קריפץ היה מכור ללכידת צבים. יום אחד גילה שיש לו במחסן אלפי צבים. אבל אז, בשעות הבוקר המוקדמות, צב קטן חפר לו מערה בגינה, וכל הצבים ברחו בצהלה. כאשר קריפץ חזר ממשחק הכדורת היומי וקלט מה שקרה, הרגיש כמו חתיכת חביתה שרופה... "רק שלא יהפכו לנינג'ות" חשב.
---
"תביא את הביצה - תקבל חצי שקל" אמר מחלק הקלפים בפוקר, לחברו לשולחן המשחק. אך מה חבל, חברו לא יכול היה לענות, מפני שמיד פרץ בצחוק והתגלגל על הרצפה עד שהפך לכדור טניס. נבהלה הביצה מההתרחשות וזרקה את אחד החברים מהחלון.
---
כחרדון ישבתי בתחנת האוטובוס שעות רבות, ונערה מוזרה מאוד לחששה לעצמה כל מיני דברים בעצבנות, כאילו שהרגע הלכה מכות עם קרנף. פתאום ראיתי שקל. אתמול איבדתי מטריה והיום מצאתי שקל... בסוף זו הייתה סתם אבן. "יש לך אולי שקל?" שאלה אותי הנערה. פתאום הרגשתי עייף ורציתי למות, אבל אז שלפה הנערה ציץ אחד מחולצתה, לכן התחלתי לרקוד עד רדת החשכה...
---
נגל החליט להיות קניבל. הוא ניסה לשכנע אותי שנלך לאכול אנשים. אמרתי לו שהוא דפוק לגמרי, אבל הוא לא הסכים ואפילו נגס לי בברך. הבנתי שיש לי עסק עם חתיכת יצור וברחתי מהמקום כמו ילדה קטנה...
---
זאביק נכנס לביתו רעב ועייף, לאחר יום עבודה ארוך. הוא מצא במקרר סיר מלא באפונה, ותבנית כתומה עם כמה גזרים. אכל הגזרים ובטעות שפך את סיר האפונה. לפתע עלו במוחו 800 רעיונות, לכן רץ לקנות פנקס.
---
נתן שמע שיר ברדיו. שמתי לב שהוא לא אוהב את השיר, מפני שלפתע הביט אל חלל האוויר במבט של "אני רוצה לחרבן". היינו בנסיעה לפרדס רימונים, ישוב מכוער שנמצא בשדה. לא יכולתי לעצור את עצמי, ברגע שנתן הפליץ, קפצתי מהמכונית הנוסעת והתגלגלתי מצחוק על הכביש...
---
צרורה גידלה שערות באף. "אני רוצה לעשות מזה צמה" חשבה. יום אחד פגשה את צחי ציחקוקי שיצא לחפש שקל ברחוב. צחי עצר מולה ושלף שקל משערות אוזנה. מאחר שהיה רומנטיקן, הוא קנה לה בזה בורקס גבינה.
---
רמי רצה להמציא סיבה למסיבה נוספת לעולם, אז חשב על "יום הדלת", שבו אתה קונה דלת לכל הקרובים לליבך. ניסיתי לומר לו שיניח לזה, אך הוא לא הקשיב לי, מאחר שהיה שקוע בגיהוץ לחמנייה.
---
שזם שאף להיות כנר. כאשר יצא מהחנות הקרויה "אם תנגן יהיה לך כיף" שבצומת אגסים, גילה שבטעות קנה חצוצרה. הוא חזר לחנות בריצה כשפניו מלאות במבוכה אדירה. בדרך החליק על עגבנייה והתרסק על המדרכה, בעוד שנשמטה מידיו החצוצרה והתפצלחה לרסיסים... מאז אותו יום בכה חודשיים שלמים ללא הפסקה, אך כשסבא הגיש לו עוגייה, נרגע.
---
נסעתי באחד האוטובוסים הישנים של שנות השמונים, אבל זה היה המכוער ביותר שראיתי. מאחוריי ישב הומלס עם שק של תפוזים רקובים, אותם לעס בפראות. החלטתי לעבור לכיסא אחר. אחרי חצי דקה אני רואה שהוא קם ושוב מתיישב מאחוריי. הבנתי שאני חייב לרדת מהאוטובוס, אפילו במחיר של איחור גורלי, לכנס הרשמי של אגודת הפרופסורים הארצית. לחצתי בהתלהבות על כפתור העצירה, אבל הוא לא עבד. כשהגעתי לנהג כדי לבקש שיעצור בתחנה הקרובה, הוא גילה לי שאני נוסע בכיוון ההפוך. הוא גם נורא כעס שרציתי לצאת מהדלת הקדמית, כאילו שנגעתי לו בנקודה הכי רגישה. בעודי חוזר לדלת האחורית, הגיע הרגע. פלח רקוב במיוחד של תפוז ניתז על פרצופי...
---
עמרם הבוס הגדול היה קטנוען. בנוסף, הייתה לו פלולה עם שערות. יום אחד נסע על הטוסטוס במהירות מופרזת וצעק "חבובה תכיני קפה אני בא!!!". בינתיים אשתו אפתה קרואסונים במרץ רב. בפתח הבית היא קיבלה אותו בברכה. "תרצה קרואסון?" - "תעשי קפה, אבל שיהיה חזק, כוס כמעט מלאה קפה ושתי כפיות מים שטוחות" - "עם קרואסון ליד?" - "לא!" - "אז גם אני לא! אני אשתה תה! הכי טוב!".
---
יצלקט "עשה שמח". בידר את הקהל והרקיד הילדים גם. ניפח בלונים וטיפס על עצים. כולם התלהבו עד שכבר לא יכלו יותר והלכו לישון. אך יצלקט המשיך להשתגע, מחא כפיים, אפה עוגות, קישט את הרצפה והרכיב נדנדות. לפתע שם לב שהשעה כבר מאוחרת, אז רצה לקחת הפסקה אבל בסוף בנה טירה.
מתוך "מעשיות ברוח שטות" מאת אביב עוז
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
