פעילות גופנית חשובה ביותר לאיזון האישי ולבריאות של כל אדם. השאלה איזו פעילות ובאיזו עצימות.
התיחסות מכלילה ואחידה מפספסת לעיתים קרובות צרכים אינדבדואליים.
ההנחה הבסיסית שככל שהעצימות של הפעילות הגופנית היא רבה יותר, כך גם התוצאות והאפקט שלה גדולים יותר. אולם, עלינו לשאול עצמנו: לאן אנו רוצים להגיע ומהי המטרה שלנו באימון. אם מטרתו של האימון הוא לשפר בעיה בריאותית באמצעות תרומה לאיזון הכללי הגופני והנפשי, הרי שיש להתבונן על סוגיית ה"איך" ביתר מיקוד והרחבה. נדמה כי במקום להתאים את הפעילות לאדם, ראוי אולי להתאים את האדם; אופיו, מאפיניו, המבנה שלו (קונסטיטוציה), מצבו האובייקטיבי והסובייקטיבי ועוד - לפעילות.
ניקח לדוגמא אדם הסובל מיתר לחץ דם.
ניתן לשייכו לאחת משתי קבוצות עיקריות של לחוצי דם:
קבוצה 1 - לחץ דם הנובע מחוסר פעילות, מכבדות, מגושמות, פסיביות, אדישות, שעמום, תסכול. אנשי קבוצה זו עשויים להיות מעט דוביים ובאופיים סגורים, שקטים וכנועים יותר (עד שהם מתפרצים...ומחריבים בדרך את עצמם ואת סביבתם). הם עשויים להתפס כעצלים, אוהבים להתבטל, לרבוץ ולנוח. מעדיפים לא לעשות שום דבר שישנה את שגרת חייהם ובכלל שיחייב אותם להתמודד עם שינוי, קושי או אתגר. נמצאים לעיתים בדיכאון ובחרדה ולעיתים סובלים מדיכאון סמוי המהול בחרדה מוסתרת, המשפיעים לרעה על איכות חייהם ומצב בריאותם. אולם, נדיר שיבואו ויבקשו עזרה. לעיתים הם שטיחים שדורכים עליהם בקלות. הם מחוברים למזון כבד ומתנחמים מבורקס, פיצה ושוקולד.
קבוצה 2 - לחץ דם הנובע מעודף פעילות, מפעלתנות יתר, מקופצנות, מהיפראקטיביות. אנשים אלה נמצאים כל הזמן בתנועה והם אקטיביים מאד כל העת. למעשה התנועה היא המזינה אותם וללא פעילות ענפה וסדר יום לחוץ, עמוס ועסוק הם מתייבשים במהירות. אפשר לראות אותם מקפצים ממקום למקום, צמודים לטלפון הנייד ולמחשב. הם יכולים לעשות שלוש משימות ויותר בו זמנית. כל עוד הם פעילים הם מצליחים להסוות את הדכאון והחרדה שלהם וללא לסבול מסימפטומים משמעותיים, אולם ברגע שהמתח מתרופף הם עלולים לשקוע. הדכאון והחרדה מטופלים באמצעות פעילות מוגברת, המקטינה את הזמן שיש להם לחשוב ולהיות עם עצמם מה גם שהפעלתנות מסייעת בשיפור האיזון הכימי במוחם (המסייע להם להפחית סימפטומים דפרסיביים). הם עשויים להיות רזים. תזונה אצלם אינה חשובה והם אוכלים בחטף כל מה שבא. עשויים להסתפק בחטיפים.
אז איפה את ואתה?
נדמה שרבים מהאנשים להם יש יתר לחץ דם (לפי נתוני החברה הישראלית ליתר לחץ דם לוקים במחלה זו כשני מיליון ישראלים) יכולים למצוא עצמם באחת משתי קבוצות אלו. יש כאלה שימצאו עצמם גם וגם - לעיתים הם בקבוצה הראשונה ולעיתים בקבוצה השנייה. אף כי ברור שפעילות גופנית יכולה לסייע בהפחתת יתר לחץ הדם וחשובה לסובלים ממחלה זו, הרי שמסקנות מכלילות עשויות להיות מזיקות.
בעקרון - ולתכלית של סיוע לבעיית יתר לחץ הדם שלהם - אנשי קבוצה 1 צריכים להיות מופנים לפעילות גופנית אינטנסיבית יותר, הכוללת תנועה נמרצת ככל האפשר, בניית הביטחון בגוף, שיפור תאומי גוף-מוח, חיזוק אזורים רופפים או תפוסים (שמעולם לא העזו לגעת בהם) ושיפור הדרגתי של הכושר הגופני האירובי.
אנשי קבוצה 2 - לתכלית של סיוע בבעית יתר לחץ הדם שלהם - זקוקים יותר לפעילות שבבסיסה לימוד היכולת להרגע ולנוח, לנשום, להפעיל את הגוף אבל במתינות ובשליטה, להשתמש בנשימה כדי להכיר את הגבולות הפיסיים והפנימיים שלהם וכדי למתן את האש הבוערת בהם.
אנשי קבוצה 1 שיצטרפו לקבוצת מדיטציה מתוך כוונה להרגע ולשפר את מצבם או שיבחרו לבצע פעילות מאד מינורית, לא ממש יחושו שיפור. אנשי קבוצה 2 שיצטרפו לקבוצת ספינינג או ירוצו יכולים למצוא עצמם מזינים את מקור המחלה שלהם ולא משפרים את מצבם. לחוצי הדם ששייכים פעם לקבוצה 1 ופעם לקבוצה 2 צריכים גם הם ללמוד להתאים את הפעילות הגופנית ההכרחית להם לפי מצבם הנתון ובהתחשב בגורמים נוספים (כמו מזג האוויר, למשל;קיץ, חורף, חום וקור, לחות ויובש וכו').
מדע היוגה והאירוודה מציעים מודל טיפולי המתאים את אופי הפעילות הגופנית לצרכיו המוגדרים של האדם הייחודי. לכל איש יש שם וגם אורח חיים המתאים לו ורק לו. אומנות המאמץ וההרפיה המשולבים והמותאמים לצרכים ולמצבים המשתנים, מיקרוקוסמוס של החיים על מגרש המשחקים של המציאות, משמשת מפתח משמעותי לשיפור מצב ולתרפיה מועילה במצבים שונים.
טל רביד - מורה ליוגה
www.yogatal.com
04-8711887
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
