נתוני משרד הרווחה באמצע שנת 2009 מדווחים על כ-23 אלף בני אדם הסובלים מהתמכרויות שונות. נתוני מחקר חדש שנערך במשרד והוצג בוועדה למאבק בסמים בכנסת, מצביע על 14,351 מכורים לסמים. הנתונים מראים כי חל גידול משמעותי במספר המכורים, וכי גילם יורד בהתמדה. דוח מוקדם יותר, משנת 2005 הצביע על עליה דרמטית בשימוש בחומרים נדיפים בקרב בני נוער ועל עליה משמעותית בשימוש בחשיש בקרב מבוגרים (מדובר בגילאים 18-40 בהתפלגויות שונות של גיל, הסם הנצרך ואחוז השימוש).
הנתונים בשנת 2005 הצביעו על כך שכ - 8.5% מן המבוגרים השתמש בקנביס (מדובר בכ- 333,200 איש באותה תקופה), כ- 7.2% בממוצע השתמשו במריחואנה וחשיש, כ- 0.7% מהמבוגרים משתמש באקסטזי, 0.5% משתמש בLSD, 0.6% משתמש בקוקאין, 0.3% משתמש בהרואין וכ- 2.6% משתמש בחגיגת. הסיכום הצביע על כך שהשימוש בחומרים הממכרים הלא חוקיים התרחש הן בקרב המעמד הסוציו-אקונומי הגבוה והן הנמוך. הנתונים הצביעו על שימוש רב יותר בקרב בעלי השכלה אקדמאית חלקית, הכנסה ממוצעת ומעלה ובקרב הגרים בצפיפות דיור נמוכה. נמצא גם שימוש רב יותר בקרב בעלי השכלה עד תיכונית חלקית ובקרב בעובדים במקצועות השירותים.
נמצא כי הקבוצות הנמצאות בסיכון רב יותר לשימוש בסמים בגילאים אלו הם גברים חילוניים שהוריהם ילידי אירופה ואמריקה, יהודים או נוצרים, המשרתים במילואים, לא נשואים ומועסקים בעבודה לא מקצועית או בשירותים. ביניהם בעלי מצבי רוח דכאוניים המאופיינים בהתנהגות סיכונית וחיפוש ריגושים, בלייני פאבים, דיסקוטקים ומסיבות טראנס היודעים היכן להשיג סמים. הם בעלי עמדות בעד סמים ונכונות להתנסות בסמים במסגרת חברתית או במסגרת ניסוי אוניברסיטאי.
מבין בני הנוער דווח על 9.9% (55,000 תלמידים) מהתלמידים שהשתמשו בסם לא חוקי כלשהו באותה שנה. 5.8% דווחו על שמוש בחשיש, מריחואנה או גראס (32,000 תלמידים), נתון שהווה עליה גבוה במקצת לעומת הסקר הקודם. 6% דווחו על שמוש בחגיגית באותה שנה - יותר מ- 33,000 תלמידים.
סמי הזיה: מריחואנה, חשיש וג'ראס. החומר הפעיל בסוגי סמים אלו הוא THC. הפקת סמים אלו נעשית מצמח הקנאביס כאשר ההבדל ביניהם הוא בריכוז החומר הפעיל: המריחואנה חלשה יותר מן החשיש והחשיש חלש יותר מן הג'ראס השימוש נעשה בעיקר ע"י עישון החומר ולעיתים ע"י ערבובו במשקה ובאוכל. משך השפעת הסם הינה כ 2 - 7 שעות. השפעתו של הסם לטווח קצר גורמת להרפיה, רגיעה, תחושת אופוריה, הזיות (לשם כך דרוש ריכוז גבוה מאוד של החומר הפעיל), אדמומיות בעיניים ותיאבון מוגבר (מאנצ'ס).השפעתו של הסם לטווח ארוך יכולה לגרום לחרדות, הפרעה בתפקוד המיני, פגיעה בזיכרון, במערכת החיסונית וביכולת הריכוז.
אחת התכונות המייחדות את הקנביס משאר הסמים היא זמן שהייתו הממושכת בגוף. THC מתמוסס בשומן ולכן לאחר נטילתו הוא מתרכז במוח, בכבד, באשכים ובשחלות. ישנם מצבים (תלויי כמות, מינון, תדירות ואורך זמן הצריכה) בהם קנביס נמצא בשתן כחודש לאחר יום שימוש האחרון. לעומת זאת, שרידי סמים אחרים קיימים בשתן בדרך כלל בין יום ליומיים לאחר נטילת המנה האחרונה.
מחקרים מגרמניה הראו שבטווח של יותר מעשר שעות לאחר עישון קל של מריחואנה, יש עדיין פגיעה בפונקציות בסיסיות, כגון דיוק וזמן תגובה. הדוגמה הבאה מדגימה את משמעות הממצאים הנ"ל: אם אדם מבלה במסעדה ושותה שלוש כוסות יין, סביר להניח שמספר שעות לאחר התחושה המהנה של השתייה יחזרו פונקציות הדרושות לנהיגה לנורמה. לעומת זאת, אם אדם מעשן מריחואנה ומאמין שלאחר גמר "טריפ" יוכל לנהוג, הוא טועה טעות חמורה כי התפקודים החיוניים לנהיגה: קואורדינציה, דיוק, זמן תגובה, הערכת זמן ומרחק, קשב וריכוז, עלולים להיות לקויים, כולם או חלקם, בטווח של יותר מעשר שעות לאחר הטריפ.
מחקר שהתפרסם ב-2003 בניו זילנד, הצביע על כך שלקנביס היה המשקל הגבוה מתוך הגורמים לנהיגה מסוכנת בקרב מתבגרים. בבדיקות דם ושתן של נהגים שהיו מעורבים בתאונות דרכים נמצא שקנביס היה שכיח הרבה יותר מסמים אחרים. ממצאים לא פחות מדאיגים היו שצרכני קנביס סברו שזהו סם שאינו מזיק לנהיגה. השכיחות של ההצהרה שהסם אינו מזיק היתה נפוצה יותר במכורים לקנביס מאשר במשתמשים האקראיים.
רבים בקרבנו סבורים כי שימוש בחשיש לסוגיו השונים (בכולם החומר הפסיכו-אקטיבי הפעיל הוא THC) איננו מזיק במיוחד ואיננו ממכר. ייתכן, כי סברה זו נובעת מכך שאדם המעשן סיגרית מריחואנה לא מפגין התנהגויות של התנתקות מהמציאות כפי שלמשל, ניתן לראות תחת השפעה של L.S.D או הרואין.
מצד שני, ברור לנו ממחקרים רבים שבוצעו בעשרים השנים האחרונות כי לחשיש יש השפעות קשות ביותר:
קיימות יותר ויותר עדויות מחקריות כי החשיש גורם נזק מוחי בלתי הפיך, כמו גם פגיעה חמורה ביכולת ההכרתית, במיוחד בתחום הזיכרון.
שימוש ממושך בחשיש גורם לסיכון גבוה להתפתחות מחלות ממאירות (במיוחד סרטן ריאות) עקב אופן השימוש.
סיכויי המשתמש לאורך זמן בחשיש ללדת או להוליד ילדים בעלי מומים קשים, גבוה באופן ניכר מהממוצע באוכלוסייה. זאת, עקב הפגיעה שיש לשימוש בחשיש במערכת הרבייה של נשים וגברים כאחד והן עקב השפעתו על ההיריון.
קיימות עדויות רבות ששימוש בחשיש מעלה את הסיכון ללקות באוטם שריר הלב.
המחקרים העדכניים ביותר מאוששים את ההשערה כי שימוש בחשיש, אפילו קצר טווח, מהווה לא רק גורם העשוי להחמיר מחלות נפש הקודמות לשימוש, אלא גם מהווה גורם סיבתי להתהוותן.
אנו רואים יותר ויותר אנשים המבקשים להפסיק שימוש בחשיש ואינם מסוגלים לבצע זאת בכוחות עצמם.
LSD('אסיד', 'טריפ') הוא סם הזיות מלאכותי. המקור לייצורו הינה פטרייה הגדלה על חיטה שממנה מפיקים את הסם. השמוש בסם הוא באמצעות בליעת החומר המגיע בצורת נוזל, כמוסה או קרטון טבול בנוזל. משך השפעת הסם היא בין בטווח שבין 6 - 14 שעות. השפעתו של הסם לטווח קצר יוצרת תחושת ניתוק מהמציאות, הזיות (טובות או רעות), חרדות, התרחבות האישונים, יובש בפה, עליה בחום הגוף, וגורמת לשיבוש מערכת החושים, למשל בלבול בין שמיעת דבר אחד וראיית דבר אחר. היא גורמת גם ליצירתיות, הגברת התובנה העצמית, התודעה ולתחושת אופוריה. בזמן השפעת הסם המשתמש נמצא במה שמכונה 'טריפ' - מסע: הוא מוצף בפנטזיות, רגשות ותכנים בלתי מודעים. עקב כך קשה לצפות האם הטריפ יהיה טוב או רע. ההשפעה לטווח הרחוק עשויה להתבטא כ'פלשבק' - חוויה חוזרת של תחושות הטריפ שהיה, בד"כ בצורה רעה, וזאת גם חודשים לאחר נטילת הסם, וללא התראה מוקדמת. בנוסף, הסם עשוי לעורר מחלות נפש חבויות או להפך - לגרום להתייצבות נפשית. במקרים קיצוניים השפעת הסם אינה עוברת והאדם מפתח פסיכוזה פונקציונלית (מעין סכיזופרניה, מכונה בסלנג 'Flip').
מסקלין (ידוע גם כפיוטה, דטורה - פטריות הזיה) הוא סם המופק מצמחים ומשמש כחומר מעורר הזיות. השמוש בסם הוא בעישון או ע"י בליעה. משך השפעתו היא כ 6 - 25 שעות. השפעתו בטווח הקצר גורמת לתחושת התנתקות מהמציאות, ליצירתיות, תובנות נפשיות עמוקות (תחושת 'הארה'), וגם לחרדות, פחדים ופרנויה. השפעתו בטווח ארוך,בדומה לאסיד, יכולה להתבטא ב'פלשבק', מחלות נפש ופסיכוזה פונקציונלית, או לחילופין, גם כן בדומה לאסיד, לתובנות לגבי החיים ופתירת בעיות נפשיות רבות.
סמים מעורריםMDMA : אקסטזי - הוא חומר כימי הלוציגני (גורם הזיות) המיוצר במעבדה וצריכתו היא בבליעת כדור, קפסולה או אבקה. טווח השפעתו הוא כ 2 - 7 שעות. בטווח הקצר נוצרת תחושת אושר ואופוריה. האפקט הפיזי הנוצר הוא הרחבת אישונים, הידוק לסתות, טשטוש ראייה, ערנות, בלבול, בחילה, אובדן תיאבון, עליית חום גוף ותחושת צימאון (שעשויה לגרום לשתייה מוגברת ולעתים, עקב זאת, כשל בכליות המוביל למוות). האקסטזי פופולרי מאד וכיון שהוא מיוצר במעבדה, מיוצרים חיקויים רבים מחומרים זולים ורעילים המובילים למקרי מוות רבים מכדורי אקסטזי. בטווח הארוך יכולה להגרם הצטברות של החומר ברקמות המוח. ההצטברות גורמת לשינוי כימי במוח, המתבטא בעיקר בירידה ברמת הסרוטונין (חומר כימי במוח האחראי על תחושת מצב רוח טוב) ועקב כך לתחושת דיכאון.
קוקאין, קריסטל, קוק: מופק מצמח הקוקה אשר מקורו בדרום אמריקה. הצמח גדל בגבהים של 1000 מטר ומעלה. הקוקאין נוצר ע"י ייבוש עלי הקוקה וטבילתם בחומר כימי. השימוש נעשה בעיקר ע"י הסנפת האבקה שנטחנת מהעלים, ולעיתים בהזרקה או עישון. משך השפעת הסם - 'שורת' הסנפה היא כ 2 - 15 דקות. בטווח הקצר נגרמת תחושת מרץ, ערנות, אובדן תיאבון, תחושת ביטחון וריגוש. הנזקים: חוסר שקט, האצת דופק הלב, עוויתות, הזעה, דיכאון, חוסר שינה ותחושת הרדמות באיברי הגוף (לעיתים עד אובדן הכרה).בטווח הרחוק עשויה להגרם פגיעה בתפקוד המיני, פגיעה במוח, בעיות נשימה, חרדות, חוסר שקט, תת תזונה ובעיות בכלי הדם עד כדי שבץ או התקף לב.
מעגל ההתמכרות של הסם נוצר עקב הפחד מהדכאון והעצבנות המופיעים לאחר התפוגגות השפעת הסם והרצון לחזור לתחושת האופוריה. מעבר לנזקים הגופניים והנפשיים, עלות הסם גבוהה ביותר, בייחוד כאשר המשתמש נכנס למעגל ההתמכרות לסם. לרוב מדובר בהוצאות כספיות עצומות ושימוש במשאבים כלכליים ואחרים בכדי להגיע לרגעי ההתעלות. ההתמכרות לקוקאין משפיעה על משפחתו ועל מקום עבודתו של המשתמש באופן ניכר, ופעמים רבות הם אלו שדוחפים את המכור לקבל סיוע.
קראק היא תערובת של קוקאין עם סודה לשתיה ומים (עבוד גבישי של הקוקאין בתהליך הזקוק) אשר מרתיחים וממנה מפיקים חומר אפור. השימוש בו נעשה ע"י עישון או הזרקה. טווח השפעתו הוא כ 2 - 15 דקות. השפעתו היא כמו זו של קוקאין, אך באופן מסיבי והרסני יותר למוח. הנזקים: הסם גורם לתלות פיסית חמורה המלווה בהתקפי קריז ודיכאונות, הגורמים לחזרה לסם ולמקרי התאבדות ולרוב הוא מגדיל את הסיכון להתנהגות פרנואידית, התקפי זעם ותוקפנות, ומגביר את האלימות בקרב המכורים.
אמפטמינים ('ספיד') הם חומרים מעוררים (קוקאין בצורה חלשה) המיוצרים במעבדה כחומר כימי. השמוש בסם הוא ע"י בליעה או הזרקה. טווח ההשפעה הוא כ 2 - 4 שעות. בטווח הקצר גורם הסם לערנות, פעלתנות, ריגוש, הנאה מינית, ומצד שני לאובדן תאבון, כאבי ראש, עוויתות, אלימות ובלבול קוגניטיבי. הנזקים: בטווח הארוך עשויים להגרם דכאונות, הזיות, פרנויות, פסיכוזות, פגיעה במוח, חוסר שקט, עייפות כרונית ותת תזונה.
הרואין הוא סם ממשפחת האופיאטים - סמים המדכאים את הפעילות של מערכת העצבים המרכזית (depressants, downers), ביניהם גם מורפין, קודאין ותבאין. בשימוש מופרז הם עלולים לגרום לדיכוי הנשימה ואף לאיבוד ההכרה ולכן נקראים גם סמים נרקוטיים (נקרו = מוות ביווני). מקורם של חומרים אלה הוא באופיום - חומר בצבע חום כהה עד שחור, בהתאם לרמת הזיקוק. החומר מיוצר מהפרשה חלבית של חלקים ירוקים בצמח הפרג, לאחר שהיא עוברת תהליכי יבוש. ההרואין הטהור הוא אבקה לבנה חצי-סינטטית בעלת טעם מר המיוצרת בתהליך כימי. (קיימים גם אופיאטים המיוצרים באופן סינטטי מלא שהידוע שבהם הוא המתדון המשמש בטיפול אחזקתי במכורים לאופיאטים.(
עפ"י דיווחי ה- DEA בארצות הברית נמצאת בשנים האחרונות עלייה בריכוז של ההרואין בתפיסות (בעיקר מדרום אמריקה): עד 98% עם ממוצע של 41%. מדיווחי משטרת ישראל, קיימת בישראל בשנים האחרונות יציבות בריכוז ההרואין בתפיסות וכן ברמת הרחוב, כאשר הריכוזים בתפיסות דומים לממוצע האמריקאי.
סבילות היא תופעה של תגובה חלשה יותר לסם בעקבות שימוש חוזר בו, דהינו אותו חומר באותה כמות גורם להשפעה חלשה יותר בשימוש חוזר. באופיאטים קיימת סבילות חזקה ביותר. משתמשים עשויים להגיע לדרישה של מינון גבוה פי 10 מהמנה הראשונה שנלקחה תוך חודש מתחילת השימוש הקבוע. זאת, בניגוד לאלכוהול ולסיגריות שגם הם ממכרים מאד אך הסבילות שלהם אינה ללא גבולות.
מצב של "מנת יתר" קורה כאשר מגיע אל המוח ריכוז גבוה במיוחד של סם או כאשר מכור שהפסיק להשתמש בחומר לתקופה ממושכת וגופו חזר לתפקוד נורמלי (ללא סבילות) משתמש שוב בחומר. נוצרים שיבושים חמורים מאד במנגנוני הפיקוח של המוח עד לקריסה מוחלטת של מערכת העצבים. הסימנים הינם ירידה בלחץ הדם, הגורמת לעליה גדולה מדי בקצב פעילות הלב כדי להעביר את מחזור הדם, הריאות מתמלאות בנוזלים (עקב זרימה לא תקינה והתעכבות הדם בריאות) ובמידה ולא ניתן טיפול מהיר (שאינו מצליח תמיד) האדם ימות, בעיקר עקב בצקת בריאות. סכנה זו מוחשית ביותר באופיאטים בגלל הסבילות הבלתי מוגבלת שלהם וצריכה של כמויות גדלות בהתמדה של חומר בלי להרגיש שום שינוי בהשפעה. סיבה נוספת היא חוסר האחידות בריכוז החומר הפעיל הקיימת בסמים אלה שנרכשים באופן בלתי חוקי ברחוב. הריכוז יכול להשתנות מ- 0 עד 90 אחוז. מכור שגופו רגיל למשל לריכוז של 5%, ומקבל ריכוז של 30% (באותו גודל של מנה) - התוצאה לגביו עשויה להיות הרסנית. גם ערבוב החומר עם תוספים כגון: אבקת סוכר, אבקת חלב, אקמול, קפאין וכד' משפיע על פעילותו. קפאין מגביר את עוצמת ההשפעה של ההרואין ואקמול מקטין את ההשפעה. התוספים מהווים גם סכנה בריאותית עקב יצירת זיהומים.
קיימת סכנה מוחשית להידבקות במחלות זיהומיות כגון דלקת כבד נגיפית על סוגיה ואיידס בשימוש בהרואין בהזרקה (אחוזי ההידבקות בנגיף האיידס גבוהים בקרב מזריקי סמים, הרבה יותר מאשר באוכלוסייה הכללית). אחוזי הצהבת לסוגיה בקרב מכורים להרואין גבוהים בעשרות אחוזים לעומת האוכלוסייה הכללית. הסכנה גדולה במיוחד בצהבת C שלגביה לא קיים חיסון.
עורך דין פלילי שי רודה מומחה לדין הפלילי על רבדיו השונים. מעניק ליווי משפטי לנאשמים בכל סוגי העבירות הפליליות. בעל משרד עו"ד פלילי בתל אביב המספק בנוסף שירותי עורך דין צבאי.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
