רצון להתקרב לבורא הוא חיסרון.

רצון להתקרב לבורא הוא חיסרון.

לעיון בדברי רבי נחמן מברסלב :

http://breslev.eip.co.il/?key=42 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יג - להמשיך השגחה שלמה

'מורי' זה בחינת "מרת נפש"

בחינת: "ונפשה מרה לה"

זה בחינות פגם הנפש

פגם הרצון

כשרוצה דבר תאוה זה הרצון

הוא פגם ומרה לנפש

וכאן: http://breslev.eip.co.il/?key=214 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לז - עקר התכלית הוא רק לעבד ולילך בדרכי ה' לשמו יתברך

כי יש מי שעובד כל ימיו ורודף אחר תאוות עולם הזה

כדי למלאות בטנו וכרסו בתאוות עולם הזה

ויש מי שעובד ומשתדל, כדי לזכות לעולם הבא

וגם זהו נקרא מלוי בטן

שרוצה למלאות בטנו ותאוותו עם עולם הבא

ראה שם באורך, שרבי נחמן מברסלב לא עושה חילוק בין התאוות מצד המהות שלהם.

ברמה ההגיונית: האדם מתאווה רק למה שחסר לו. וממילא כל תאווה מעידה על חסרון. וחסרון זה עונש

כאן: http://breslev.eip.co.il/?key=364 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צ - אנכי אשמח בה' יתמו חטאים מן הארץ

רבי נחמן מברסלב מסביר, שחטאים פירושו חסרונות. כי החסרון הוא העונש של האדם.

דבר נוסף. כידוע כאשר הנשמה רחוקה מהבורא, זה העונש שלה. כי היא רוצה להתקרב אליו והיא רחוקה. וזה דבר ידוע.

כאן: http://breslev.eip.co.il/?key=34 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ה - בחצוצרות וקול שופר

רבי נחמן מברסלב מסביר שצדיק אמיתי מקבל שכר מעשיית המצוות בעצמן. וממילא הוא אינו מתאווה לשכר עולם הבא כלשהו, כי הוא כבר בעולם הבא.

ובלשון רבי נחמן מברסלב שם "שאין רוצה בשום שכר עולם הבא בשבילה"

אוסיף: ברמה המעשית אין לאדם ברירה אלא לרצות להתקרב לבורא, כי אין משהו אחר יותר טוב.

אבל על האדם לדעת שבשלמות האמיתית, האדם כ"כ קרוב, שגם הרצון הזה כבר נעלם, וזה כבר הופך לרצון מסוג אחר, רצון אין סוף וכולי.

כלים שימושיים למאמר:

פרסם את המאמר