בס"ד
כך אני עובד:
תחילה אני טובל את נייר האקוורל (בדרך כלל 'שילרסהמר' או 'ווטמן') בקערת מים, ומניח למים העודפים לטפטף. אחר-כך מצמיד את הנייר ללוח בעזרת רצועות של נייר דבק חום לאורך שולי הנייר. כאשר הנייר מתייבש, הוא נשאר מתוח לעילא ולעילא, והעבודה עליו נוחה ביותר. בדרך זו גם נמנעת גליות של הנייר כתוצאה מהרטבתו בשעת הציור.
ועכשיו נחזור לציור שנושאו: נשים פלאחיות (נושא שאני מרבה לצייר). תחילה כאמור, אני יוצא לשדות, מתגנב בסבלנות ומצלם אותן שעה ארוכה במצלמת וידאו. השלב הבא הוא צפייה בסרט הוידאו שצילמתי ובחירת פוזות מעניינות. את הפוזות הללו אני מצלם בשנית ממרקע הטלויזיה כאשר הוידאו במצב 'הקפאה', הפעם במצלמת 35 מ'מ רגילה. היתרון הגדול שבצילום סרט הוא בכך שניתן להפיק ממנו מגוון כמעט אינסופי של תנועות, ואמנם מרצף תנועות אחד אני מפיק לפעמים תמונות רבות השונות זו מזו אך במעט, ואפשר לראות בהן תנועה מתפתחת מתמונה לתמונה.
את התמונות המודפסות על נייר צילום רגיל אני ממיין ומחזיק בארכיון על פי נושאים שונים. עכשיו אני יכל לבחור לעצמי תמונות אחדות (שאפילו צולמו במקומות ובזמנים שונים) ולהרכיב מהן קומפוזיציה כראות עיני. את התמונות אני מקרין על גבי נייר האקוורל המתוח, במכשיר 'אפיסקופ', ורושם את קווי המתאר בגיר פסטל, בפחם או בעיפרון. כעת אני גם קובע את גודלה של כל דמות, אם תיראה קרובה וגדולה או מרוחקת יותר וקטנה. את רוב השלבים למדתי מציירים אחרים, וצירפתי אותם על פי צרכי. אפשר לומר שרק השימוש במצלמת וידאו לצורך ריבוי שלבי תנועה וצילומם מחדש במצלמה רגילה, הוא 'פטנט' שלי לצורך העניין.
כעת אני יכל להתחיל לעבוד בצבעי המים, וזה סיפור בפני עצמו. כשלמדנו ציור בצבעי מים בבית הספר ויצ'ו אצל רוברט בזה, הייתי פחות או יותר הגרוע ביותר בכיתה. פחדתי נורא (ובצדק) מן הצבעים והשתמשתי בהם באופן הסטרי, וכשלא נאלצתי עוד לצייר אקוורלים, בירכתי על כך. כעשר שנים לא העזתי כלל לגעת בצבעי מים, ורק ב1982, בעידודו בנמרץ של חברי, הצייר יוני גרשטיין, העזתי לצאת לירקון עם מכחולים וטוש צבעוני חום, וכשנוכחתי שהתוצאה של אקוורל מונוכרומאטי אינה רעה כלל, העזתי לעשות צעד נוסף ולצייר בקשת צבעים רחבה, אקוורל של ממש.
לא לחינם נחשב האקוורל לטכניקה הקשה ביותר בציור. ציור בצבעי מים דומה למשחק שח של מקצוענים, בו חל הכלל: 'נגעת-נסעת!' בשח מט פירושו של דבר הוא שלאחר שנגעת בכלי מסויים - עליך לנוע אתו ויהי מה. גם בציור בצבעי מים אין דרך נסיגה: אתה מוסיף לנייר כתם אחר כתם, ואם שגית - חרטה לא תעזור לך (בציור שמן אפשר לכסות כתם כהה בכתם בהיר ולהיפך, דבר בלתי אפשרי באקוורל, שבו הצבע שקוף!).
ההתחלה של כל ציור קשה עלי. חביב לאין ערוך הוא השלב המאוחר יותר, שבו הכל זורם. שלב קשה אחר - והקריטי בכל ציור - הוא בחירת הרגע בו עלי להפסיק את הציור ולא להוסיף עוד דבר. בשעת הציור אני נמצא תמיד בריכוז גבוה (מעין מצב של היפנוזה עצמית קלה), ולכן גם חייב לעשות הפסקת ריענון מדי פעם. אני משתדל ומשקיע בכל ציור כוונה רבה, לפעמים יש ציורים ש'יוצאים' מוצלחים מאחרים - וזה כבר בידי שמים.
http://www.2all.co.il/web/Sites/yaacovk/DEFAULT.asp
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
