* מאת: עו"ד אברהם פכטר
לפי הערכתי וחוות הדעת הלא מקצועית בתחום הפסיכולוגיה, מר ארקדי גאיידמק סובל מיצר של הרס עצמי. כל זמן שתקף רק את המשטרה והפרקליטות, למרות שזה צרם לאוזן והמנגינה הפריעה לשטף התלונות - ניתן היה לתת הסבר הגיוני של אדם כועס, נרדף לדעתו, אדם שחושב ששמו עליו עין תורנית, בתור מולטי מיליונר ממוצא רוסי שמזרים כסף למדינה לגמ"חים ומעשי טובים - ומחזירים לו במטבע של חקירות, האזנות ורדיפה משטרתית. אבל ברגע שהחל בהתקפה חזיתית על כל מערכות השלטון והמוסדות במדינה, הוא גם חצה את גבולות, ההיגיון והטעם הטוב ואת הלגיטימיות האישית והציבורית להטיף לנו מוסר וערכי דמוקרטיה.
את כל מה שעשה בגלוי ובהיחבא, בעזרה בתרומות, בתמיכה בבתי חולים, מוסדות, לעזרה לעניים, מד"א וכו', עליהם היתה גאוותו והצלחתו בציבור, הוא הורס בהבל פיו בראיונות מתוקשרים, ממטוסים מהווילה בקיסריה ובטלוויזיה.
ברור מאיליו, שאדם שעשה ועושה מיליונים אינו טיפש, מבין בעסקים ובפרסום, בתככים, מניפולציות, הישרדות עסקית ואישית, ובעובדה שצומחים לו מתנגדים ומתחרים, שיחפשו, ינברו, יגלו כל קטע, או עסקה אפלה בעבר ובהווה כדי להכפישו ולהפילו. אדם שעושה מיליונים ברוסיה ובאפריקה - יש גם חשש שלא כל עסקיו כשרים ולבנים כשלג.
כאשר אתה מסתער חזיתית בקו רחב על כל החזית, אתה מגדיל את האפשרויות לנקודות פגיעות - ולהערכתי, זה מה שיקרה בעתיד גם לגאיידמק.
אבל מאחר ואני לא מייצג אותו - לא משפטית ולא יחצנית, וכל העובדות שאובות מהתקשורת, מותר לי להניח ולצפות לתסריט כפי שתואר לעיל.
פרסום המודעות הענקיות בכל העיתונים (יום ה' 23.11.06) - באו כנראה, לפחות בתוכנן, להרגיע קצת את הרוחות ולהוריד את הלהבות מהגישה וההתבטאויות האגרסיביות שבהופעותיו האחרונות.
יחד עם זאת, אם בודקים את הפן האחר של פעילותו ההתנדבותית ציבורית, אי אפשר שלא לומר גם דברי ביקורת חיוביים.
הטענות שגאיידמק מנסה לרכוש לעצמו, מעמד מכובד של גביר כל יכול, תורם ועוזר כדי שגורמי אכיפת החוק יורידו ממנו את הלחץ והציבור יעמוד לצידו, אינם פסולים, כל עוד הוא פועל במסגרות מכובדות וחוקיות, אך לא נראה לי שפעולותיו הפילנתרופיות הן בעלות השפעה ויכולת על גורמי אכיפת החוק. לגבי התיקים הפליליים בצרפת - לפי חוות הדעת היועץ המשפטי לממשלה, על אחד מהם חלה התיישנות ולגבי השני החקירה עדיין נמשכת. בעבר זה, לפי היועץ המשפטי לממשלה, אין בו כדי למנוע את המשך עסקיו בארץ. זה מזכיר במידה רבה את פרשת פלטו-שרון שלאחר עלייתו ארצה, גם הוא עם תיקים וחקירה בצרפת, נבחר לאחר מכן לכנסת ישראל (וגרם לשינוי הפסיקה בנושא שוחד בחירות), וגם ממשיך להצליח כאיש עסקים עד יומנו האלה. גאיידמק מעוניין להכנס גם לעסקי התקשורת, רדיו-טלוויזיה, ועל הרשויות המתאימות לבדוק את התאמתו, עברו ואת טובת הציבור.
כאיש עסקים מצליח עם חושים מחודדים, הוא מזהה במהירות את נקודות החולשה והתורפה בביורוקרטיה הממסדית ופועל מהר וחזק ומעמיד את הממסד באור לא נוח ואפילו מגוחך.
אסור לשכוח, שלאדם עם מקורות כספיים עצומים, קל לפעול ולבצע וליזום מהיום למחר. הדוגמאות הבולטות לכך, הקמת עיר האוהלים בניצנים, בימי מלחמת לבנון 2 וריענון לשבוע לילדי ומשפחות שדרות.
הבעייתיות הממסדית בשתי הדוגמאות הנ"ל היא: שלממשלה היה זמן מספיק ואמצעים לבצע את הפרוייקטים האלה, אילו חשבו נכון התכוננו בצורה יותר בסיסית ויצירתית מקצרים ביורוקרטיה ומגיבים נכון למצבי לחץ.
הזנחת הטיפול בעורף במלחמת לבנון 2, הזנחת הטיפול במיגון, מציאת פתרונות אלטרנטיביים ויצירתיים לתושבי שדרות ועוטף עזה - השאירו פתחי מילוט לגבירים נוסח גאיידמק, לכן אי אפשר מוסרית וציבורית לבוא אליהם בטענות ובמענות.
במאמרי "עם קשה עורף" ובמאמרי "שדרות הקסאמים" - התייחסתי לסוגיות של התערבות הגבירים והמצב הביטחוני, תוך הדגשה שאיפה שהממשלה נכשלה או לא מלאה את תפקידה, נוצר חלל אותו מילאו בעלי ממון עם חוש יחסי ציבור, שגם עוזרים לאחרים ולא שוכחים את עצמם.
לא מעט כבר נכתב ודובר על כך, שפעילותן של עשרות עמותות לעזרה לחלשים ולעניים, נקודות חלוקת מזון וחבילות שי לחגים, בתי תמחוי שצצו בצורה מדאיגה וקו העוני, שיורד כל פעם לנקודה אדומה חדשה, כמו המים בכנרת, אינם לכבודה של המדינה והישגיה. ועד שהממשלה על אגפיה לא תמלא חובתה - אל להם לאנשי ציבור לבקר את אלה שמוכנים לתרום ולבצע.
מי שטוען כנגד פעילות פילנתרופית ומביע אי שביעות רצון מדרך פעולתם - צודק במידת מה בטיעונים, אבל אין תחליף לכך שילדים והוריהם, זכאים לשבוע מנוחה, רגיעה ופינוקים אחרי 6 שנות קסאמים.
להערכתי - הזכות להביע דעה, להשמיע ביקורת חיובית או שלילית על הנעשה בשדרות ובעוטף עזה - לרבות הדרישה למתן ביטחון לתושבים, גם במחיר מהלומות מוחצות וכואבות על הפלסטינאים, אנשי החמאס והקאסמים - נתונה בעיקר למי שגר באיזור. מי שרוצה לבקר את עמדתם ודעותיהם - יתכבד יבוא לגור באיזור לתקופה של 6-12 חודש ואז יביע את דעתו.
הצעה זו טובה גם למבקרים מבפנים וגם לאלה מחו"ל, מהקוורטט, מהקהילייה האירופית, מחכמי הדור האחרים בעמותות ובארגונים הבינלאומיים למיניהם - שנותנים לנו עצות כיצד לנהוג ולהגיב בעזה.
סיכומו של דבר - מי שרוצה לתרום, לעזור, להזיז דברים לטובת עיר, חברה, ציבור מסוים, ויש בידו את האמצעים והאפשרויות - יעשה כן.
עצות - ומשיאי עצות, יש לנו בשפע, חסרים אנשי ביצוע עם יכולת.
אז נכון, שעיקר פעולתם הקלאסית של נותני הגמ"חים, היא בסתר, ללא רעש ותרועות התקשורת וכבודם פנימה - אבל מי שלא יכול - יעשה זאת בגלוי אבל בצניעות, בסבירות ובמידתיות הראויה, ועל כך יבואו על הברכה.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
