תפילה לתועלת עצמו היא עצת היצר הרע.

תפילה לתועלת עצמו היא עצת היצר הרע.

מובא כאן: http://breslev.eip.co.il/?key=44 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז

ואתא תנינא ובלעה

תנינא זה בחינת נחש

שמסית את האדם שיתפלל לתועלת עצמו

כמו: הב לנא חיי ומזונא, או שאר תועלת

ואתי פושקנצא ובלעה

פרש רבנו שמואל, עורב

ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה

'מי שמשחיר פניו כעורב ומי שנעשה אכזרי על בניו כעורב'

הינו שמתפלל בלי שום כונת תועלת עצמו

ואינו חושב לכלום את עצמו

ונתבטל כל עצמותו וגשמיותו

ונתבטל כאלו אינו בעולם

כמו שכתוב: "כי עליך הרגנו כל היום"

וזה בחינת: "שחורות כעורב"

ועל ידי זה: סלק ויתב באילנא

שזוכה לבחינות תורה שבנסתר

כמו שכתוב: "ישת חשך סתרו"

שסתרי תורה

אדם זוכה להם על ידי חשך

הינו מסירת נפש

דהיינו רבי נחמן מברסלב כותב בפירוש שתפילות של הב לן בני חיי ומזוני הן מצד היצר הרע.

וכאן כותב רבי נחמן מברסלב http://breslev.eip.co.il/?key=164 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חותם בתוך חותם

"על ידי העברות נבראים מחבלים והם צועקים: הב לן מזוני ! הב לן חיי ! "

דהיינו שעצם זה שהאדם בכלל יש לו רצון למזוני וחיי, זה עצמו נובע מהיצר הרע.

גם כאן כותב רבי נחמן מברסלב http://breslev.eip.co.il/?key=69 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עתיקא טמיר וסתים

וכל החסרונות שיש לאדם

הן פרנסה או בנים או בריאות הגוף וכל שאר החסרונות

הכל הוא בחסרון הדעת

שזה בעצם בני חיי ומזוני

על פי זה, יש להבין את מ"ש כאן http://breslev.eip.co.il/?key=185 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ח - תקעו בחדש שופר

ואזי כשנפגם הרחמנות והדעת

אזי אי אפשר להתפלל בבחינת רחמים ותחנונים

ואז התפילה בבחינת דין

וכשהתפילה בבחינת דין

אז הסטרא אחרא בולעת את התפילה, חס ושלום

כי עקר יניקת הסטרא אחרא היא מבחינת דינים

שהם מחין דקטנות

בחינת אלקים, כידוע

ועל כן הם נאחזין, חס ושלום

בתפילה זו שהיא בחינת דין

ובולעין אותה, חס ושלום.

ואז צריך דווקא את בחינת פנחס, דהיינו תפילה במסירות נפש כמובא שם.

****

ואיך בעצם ניתן לעשות זאת ?

התשובה היא כאן http://breslev.eip.co.il/?key=43 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יד - להמשיך שלום בעולם

ושקלית לסלתאי, ואנחתיה בכותא דרקיע

זה פרנסה

כמו 'מי שיש לו פת בסלו'

הינו שלא רצה לעסק בשום עסק מעסקי עולם הזה

רק בשביל נשמתו

גם כל תפילותיו לא היו אלא בשביל לקשר נשמתו

אפילו אלו תפילות המפרשים בתפילה שהם לצרך הגוף

כגון "רפאינו" ו"ברך עלינו" ושאר צרכי הגוף

לא היה כונתו של רבה בר בר חנה בשביל גופו

אלא בשביל נשמתו

שהיה מכון לפרנסת נשמתו ולרפואתה

ושקלית לסלתאי ואנחתיה בכותא דרקיע

ששקל לתפילה שהוא לצרך הגוף

ואנחה בתפילה

הכל לצרך נשמתו

כי ממילא כשנתקן שם ברוחניות

נתקן גם בגשמיות

*****

יחד עם זאת יש לזכור כי כשנשלם הדעת נשלם כל החסרונות. ומצד האמת כאשר האדם זוכה לדעת שלמה, אז התפילה שלו היא עניין אחר לגמרי, והיא לא על צרכי הגוף הגשמי, ולא על צרכי הגוף הרוחני (גוף רוחני = הנשמה).

דהיינו שגם להתפלל על עניינים רוחניים, גם זו אינה שלמות, כי גם תאוות רוחניות הן תאוות.

כמובא כאן: http://breslev.eip.co.il/?key=214 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לז - עקר התכלית הוא רק לעבד ולילך בדרכי ה' לשמו יתברך

כי יש מי שעובד כל ימיו ורודף אחר תאוות עולם הזה

כדי למלאות בטנו וכרסו בתאוות עולם הזה

ויש מי שעובד ומשתדל, כדי לזכות לעולם הבא

וגם זהו נקרא מלוי בטן

שרוצה למלאות בטנו ותאוותו עם עולם הבא

****

לסיכום, כאשר יש לאדם דעת שלמה, אז הוא זוכה לתפילת ה' ממש, שהיא כולה ביטול ודבקות לאין סוף בלבד. שזה עניין אחרי לגמרי.

כמובא כאן http://breslev.eip.co.il/?key=164 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חותם בתוך חותם

ועבודה שבלב זו תפילה

הינו ביטול ודבקות לאין סוף

כי אין סוף

הוא בחינת מה שאין בו תפיסה

ומאחר שאין לו תפיסה בזה

[הינו בדבורי התורה הנ"ל

כי הוא בחינת נסתר כנ"ל]

הוא בחינת תפילה דבקות

שהוא רק ביטול להאין סוף

ולזה זוכים אחרי... וכולי...

וראה גם כאן: http://breslev.eip.co.il/?key=297 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קכ - לא יתפלל עם כונות, רק יכון פרוש המלות כפשוטו

עקר התפילה היא דבקות להשם יתברך.

כי שורש התפילה הוא מבחינת לפני הבריאה. ושורש התורה הוא מבחינת אחרי הבריאה.

ותפילה של צדיק אמיתי היא עניין אחר לגמרי, כי היא מעל הדיבור ומעל המחשבה, מאחר שבעצם מדובר על לפני הבריאה.

****

ומהי תפילתו של הצדיק האמת ?

התפילה של הצדיק האמת היא בחינת "ביטול המוחין" שרבי נחמן מברסלב מביא במספר מקומות. דהיינו כאשר הנשמה של הצדיק נכללת לגמרי בא"ס, ושם יש רק שתיקה לגמרי, ללא שום דיבור.

וכאשר הצדיק חוזר אל המוחין, זו בחינת תורה, בחינת בריאת העולם וכולי.

לדוגמא: כאשר רבי נחמן מברסלב אמר "איני יודע" זו בחינת התפילה שלו. כי איני יודע זו בחינת הכללות בא"ס, בבחינת מטי ולא מטי. ששם אין ידיעה אלא רק דבקות. וזו תפילה אמיתית.

כאן http://breslev.eip.co.il/?key=297 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קכ - לא יתפלל עם כונות, רק יכון פרוש המלות כפשוטו

ואמר כי עקר התפילה היא דבקות להשם יתברך

וכאן http://breslev.eip.co.il/?key=164 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חותם בתוך חותם

ו'נשמע' הם בחינת נסתרות

בחינת דבורי התורה

שהם הדבורים של התורה שסביבות כל מצוה

שהם בחינת נסתר כנ"ל

שאינו יודע איך לעבד בזה את השם יתברך, בחינת תפילה, שהיא דבקות

כי 'שמיעה תליא בלבא'

כמו שכתוב: "ונתת לעבדך לב שמע"

ועבודה שבלב זו תפילה

הינו ביטול ודבקות לאין סוף