אלה מסעי בני ישראל - פירוש סותר אחד את השני
כאן כתב רבי נחמן מברסלב http://breslev.eip.co.il/?key=312 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מ - אלה מסעי בני ישראל
[לשון רבנו, זכרונו לברכה]
איתא בעשרה מאמרות: "אלה מסעי בני ישראל
בשביל שחטאו באלה אלקיך ישראל בשביל זה יסעו בני ישראל"
נמצא כל הנסיעות של אדם, הוא בשביל קלקול האמונה
הינו בחינת עבודת אלילים
כי אם היה מאמין באמונה שלמה
שיכול הקדוש ברוך הוא להזמין לו כל צרכו
לא היה נוסע שום נסיעה
נמצא כי הנסיעה היא קלקול אמונה, הינו בחינת עבודת אלילים
וזה שכתוב בעבודת אלילים: "צא תאמר לו"
'צא', זה בחינת נסיעה וטלטול.
וכאן לעומת זאת http://breslev.eip.co.il/?key=239 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סב - אלה מסעי בני ישראל
אלה מסעי בני ישראל"
שמסעי בני ישראל
דהינו הנסיעות שבני ישראל נוסעין ממקום למקום
הם מכפרין על אלה אלקיך ישראל, הינו על פגם עבודה זרה
כי אפילו כשאין עובדין עבודה זרה, יש פגם עבודה זרה
כי קלקול האמונה היא גם כן בחינת עבודה זרה
וכמו שמובא על פסוק: "וסרתם ועבדתם אלקים אחרים"
שתכף כשסרים מהשם יתברך, הוא בחינת עבודה זרה
ועל ידי הנסיעות של ישראל נתכפר
****
והשאלה הנשאלת היא פשוטה, אם הנסיעות עצמן נובעות מקלקול האמונה, אז ההגיון אומר שעל ידי זה שלא נוסעים, על ידי זה דייקא יהיה תיקון האמונה.
אך רבי נחמן מברסלב כתב את ההפך, שמצד אחד הנסיעות הן פגם אמונה. אך מצד שני על ידי הנסיעות מתקנים את הפגם הזה.
וכמובן שאפשר לתרץ שתלוי באיך האדם עושה את הנסיעה שלו וכולי.
אך באמת מצד האמת למה שרבי נחמן מברסלב אמר בהתחלה על זה שהנסיעות נמשכות מפגם האמונה, יש לזה שורש אחר.
והוא: העניין של הקבצן החיגר וגם של הקבצן הגיבן שגר מחוץ למקום וגם של איש היער שגר באויר שזו בחינת מעל המקום.
פירוש: כי הצדיק הוא מעל הזמן ומעל המקום.
ומי שהוא מעל המקום, ממילא לא שייך אצלו נסיעות לשום עניין שבעולם, בדיוק כמו קבצן חיגר שאינו יכול ללכת לשום מקום.
וכל הנסיעות נמשכות רק מחמת זה שהאדם אינו זוכה להיות מעל המקום. וזה שורש העניין של זה שהנסיעות שורשן בפגם האמונה.
כי הצדיק שנכלל בא"ס, הוא בחינת אין, והוא לא נמצא בשום מקום, כמ"ש רבי נחמן מברסלב על הרוצה להחכים ידרים וכולי כידוע.
ומי שמתקן את עצמו בשלמות, באמת הוא לא נוסע לשום מקום.
כך שמההיבט הזה, כיצד זה מסתדר עם העניין שעל ידי הנסיעות דייקא, על ידי זה מתקן את פגם האמונה.
הרי לכאורה צריך להיות הדבר להפך.
רמז לתשובה: מי שיעמיק בשאלה עצמה הנ"ל, בבחינת מעל המקום של הצדיק, ממילא הוא ימצא תשובה לקושיא הנ"ל.
תשובה:
העניין הוא די פשוט. כאן, כל הנסיעות של האדם, כולן שורשן בפגם אמונה בלבד. היינו נסיעה = פגם אמונה.
כי כל הנסיעות אפשריות רק משום זה שהאדם נמצא מתחת למקום, במקום להכלל בא"ס ולהיות במקומו של עולם, שאז הוא מקומו של עולם וכולי.
ובאמת אם הייתה לאדם אמונה שלמה, הוא לא היה הולך משום מקום לשום מקום, כי הוא היה מחוץ למקום לגמרי.
וכל אחיזת המקום והזמן, היא מבחינת אחרי הבריאה, שצריך לכלול אותה בבחינת לפני הבריאה וכולי, ששם הוא מעל למקום ולזמן וכולי.
אך אצל הצדיק האמת דייקא, שהוא כבר כולו מחוץ למקום לגמרי (מלבד החיות הנצרך לקיום העולם), כמו הקבצן החיגר / או איש היער שגר באויר, או הקבצן הגיבן, או אצל הצדיק שנכלל כולו בא"ס במקומו של עולם וכולי, הוא דייקא מתקן בכל הליכה והליכה שלו את כל העולם וכולי, כפי שרבי נחמן מברסלב אמר על עצמו שבכל צעד וצעד שלו וכולי.
כך שבאמת רק מי שנמצא מחוץ למקום, רק הוא דייקא מתקן את בחינת המקום על ידי ההליכה שלו. אך כל זמן שהאדם לא תיקן את בחינת המקום שלו, הרי שכל ההליכות שלו נמשכות מפגם האמונה. כי אם הייתה לו אמונה שלמה, ממילא לא הייתה לו שום תאווה ללכת משום מקום לשום מקום...
וראה גם כיו"ב לעניין מי צריך להוציא מכוח אל הפועל, ומי צריך לכלול את הבפועל לבחינת בכוח.
כאן: http://forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=78
המאמר אלה מסעי בני ישראל - פירוש סותר אחד את השני - בחסות האתרים: ברסלב | רבי נחמן מברסלב
המאמר אלה מסעי בני ישראל - פירוש סותר אחד את השני -
בחסות האתר ידע - הדרך שלך להצליח | להצליח בכח המחשבה
הכנס לאתרים ותהנה ממאות מאמרים נוספים ...
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
