השואה העשוייה להתחולל שוב - גורמיה המבניים 

ישראל היא במידה מכרעת גטו ענק של ערב רב של בני אנוש שאין ביניהם הרבה מהמשותף במנטליות, בתרבות, בארחות חיים - אתיופים, רומנים, גרוזינים, החלק הירוד שבאוכלוסיית מרוקו (הטובים היגרו לצרפת) ושאר אנשים שבאו לכאן במידה רבה בלית ברירה אחרי קום המדינה. זוהי למעשה חברה רב לאומית, שמשקה הינו מעין קפיטליזם מנוון הלוקה בקרטליזם תחת רטוריקה של כלכלת שוק, בחוסר אתיקה עיסקית ובשיקולי חטפנות קצרי טווח. החלק המובחר באוכלוסיה - המהגרים הדינמיים, אלו שמתקופת הישוב, לפני קום המדינה, אלו שהיו בעלי סגולות אידאליסטיות ויוצרות - היגרו ממדינת ישראל, כמיליון איש, בעקר בשנים 1956, 1966 ועד שנות ה-80, עקב גדישת ההוויה הישראלית בחטפנות קצרת טווח נעדרת אתיקה ואטומה וערב רב של לא יוצלחים פורעים הזרים לכל תרבות, תוך התרפקות על דרויניזם ביבים חברתי היונק תעצומות מהגזל והדיכוי כלפי העם שאת אדמתו ונכסיו גזלנו. כוח האדם המאייש את מוקדי הכוח בישראל ירוד, המאגר הגינטי בעייתי, והטובים ניגזלים על ידי עלוקות אנוש ונאלצים להגר מכאן.

המשטר האוטוריטארי בישראל, ברוב יאושו מעתיר עלינו סיפורי בדים, וכך סיפרו לנו בשנתיים האחרונות אודות צמיחה כלכלית, כשבפועל היצור ירד, אלא שהוזרם לארץ מטבע חוץ רב עקב הערבויות האמריקניות למלוות ישראליות, בעקר לאחר עקירת גוש קטיף. הוסתר מהציבור שברבעון האחרון היתה ירידה של 1.4% בתוצר, וירידה חדה בשורה של מדדים כלכליים. שכן כלכלת ישראל טפילית, פריון העבודה בישראל נמוך ביותר משליש מאשר במערב, ושיעור ההשתתפות בכוח העבודה נמוך אף הוא בשליש יותר מאשר במערב.

הכספים - אשראי הבנקים, מלוות חוץ וסיוע החוץ, הבונדס, המגבית זורמים לשכבה קטנה המשקיעה את כספה בחו"ל ולא בארץ. אפילו גדול תעשייני ישראל, סטאף וורטהיימר, הזדרז למכור את מפעליו, כשחש לאן הרוח נושבת. בדרוג ההישגים האקדמיים של מוסף הטיימס, דורגו השנה האוניברסיטאות בישראל מתחת לרמה ה-119 בעולם. נשמרת כאן גאות מלאכותית באמצעות שותפות בסחר הסמים המזרח תיכוני, כאשר לשכבות נירחבות מוזרם הון הסמים. לא לשווא שילם רוה"מ שרון בזמנו כה הרבה בעבור שחרורו של סוחר הסמים אלחנן טננבאום משבי החיזבאללה (אף לאחר שהיה ידוע שהאיש מסר נתונים חשובים לחיזבאללה, ששימשו אחר כך בהכאת צה"ל שוק על ירך במלחמת לבנון השנייה, האיש יצא פטור מעונש). הכלכלה רקובה עד היסוד, הכבישים פקוקים ללא נשוא, אין בישראל מטרו או רכבת תחתית - הכסף נבלע בשחיתויות ובהברחות לשווייץ ולניו יורק, השחיתות היא ברמה הגבוהה במערב, האקדמייה ירודה שבירודות, הפשיעה הכלכלית הענקית גורמת לכך שאין כל תמורה למיסינו, וברור גם שאין כל סיבה שהצבא ומערכת הביטחון - מערכות מבוססות שוד ומעילות ענק, ישתפרו אי פעם. מאחורי מצג של פעילות כלכלית עתירת אובייקטים ופעלתנות, אין למעשה אלא פעולות בנייה רוטיניות שכמוהם תתכנה גם במדינות העולם השלישי, תוך ברק יחצנ"י חסר ממשות משקית ברת קיימא. לא רחוק היום שרוב אזרחי ישראל יטבחו למעשה, שכן אין כרגע בנמצא כל צבא אפקטיבי המגן עליהם. במדה רבה הייתי כתחקירן ועיתונאי מהיחידים אולי בישראל שקרא לדברים בשמם, בפרט בנושא הפשיעה הכלכלית והשחיתות הקרטליסטית והמוסדית, ועל כן הודרתי מהעיתונות כאן לאחר כמה שנים של פירסום חומר מהטובים שבעיתונות הישראלית לדברי משקיפים לא מעטים, ולא נותר לי אלא עיתונות חוץ. למזלי אני אזרח האיחוד האירופי.

הבעייה: תרבות שמחליפה את מרכיב האיכות ברמייה ותועמלנות

ישראל מקורה בתרבות רמייה ותועמלנות. משחר ימיה היניחה הציונות שהגניוס היהודי הינו נתון יציב, וכך הוחלף הצורך בעשייה חייה בהסתמכות על מילים מועצמות - רכיב המיתוס. מהצד הימני של המתרס, הריחו אנשי דת מזוייפים כגון הראי''ה (הרב קוק האב) - אדם זריז מחשבה, את העוצמה הרבה שבקישור בין ממסד מסואב ובין כוהני דת מטעם, ויצרו משיחיות מזוייפת הניזקקת להיסטריה כדי להחליף את מקום האיכות. יש להבין: אין כל שחר למילים מועצמות. היסוד הפעיל ביצור נתיבים חדשים, ניצחונות והישגים הוא יסוד האיכות החייה. אלא שבישראל תוכל לראות רבות את מה שכיניתי ''מעגל הנופלים'' דהיינו קבוצות של חסרי יכולת השואבים יוקרה מאדם יחיד ונדיר בעל יכולת יצרנית. מידי פעם תגלה גם בישראל המסואבת נישות כאלה, למשל במחלקה הקרדיולוגית באיכילוב בה אושפזתי בעקבות התקף לב ב-?4 לדצמבר. אינך יכול אלא להסיק שהטובים נישחקים כאן. מאותו מעון החלמה לחולי לב הנמצא בקומה ה-?22 של מלון בבת ים, השקפתי למטה, על השיכונים המכוערים המהווים את כל גוש דן, ואשר ניבנו בעקבות רמיות הנדל''ן ההמוניות של שנות ה-?50 וה-?60 כאשר בעקבות העלייה הגדולה צעדו לפוקוס נוכלי נדל''ן שהקימו מאות אלפי בתים מחומרים זולים ביותר, שחלקם קורסים מתמוטטים להם כל העת או מציפים את יושביהם במי גשמים וביוב. זו ישראל.

עלינו לזכור כי רמיית הנדל''ן הזאת אינה אלה המשך הרמייה הגלומה בציונות, תנועה חילונית לחלוטין, שהיציפה עצמה בסנטימנטים דתיים מזוייפים, אף שבמשך 1800 שנה לא נעשה דבר פרט למלמולי תפילות וקילוח דק של מתי מספר כדי לחזור ולהתיישב כאן. לזאת הצטרפה רמיית המוסדות הציוניים כקרן היסוד שעסקה בתעמולת שקרים אודות ''ארץ ללא עם'' ואפשרויות לא מוגבלות, על מנת למשוך ברמייה יהודים לא''י. עם זאת, העם היהודי אינו פראייר, ועד 1939 התיישבו בא''י רק 2% מיהודי העולם, בעוד 3.5 מליון מיהודי האימפריה הרוסית הגרו בשנים 1880-1920 לארצות המערב. רמיית הנדל''ן נימשכת גם בגדה, כאשר 40% מבתי המתנחלים הם קניין ערבי גם ברגע זה שאפילו לא בוצע עבורו הריטואל הנוכלי של קנייה בדין. כן, הרופא שביצע עלי צינטור היה אדם מיומן ביותר, וניתן היה לראות זאת בכל תנועה שלו, בכל אורחו. אבל כמה כאלה יש כאן? בצבא? בוודאי שלא. וכך, כמה לוחמים איכותיים יכולים לצאת מתוככי בתי השיכון השחוקים והאנונימיים הללו לעומת החיזבאללה, שכל לוחם בו הוא אדם איכותי?

עלינו להבין: הסילווקים כנגדם נילחמו המקבים למשל (הדברים ניכתבו בחנוכה השנה) היו צבא בעל מבני לחימה פלנגיים מסורתיים שכוחם היה במישור אך לא בשטח הררי. הצבא הזה כולו ניסמך על האתוס של אלכסנדר מוקדון, אלא שהיתה זו כבר ממלכה מזרחית עטופת שחיתות. יהודה עצמו ואחיו היו רחוקים מלהיות דמויות מאובנות שכבלו את עצמם בשלל הלכות תלמודיות מאובנות, או במסכתות תעוב אכזריות. והיו אלה אנשים בעלי חשיבה ערה ורציונליים לחלוטין, אנשים מוכשרים ביותר. הם אף כרתו ברית עם רומא.

הכסות הגדולה ביותר, החיפוי הגדול ביותר על הבינוניות הממאירה היא העיסוק במבנים מילוליים פורמליים. את זאת אנו רואים בחלקים מהיהדות הרבנית, אך גם בהפיכת החשיבה הצבאית כיום למשחק מחשב ועניין של מערכות ממשק ידידותיות עתירות פורמליזם. הדבר הזה ניכשל בענק בעירק. הוא ניכשל כאן, הן בשל הפורמליזם המתפלפל שאומץ על ידי המחשבה הצבאית הישראלית מאז שנות ה-?60 והן על ידי הרוח הכמו דיגיטאלית בצה''ל כיום, שאין לה דבר עם חשיבה המצאתית ויוצרת.

יש להבין שישראל, חרף המלל עתיר הצדקתנות העצמית, ממוקמת על שטחים גזולים. זוהי בדיחה מחוצפת לדבר על זכויות קניין טריטוריאלי התקפות לאחר 1800 שנה. בפרט שבמשך 1800 שנה לא נעשה דבר למען מימוש זכויות הקניין הללו. דומה שרימו אותנו בענק. קילוח דקיק של מתי מספר יהודים במשך השנים הללו, אף הוא נוצל לבלוף של זיקה יהודית גדולה לפלשתין, אף שלא נעשה דבר יותר ממלמול תפילות במשך השנים הללו. אכן, רבע מערביי פלשתין הם מהגרים אחרי 1917 (כפי שהעליתי במחקרי בדו''צ ב-?1970, שאף הוא נופח), אך 90% מיהודי פלשתין באו לכאן אחרי 1948. קרן היסוד וכל הגורמים הציוניים עסקו בתועמלנות בלופים, אודות ''ארץ ללא עם'' וסיכויים טובים כאן. אלא שהעם היהודי אינו פראייר, ועד 1939 היגרו ל''מדינת היהודים'' רק 2% מיהודי העולם, בעוד 3.5 מליון יהודים מהקיסרות הרוסית היגרו בשנים 1880-1920 לארה''ב ומדינות המערב.

אכן, מרמים פה את העם בקנה מידה נירחב. למשל, הבלוף כי היהודים גורשו מארצות ערב. אלא שרק בעירק בשנות ה-?40 לא התייחסו טוב ליהודים. לא גורשו ולא בטיח. היגרו לכאן כי תועמלנים ציונים בילפו אותם, ולעיתים גם ביימו תקריות אנטישמיות להבריח את היהודים. לא גורשו לא ממרוקו (ההגירה המזרחית הרבה ביותר), לא מתימן, לא ממצרים, לא מסוריה ולא מאלג'יריה. חוץ מזה דופקים כאן רבים מהמזרחים, וכבר קדאפי ואחמדינאג'אד ואחרים היציעו ליהודים לחזור לארצות ערב, שם יהנו מיחס סביר.אשר לכוח הרצון הלאומי שכה רבים מדברים עליו, הרי שתכופות רצונם החזק ביותר של ההמונים בישראל הוא להשיג גרין קארד לאמריקה או רשיון עבודה בקנדה, אוסטרליה, גרמניה או ניו זילנד. הדבר עולה ממאות ראיונות שערכתי עם פועלים יהודים עוד בשנות ה-80.

מה, הם פראיירים לרעוב בשרות אוליגארכייה בוזזת המרמה אותם, המשתמשת בהם כבשר קטיושות וקסאמים, ונותנת להם תנאי חיים לא ראויים? שבע עשיריות מהעם הזה פה חיים בתנאי חיים עלובים, מיליון וחצי רעבים ללחם ובניהם מקבלים חינוך גרוע, הסיכוי שבנך יהפוך לעבד נירצע של סוחרי סמים ותלמידים אלימים בביה''ס הוא גבוה (האלימות אצל בני נוער בישראל היא הגבוהה בעולם). רק מתי מספר משתלבים בחוגי הבזיזה והשוד בישראל המונים כשש מאות אלף איש, על הפריפריה שלהם. ומשסים אותם בערבים, בשביל להסיח את דעתם מכך שדופקים אותם. הציונות רמתה את העם הזה בענק. אפילו קורבנות השואה ניבזזו כאן.ישראל היא כיום המקום היחיד בעולם בו נישקפת ליהודים סכנת שואה. במערב השואה שוב לא תחזור, הגם שאני מודע לכך שזהו כלי התועמלנות הראשי של הציונות בעזרתו האכילו אותנו בכל הטיפלות שאנו אוכלים כאן, וכפו עלינו חיים לא ראויים, ואף עשקו בעזרתו את קרבנות השואה. מבחינתי, אילו הייתי עושה שיחזור מחדש של חיי על פי סיפור אודיסאוס לפי הומרוס, הרי חוויית נוכחותי בישראל היא מבחינות רבות בבחינת השהייה בארץ הקיקלופ - אותם ענקים בהמיים בעלי עין אחת, רצחניים וטיפשים. ישראל היא ארץ רעה, מושחתת, ברברית, הקוברת את טובי אנשיה וכל מקום עדיף עליה. מקום נטול כל חן, כל יופי, כל טיבעיות, ונעדר חסד. מעין בדיחת זוועה של ההיסטוריה. מדינה העוסקת בשוד ובביזה כלפי שכניה תוך הכפשתם וניאוץ דתם, על מנת לשמן את הפקעות הנדל"ן הגדולות, תוך התחמקות מתשלום פיצויים וישוב בעיית הפליטים והשיבה, הנאקבה והנישול הענק, כאשר מגמות פרע אלה מופנות גם כלפי פנים.