד עוולות ציבוריות.מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
