נפרדים בהונג קונג.
נכון הוא, שדברי סיכום ותודה אומרים בסוף. אבל, בנסיבות מיוחדות, כמו הפעם, נגיד לפחות חלק מהדברים באמצע.
הטיול המאורגן הזה לא יכול היה להיות מוצלח כפי שהיה אילו חברו יחדיו כמה גורמים הכרחיים.
קבוצה טובה. מדריך מוצלח. מסלול מעניין. מזג אוויר נוח, ואפס תקלות ארגוניות.
על עצמנו כקבוצה לא ארבה בשבחים. אומר זאת כך. כולנו יודעים כמה קשה לפעמים לשמור על הרמוניה בין שניים. וכמה כוחות נפש דרושים כדי לא להפוך כל דבר קטן לתקרית דיפלומטית. על אחת כמה וכמה בקבוצה של 20, שלא הכירו זה את זו, ואולי עוד יפגשו ואולי לא. ההבנה של כולנו כי הטיול וההנאה תלויים בהתנהגותנו, יצרה את הבסיס הדרוש לסבלנות ההדדית, העזרה ההדדית וההתחשבות. ועל כך תודה לכולם איש איש לעצמו ולאחרים.
מדריך מוצלח הכרחי. הבנתו בבני אדם, בדינמיקה של קבוצה. ביכולתו להקרין התלהבות גם אם לא הכל הפתעות מרעישות. יכולתו ליצור לעצמו אוטוריטה אישית הנובעת מהערכה כנה של חברי הקבוצה, הם שהופכים מדריך מסתם מדריך למדריך מוצלח. וליעקב יש כל התכונות של מדריך מוצלח. להוסיף את הניסיון שצבר. את הידע שרכש. את הביטחון העצמי והעשייה הנראית כאילו באה לו מהשרוול, כל אלה תרמו לטיול הזה, וליעקב תודה.
המסלול שבחרנו, הוא עדיין למעטים. וקודם כל, כי זאת הוצאה כספית מכובדת לכל הדעות למי שאין לו קשרים משפחתיים תקינים עם משפחת איזנברג. שנית, הימים ימי אי ביטחון ואי שקט. אנשים הורידו פרופיל ורואים בביתם שלהם את מעוז הביטחון שאין לעזוב גם לא כדי לבקר בסין הרחוקה. וסין עדיין לא במרכז הציפיות. רובינו מבקשים מלונות 5 כוכבים. מבקשים שיפנקו אותנו. עייפים מתלאות הזמן מבקשים יחס, תנאים "דה לוקס", ארוחות מפוארות, והרבה פחות היסטוריה המתמשכת על פני 6000 שנה.
להודות, מבחינתי, התאכזבתי לטובה. מהתנאים, מהיחס, מהארגון ולא פחות מזה, ממה שראו עיני. עם אחר, עצום ורב. אנשים שונים מאתנו בשפתם והתנהגותם, בהיסטוריה שלהם ובמה שהעתיד צפוי שיזמן להם . ועל הבחירה הזאת, צריכים להודות כי תחשב ל"דיל" מוצלח, והמחיר בכל זאת גבוה.
מזג האוויר היה אייתנו. שם למעלה סלחו לנו שאיננו "שרופים על הקדוש ברוך הוא", לא של היהודים וגם לא של שאר הדתות והמאמינים הפנטיים. ואם גם בהמשך, הדברים יתנהלו כך, נודה שהוא, שם למעלה, עזר לנו על אף שטעמנו "שינקה" מטוגנת בארוחות הבוקר.
ובאשר לתקלות. אחרי ההזהרות של יעקב בפגישה בתל אביב, ואחרי שסחבתי איתי על הגב כמו צב ההולך עם ביתו, תחתונים וגופיה וכלי רחצה ומעיל ותרופות וטרמוס ועוד שורה ארוכה של פריטים חשובים, כאלה שאפילו הקיסרים דאגו לקחת אייתם לקבריהם שמה יחסרו להם בעולם הבא, המציאות הייתה רגועה יותר. הסידורים עמדו במבחן הציפיות וצריך להוריד את הכובע לפני "נתור". הם על הכאפק. ובמקרה זה, מילים טובות לא בהכרח פירושו תוספת תשלום.
ובכן חברים, זהו. לאלה שהגיעו עד כאן, דרך צלחה הביתה. נקווה שגם אתם חושבים כמוני.
ליעקב, בשם הקבוצה השלמה, תודה. אל תיקח הכל ברצינות מדי וממחר אל תוריד קצב. אסור שמילים טובות יעלו לראש. תמשיך להיות מי שאתה. ולנשארים הידד. יש עוד כמה דברים שלא קניתם. אולי כדאי לוותר עליהם. את כל המזרח יש לנו בארץ אבל בארץ איננו קונים. זה לא בשבילנו. במזרח אנחנו קונים, כי זה תוצרת חוץ.
דני פלד - חבר קיבוץ ניר יצחק בנגב המערבי מינואר 1951 - יליד 33.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
