מעשה משבעה קבצנים

מעשה משבעה קבצנים - בן המלך

http://breslev.eip.co.il/?key=60 - סיפורי מעשיות - מעשה יג - משבעה קבצנים

מעשה

פעם אחת היה מלך

= זה השי"ת

והיה לו בן יחיד

= זה אדם הראשון לפני שחטא.

ורצה המלך למסר המלוכה לבנו בחייו

= כי לפני שאדם הראשון חטא, מאחר שהוא כולו היה כלול בא"ס, ממילא הוא מלך כמו השי"ת ממש. שזו בחינת אדם קדמון שהוא מעל האצילות ולפני הבריאה.

ולכן מסר את המלוכה בחייו דייקא, כי אצל השי"ת שני מלכים יכולים למלוך בבת אחת.

ועשה משתה גדול

ובודאי בכל פעם שהמלך עושה משתה גדול

הוא שמחה גדולה מאד

בפרט עתה, שמסר המלוכה לבנו בחייו

בודאי היה שמחה גדולה מאד

והיו שם כל השרי מלוכה, וכל הדכסים והשרים

והיו שמחים מאד על המשתה

וגם המדינה היו נהנים מזה שמוסר המלוכה לבנו בחייו

כי הוא כבוד גדול למלך

והיה שם שמחה גדולה מאד

והיה שם כל מיני שמחה

מקהלות זמר ומשחקי הצגות וכיוצא מזה, כל מיני שמחה, הכל היה שם על המשתה

וכשנעשו שמחים מאד עמד המלך ואמר לבנו

היות שאני חוזה בכוכבים, ואני רואה שאתה עתיד לירד מן המלוכה

= היינו שעיקר הירידה של האדם מהמלוכה, הוא בגלל חוקי הטבע, שזו בחינת חוזה בכוכבים. ובגלל חוקי הטבע, בגלל זה אתה עתיד לירד מהמלוכה שהיא כולה אמונה בלבד.

בכן תראה שלא יהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה רק תהיה בשמחה

= כי על ידי השמחה דייקא יהיה נעשה תיקון האמונה ויחזור אל המלוכה.

וכשתהיה בשמחה, גם אני אהיה בשמחה

= כי אז יחזור בן המלך אל המלוכה.

גם כשיהיה לך עצבות, אף על פי כן אני אהיה בשמחה

על שאין אתה מלך

כי אינך ראוי למלוכה, מאחר שאינך יכול להחזיק עצמך בשמחה כשאתה יורד מן המלוכה

= כי מצד האמת של השי"ת אין שום שינוי ואין שום רע בעולם כלל, והשי"ת טוב תמיד. וגם אם בן המלך אינו מלך, גם זה טוב.

אבל כשתהיה בשמחה אזי אהיה בשמחה יתרה מאד

= נאמר רק שכאן יש מקיף של החלל הפנוי. ויש כאן שכל מעל השכל. כי אם הכל כבר טוב, אז כיצד יכול להיות יותר טוב מטוב ? ולכן זהו דייקא טוב מאוד. כי מאוד הוא סיטרא דמותא, והוא השורש של הרע וכולי.

וקבל הבן מלך את המלוכה ביד רמה

ועשה לו שרי מלוכה, ודכסים ושרים וחיל

וזה הבן מלך היה חכם

והיה אוהב חכמה מאד

והיו אצלו חכמים גדולים

וכל מי שהיה בא אצלו עם איזה דבר חכמה

היה אצלו בחשיבות גדול מאד

והיה נותן להם כבוד ועשירות בשביל החכמה, לכל אחד כפי רצונו

מי שהיה רוצה ממון, היה נותן לו ממון

ומי שהיה רוצה כבוד היה נותן לו כבוד

הכל בשביל החכמה

ומחמת שהיה חשוב אצלו החכמה כל כך

היו כלם לוקחין עצמן אל החכמה

ועסקו כל המדינה בחכמות

כי זה היה רוצה ממון, כדי שיקבל ממון על ידי זה

וזה היה רוצה חשיבות וכבוד

ומחמת שכלם עסקו רק בחכמות

על כן שכחו שם באותה המדינה טכסיסי מלחמה

כי היו כלם עוסקין בחכמות

עד שהיו כל בני המדינה חכמים גדולים

עד שהקטן שבאותה המדינה היה במדינה אחרת חכם גדול מכלם

והחכמים שבאותה המדינה היו חכמים מפלגים גדולים מאד

ומחמת החכמות נתפקרו החכמים של אותה המדינה

ומשכו גם את הבן מלך הנ"ל לדעתם, ונתפקר גם כן

ושאר בני המדינה לא נתפקרו

מחמת שהיה עמקות ודקות גדול באותה החכמה של החכמים הנ"ל

= היינו השאלות של החלל הפנוי שצריך המון שכל כדי להבין את השאלות האלו. וצריך עוד יותר שכל (על אנושי) כדי לדעת את התשובות לשאלות האלו. אך רק החכמים הבינו את השאלות האלו, ולכן הם התפקרו.

על כן לא יכלו שאר בני המדינה לכנס באותה החכמה

ולא הזיק להם

אבל החכמים והבן מלך נתפקרו כנ"ל

והבן מלך, מחמת שהיה בו טוב כי נולד עם טוב

= כי לא משנה מה יעשה האדם, תמיד בשורשו הוא יהיה טוב. כי הנשמה מחוברת תמיד להשי"ת, יהיה מה שיהיה.

והיו לו מדות טובות וישרות

היה נזכר לפעמים: היכן הוא בעולם, ומה הוא עושה וכו'

והיה גונח ומתאנח על זה

על שנפל למבוכות כאלו ונתעה כל כך

והיה מתאנח מאד

= היינו כי הבין שהוא רחוק מהתכלית וכולי...

אבל תכף כשהיה מתחיל להשתמש עם השכל